לא ארץ נכרייה כבשנו
גבי אביטל מתנגד להחזרת הגולן גם מסיבות ביטחוניות, אבל מעל לכל מכך שמדובר בנחלת אבותינו
במוצאי שבת נערך בכיכר המדינה דיון על ביטחון ומנהיגות. בין הנכבדים ואנשי ציבור שהיו שם היה גם אלוף (במיל.) אורי שגיא. הלה אמר שצה"ל לא היה מוכן למלחמת לבנון השנייה. יפה מאוד.
בכל הזדמנות שבה עוסקים ברמת הגולן מיד מוזמן שגיא לומר את דברו. היחס אליו כאל אורים ותומים. שוב עצתו נשמעת בכל מקום: יש להזדרז פן ייסגר החלון מול סוריה. ברם, אף אחד לא שואל את שגיא כיצד לא חזה את דרכו של אסד האב שעה ש"חסרו" לשלום 200 מטרים מקו החוף הנסוג של הכנרת.
במילים אחרות, אף אחד לא שואל את האלוף שגיא מה יקרה אם סוריה תקבל את הגולן, תפר את ההסכם ותפתח במלחמה, שהרי הפיתוי כל כך גדול? כיצד בכלל צה"ל, או כל צבא אחר במקומו, היה נערך למלחמה מול הסורים מקו הגבול הקודם, כלומר לפני 40 שנה? היכן יישבו חטיבות השריון? כיצד ייערכו האוגדות המשולבות? איפה הימ"חים ובאיזה צירי תנועה ינועו הכוחות?
בעיצומה של מלחמת העולם השנייה כבשה ברה"מ ארבעה איים קטנים - האיים הקוריליים בצפון יפן. לאחר המלחמה, למרות אינספור תחנונים מצד יפן הנכנעת, ברה"מ דבקה בשלה – האיים האלה שלנו לנצח. אחד הנימוקים המרתקים שהשמיעה ברה"מ כל אימת שיפן התחננה בעד האיים היה - "כבר עבר זמן רב מאז הכיבוש". לא חשוב שגודל האיים הוא כעובי שפיץ העיפרון, מה שקובע הוא העיקרון – שטח כבוש לא יוחזר, במיוחד לא לצד המפסיד.
ברור שהשמאל יקפוץ
שטחה של רמת הגולן, כולל החרמון, מהווה כ-0.6% משטחה של סוריה "הקטנה". מדינת ענק נלחמת בחירוף נפש, ללא פשרות, עם הרבה סבלנות, על 0.6% משטחה, שנכבש על ידי ישראל, זו שהותקפה תחילה, וכל זאת לפני כמעט 40 שנה.
ברור שהשמאל יקפוץ ויספר לנו כי ישראל פתחה באש ראשונה. אלא שההגדרה הנכונה לפתיחה באש היא ההגדרה לפיה הפותח באש הוא זה המעמיד בפני יריבו שתי ברירות, לפתוח באש ולהינצל, או להיכנע.
אריק הופר, פילוסוף אמריקני לא יהודי, כתב במאמר ב"לוס אנג'לס טיימס" במאי 1968 ש"היהודים הם עם יוצא דופן: מה שמותר לאומות אחרות אסור על היהודים. מדינות אחרות, כשהן מנצחות בשדה הקרב, הן מכתיבות את תנאי השלום. אבל כשישראל מנצחת, היא חייבת להתחנן כדיי לזכות בשלום".
הוא הוסיף: "כל אחד מצפה מהיהודים להיות הנוצרים האמיתיים היחידים בעולם הזה. מדינות אחרות,
כשהן מובסות, שורדות ומשתקמות. אבל אם ישראל תובס, היא תוחרב. אילו נאצר ניצח ביוני האחרון הוא היה מוחה את ישראל מן המפה, ואיש לא היה נוקף אצבע להציל את היהודים. אין מחויבות אחת ליהודים מצד ממשלה כלשהי ששווה את הנייר שעליו היא כתובה. היהודים הם לבד בעולם. אם ישראל תשרוד זה יהיה אך ורק בזכות מאמצים יהודיים ומשאבים יהודיים".
לא צריך לנחש מה היה אומר היום הפילוסוף האמריקני. יש בכל זאת להזכיר מדינאי ומצביא אחר, יהודי, מלפני 2,150 שנה לערך. כך אמר שמעון, הנשיא הראשון לבית חשמונאים, אל אנטיוכוס סידטס הסורי: "לא ארץ נכרייה כבשנו ולא ברכוש נוכרים משלנו, אלא את נחלת אבותינו, שנפלה בידי אויבינו שלא בצדק, ועכשיו בבוא העת שבה נחלת אבותינו לבעליה הראשונים". לא שיקולי ביטחון, לא דמוגרפיה ולא דמוקרטיה. פשוט וברור – ארץ נחלת אבותינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
