החזון של קראדי: מהפיכה בשירות לאזרח
מפכ"ל המשטרה נדרש, בריאיון מיוחד ל-NRG מעריב, לשורה של נושאים בוערים, וגיבש מתכון להשבת אמון הציבור: עלינו להתייחס לציבור כאל לקוח עסקי. כך נשפר את ביצועינו
לאחר שגזר על עצמו שתיקה ארוכה בנושא ועדת זיילר, החליט המפכ"ל, אחרי שכנועים רבים ובגילוי לב נדיר, לספר על התחושות הקשות שמלוות אותו ועל ההתמודדות עם הפרסומים הלא אוהדים בתקשורת, עליהם רמז כי הם בבחינת תקיעת סכין בגבו. "מה אגיד?", נאנח קראדי. "גם אדם נטול רגשות יודע שניהול משטרה בצילה של ועדת חקירה הוא לא דבר פשוט ומשפיע על המורל".
למרות התחושות הקשות, קראדי לא עוצר. אין לו את הפריבילגיה הזאת. המערכת שבראשה הוא עומד חייבת להמשיך ולעבוד בשיא המרץ. "כמי שעומד בראש הארגון, אין לי את הפריבילגיה לעצור לרגע וללקק את הפצעים. אני חייב להמשיך ולנהל את המשטרה, כי ביטחונם של אזרחי המדינה חשוב יותר מכל", הוא אומר. "אין ספק שמדובר בחוויה לא נעימה לארגון". באותה נשימה, הוא מדגיש כי אין לו כל ספק שהמשטרה רק תצא מחוזקת בסופו של התהליך.
לצפייה בראיון המיוחד עם מפכ"ל המשטרה לחצו על PLAY
צילום: אלירן חיאט
ועדת זיילר היא אמנם הנושא החם בתקשורת ובמשרדי המשטרה, אבל לנו, כאזרחי המדינה, מגיעות תשובות בשורה של נושאים הנוגעים לכולנו ומשפיעים באופן ישיר על איכות חיינו ובטחוננו האישי. אחד מהם, שהפך להיות "מכת מדינה" של ממש, הוא תאונות הדרכים. גם המפכ"ל מסכים, שמדובר בנגע כואב המחייב טיפול שורש. הטיפול, לדבריו, חייב להתחיל ראשית כל בחינוך, ולהמשיך בהשקעה בתשתיות. לבסוף, לראייתו, מגיע חלקה של המשטרה, שבא לידי ביטוי באכיפה ובהרתעה.
באשר לשני הפרמטרים הראשונים, קבעה ועדה מיוחדת שמונתה כי גם אם הנושאים יטופלו, תוצאות הפעולות שיינקטו יבואו לידי ביטוי רק כעבור כמה שנים. למרות זאת, אכיפה יכולה להשפיע באופן מיידי. "החלטנו, באגף התנועה, להבחין בין טובים לרעים", מדגיש קראדי. הוא זורק לחלל האוויר נתון מדהים, ממנו עולה כי 1.5 מיליון דוחות תנועה נרשמו לנהגים רק בשנת 2004. שנה לאחר מכן, במסגרת הרפורמה, צומצם המספר ל-750 אלף דוחות.
"הגענו למסקנה שכדאי להשקיע ב'בריוני הכביש'", מדגיש קראדי. "אם תנהג מחר ללא חגורה,
בשבועות הקרובים תקיים המשטרה הערכת מצב, בשיתוף משרד התחבורה וגופים נוספים, וזאת במטרה לבחון מהם הגורמים למספר ההרוגים הגבוה שנרשם בכבישים בשבועות האחרונים. בכל מקרה, קראדי גורס כי "צריך להיזהר מתרופת פלא, או ממצב שבו נחשוב שמצאנו פתרון וננוח על זרי הדפנה".
כששאלנו מדוע מאפשרים לנהגים בעלי עבר תעבורתי עשיר, הכולל עשרות הרשעות, לעלות על הכביש, ענה קראדי כי במידה רבה, הסוגיה הזאת היא בבחינת יבלת מכאיבה. "התחושה מתסכלת", הוא אומר. "אנו, כחלק משרשרת אכיפה, מביאים את העבריינים לדין. לפעמים, גם לטעמנו, אין הלימה בין הענישה לבין העבירה". המפכ"ל ממהר להדגיש כי אין בדבריו משום ביקורת על הרשות השופטת. אחד הפתרונות, לדבריו, נעוץ בהגברת השימוש בכלי אכיפה חדש יחסית – החרמת כלי רכב. "עבור הנהג הישראלי, החרמת הרכב לחודש היא אקט גרוע יותר מקנס כספי".
במהלך החודש האחרון התייחס ראש הממשלה אהוד אולמרט לפשע המאורגן, ואמר כי מדובר ב"נגע חברתי". קראדי ממהר לספק אבחנה בין הפשע המאורגן, המתבטא בחדירה למוסדות שלטון ובהשפעה על אושיות שלטון, בעיקר זה המקומי בניסיון להטות תוצאות מכרזים, לבין ראשי משפחות הפשע שמאפייני עבודתם הפכו, לדברי המפכ"ל, זהים למאפייני פעילות של ארגוני הטרור.
"הם ממודרים, מקצועיים, מתוחכמים, ומבחינתם אין ערך לחיי אדם", הוא מתאר את הארגונים הללו. "הם הפכו את ההתחמשות לכלי מאוד מרכזי. יותר מזה - היכולת הקיומית שלהם מונעת ממקורות מימון כמו ארגון טרור. לטעמי, היכולת לפגוע במקורות המימון מאפשרת את היכולת למוטט את ארגוני הפשיעה".
לדבריו, ארגון פשיעה זקוק לסדר גודל של 150-200 אלף דולר כדי לקיים את עצמו. מדובר במאבטחים, כלי רכב ואמצעים טכנולוגיים. זהו סכום כסף שלא מושג במסגרת החוק, אלא תוך עיסוק במחוללי הפשיעה, שמשפיעים עלינו כאזרחים. רק בשנה האחרונה, מגלה קראדי, מזהים במשטרה כי הקשר המתהדק בין המשטרה לרשות המסים הוא הקשר הטוב ביותר לטפל בארגונים האלה.
שאלנו את המפכ"ל האם הוצאתו של זאב רוזנשטיין ממפת הפשע המקומית גרמה לשינוי כלשהו. "רוזנשטיין היה ראוי לטיפול", אמר. ככלל, מסביר קראדי כי "רק בשנה האחרונה טופלו בין ארבעה לחמישה ארגוני פשיעה, הנמצאים כיום מאחורי סורג ובריח". אמצעי הלחימה המשוכללים המגיעים לידי ארגוני הפשע, מציבים בפני המשטרה רף התמודדות חדש. "מקורם בהברחות ממדינות שכנות, כולל הרשות הפלשתינית, התפרצויות וגניבות מבסיסי צה"ל", הוא מציין.
ציינו בפני המפכ"ל, כי המצב היום מעורר תחושה ממנה עולה כי שחיתות ציבורית רווחת יותר ויותר, עד שהפכה למגיפה של ממש. קראדי לא התחמק גם מהסוגיה הקשה הזאת. הוא הסכים שמדובר בתופעה חברתית קשה, המהווה סכנה לקיומה של החברה.
"עובדה היא שכולם עוסקים בכך", הוא מציין. "התקשורת, היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה. גם היחידה הארצית לחקירות הונאה עמוסה, נכון להיום, בתיקים שהגוון שלהם הוא שחיתות ציבורית. החלטתי, במעט שיש לנו מבחינת המשאבים, להסיט משאבים לכיוון היחידה הארצית לחקירות הונאה, כי אני סבור שהיא קטנה מדי מכדי לטפל בתופעה הזאת".
לדעת קראדי, קיים קשר בין מקרי השחיתות ל"אובדן הבושה". "בעבר", הוא אומר, "היו נורמות חברתיות חזקות יותר שלא הצריכו את מעטה החוק כדי למנוע מעשים של שחיתות ציבורית".
למרות זאת, הוא מציין גם קרן אור. "לזכותנו, כמדינה, עומדת העובדה שאין היום אדם שלא ניתן לחקור. מראש הממשלה - ועד אחרון האזרחים. קיימות מדינות בהן יש בעלי תפקידים שלא ניתן לחקור".
איך ההרגשה לחקור ראש ממשלה, שאלנו אותו. "תראו", הוא משיב בזהירות, "לא נעים לחקור אף אחד. גם לא ראש ממשלה. מאידך, אנחנו לא עוסקים בנעים או לא נעים. צריך לייצר הרתעה, והחקירות מסייעות בכך".
את הצלקת הגדולה ביותר בחודשים האחרונים הותירו אירועי עמונה. הצלקות הדדיות. הן מופיעות בקרב השוטרים, כמו גם בקרב המתיישבים. זיכרון ההצלחה הענקית שרשמה לעצמה המשטרה בפינוי רצועת עזה, התחלף עד מהרה בכישלון צורב בפינוי עמונה. קראדי מסכים כי היה זה מסוג האירועים שיש בו מקום לקיום חשבון נפש.
"עמונה", אומר קראדי, "היה ביטוי להפרת חוק בוטה של המון. שוטרים הותקפו שם בעת שנשלחו לאכוף את החוק". קראדי נדרש לטענות חוגים שונים לפיהן בזירה פעלו שוטרים שנהגו באופן חריג. "יכול להיות שהיו חריגים, והם נחקרים במח"ש", הוא מדגיש, "אבל היתר זוכים לגיבוי מוחלט. גיבוי שגם השר החדש, אבי דיכטר, הכריז עליו".
הלקח העיקרי מאירועי עמונה, לראיית המפכ"ל, הוא "הצורך לפתח יכולות מבצעיות שיביאו לכך שבאירוע דומה בעתיד, נקודת החיכוך בין הצדדים תביא לכמה שפחות הפעלת כוח". הוא מספר שהפעלת גז באירוע נשללה לא רק בגלל הקונוטציות הבעייתיות של האקט, אלא גם בשל החשש מפני נהירה המונית שתסב נפגעים. "אני סבור שבתווך, בספקטרום שבין הפעלת גז לפינוי בידיים, יכול להיות שצריך לפתח כלים שייתנו מענה טוב יותר".
הסקת המסקנות המשטרתית היתה מהירה, ופינוי בית שפירא בחברון בוצע על בסיס הפקת הלקחים מעמונה. "בבית שפירא", מגלה המפכ"ל, "הבידוד היה הרבה יותר מוצלח מזה שבוצע בעמונה". הלקח המשמעותי כמפכ"ל, אומר קראדי, סב סביב הליך ההידברות. "לא פיתחנו הידברות כפי שנעשה בהצלחה בהתנתקות", הוא מודה. לדבריו, המשטרה לא קיבלה מהדרג המדיני, עד כה, הנחייות להתכונן לתוכנית ההתכנסות.
האלימות במועדונים הפכה בשנים האחרונות לרחבה ומדאיגה. קראדי סבור שזהו רק חלק מתופעת האלימות הפושה היום בחלקים נרחבים של החברה הישראלית. אחד ההסברים לתופעה, אליבא דקראדי, נעוץ בתרבות הפנאי, במדיום הטלוויזיוני ובחיקוי מודלים מחו"ל, המשפיעים על בני הנוער.
"כשאנחנו היינו ילדים", הוא אומר, "אמא שלנו היתה אורזת לנו בתיק סנדוויצ'ים. היום אורזים סכינים". הוא מוסיף כי במועדוני הבילוי קיים הפוטנציאל הגבוה ביותר לאירועים אלימים, זאת בעיקר בשל האלכוהול, ריכוז האנשים, יצרים, סמים ומלחמות כבוד היוצרים חומר תבערה.
למרות הפוטנציאל הנפיץ, המפכ"ל מופתע לטובה מבעלי המועדונים המשקיעים סכומי כסף גדולים, כמו גם אמצעים רבים, כדי להפוך את אתרי הבילויים לבטוחים יותר. הילדים של קראדי אמנם חברים בתנועת "הצופים", אבל גם הם פוקדים דרך קבע את המועדונים ומדירים שינה מעיניו.
"צריך להשקיע בתרבות הפנאי", הוא קובע. "הפקרנו את הנושא. מה שנותר הוא להיפגש במועדונים. הבן הקטן שלי, בן התשע, משחק בפלייסטיישן. כל דיסק הוא אלימות. אני מנסה כל הזמן להוציא את זה מידיו, אבל זה לא עוזר". לדבריו, "הטיפול באלימות חייב לכלול את כולם. טיפול מערכתי. משטרה יכולה לייצר רק הרתעה שאפקטיבית לזמן הקצר ולא לזמן הארוך. הנוער צריך להבין שהוא יוצא לבלות, ולא למלחמות".
התחושה המתסכלת ביותר, המציפה את קראדי כמפכ"ל, נובעת מרגשות הציבור לפיהם הביטחון האישי שלו נפגע. השילוב של האלימות, הפריצות לבתים וגניבות הרכב עושים את שלהם, ואת הציבור לא מעניין שדווקא בשנה האחרונה נרשמה ירידה בהיקף הפשיעה. "אם זו בעיה אני צריך להזדהות איתה, כי הציבור הוא לקוח".
קראדי לא מאמין בשיטת ה"זבנג וגמרנו". הוא שב ומדגיש כי יש לטפל בנושא האלימות והפשיעה בצורה מאסיבית. "אני חושב שלמשטרה יש תפקיד מרכזי ביכולת לצמצם את הפשיעה, אבל לפני כן צריך לייצר בחברה אקלים שדוחה פשיעה. המשטרה תהיה אפקטיבית אם היא תהיה ממוקדת בנקודות תורפה. במציאות יש הרבה מה לעשות, ואין לנו את הפריבילגיה לבחור במה לעסוק".
מורכבות והיקף המשימות העומדות בפני שוטרי ישראל מציבים את המפכ"ל, והארגון שהוא עומד בראשו, בפני גודש מבצעי עצום. "אני, כמפכ"ל, לא יכול להרשות לעצמי לערוך אבחנה בין עבירות רכוש לבין עבירות ביטחון במקרה של איום על חיי אדם. באופן אוטומטי, כל המשטרה מתגייסת. ראשית כל, כדי למנוע פגיעה בחיי אדם. יש לזה מחיר, וזו מציאות חיינו".
האם הוא מקנא במשטרות של מדינות אחרות? לא ממש. "כשאנחנו עורכים ביקורים במדינות זרות, רואים כמה הם מסודרים, איך חוקר הוא רק חוקר, סייר הוא רק סייר ואיש תנועה הוא רק איש תנועה, אנחנו חוזרים לארץ נפעמים. למרות זאת, מהר מאוד אני הופך להיות גאה כשאני נזכר שהם באים אלינו ושואלים איך שוטר כאן יכול להתמודד גם עם זה, גם עם זה וגם עם זה. שוטרים אצלנו, ואין מה לעשות, הם לא כמו בשוויץ או בפינלנד, ולכן ההתמודדות אחרת".
אחד הקשיים המרכזיים שעלו בראיון, היה הניסיון לסחוט מהמפכ"ל את משאלת הלב שלו, זו שתהפוך את המשטרה לטובה יותר. "הפיתוי הגדול ביותר", הוא ענה בהיסוס, "הוא תוספת של 10,000 שוטרים, או לפחות ניסיון להחזיר את היחס בין השוטרים לתושבים כפי שהיה לפני עשר שנים: 3.6 שוטרים לאלף תושבים. היום אנחנו עומדים על 2.3".
האם אנחנו עומדים בפתחה של מתקפת טרור נוספת? קראדי "מקווה מאוד שלא". בכל מקרה, הוא מאמין שהיכולות טובות הרבה יותר כיום. שנות האינתיפאדה, למרבה הצער, תרמו להתמקצעות המשטרה בנושא זה. "אחרי שלוש שנים בהן התעסקנו עם הטרור ושנה נוספת בהתנתקות, הגיע הזמן שהמשטרה תעסוק במשימה העיקרית שלה, והיא הלחימה בפשיעה לצד השירות לציבור".
תפיסת העולם של קראדי גורסת שהיכולת של המשטרה לתפקד בצורה מיטבית נעוצה בצורך לקבל את אמון הציבור. מדובר באותו הציבור שהחלק העברייני הופך אותו לקורבן. "חייבים לעשות הפרדה בין אוכלוסיית העבריינים לאוכלוסייה שומרת החוק, ולטפל בעוצמה בעבריינים".
כשקראדי מתחיל לדבר על מהפיכת השירות אותה הוא מתכנן, עולה על פניו חיוך גדול. הוא מדגיש בפנינו כי הוא מודע לעובדה שהמשטרה אינה מספקת שירות מיטבי. "אנחנו לא מגיעים למקומות בהם יש התפרצויות, לא עונים מספיק מהר למוקד 100, התנאים האובייקטיבים מקשים עלינו", אומר קראדי.
למרות זאת, יש לדבריו לשנות את הגישה ולהתייחס אל הציבור כלקוח עסקי. "אגיד את זה בצורה אחרת. אם לא היינו מונופול, מצבנו היה הרבה יותר טוב. בגלל שאנחנו מונופול, אתם כאוכלוסייה, גם אם תרצו להחליף אותנו, לא יכולים, כי אין לכם משטרה אחרת". לדבריו, "אם כל שוטר יחשוב שבסופו של דבר הוא לא אדונו של הציבור אלא צריך לשרת אותו, נשפר את רמת הביצועים".
איך החזון יבוא לידי ביטוי? בשלושים מיליון שקלים שיושקעו בפרויקט ויחלו לתת את אותותיהם כבר בהליך מיון השוטרים, בהטמעה משמעותית בבתי-הספר של המשטרה, בהשקעה במנהיגות ואפילו בהוצאת צוותים סמויים לשטח שיתעדו במצלמה נסתרת את אופן השירות של השוטר, כדי שמאוחר יותר ניתן יהיה להעביר לו ביקורת.
האם קראדי יצליח להשלים את היעדים שהציב לעצמו, ובתוכם מהפכת הארגון, כשברקע מאיימת עליו ועדת חקירה? ימים יגידו. בינתיים, הוא משדר עסקים כרגיל. למרות שכבר קיבל כרטיס צהוב, הוא לבטח לא מעוניין להירשם ברשימה הבעייתית של מפכ"לים שסיימו את כהונתם בצורה מבישה. הציבור בישראל ישפוט אותו, בסופו של יום, על הת'כלס, על התוצאות בשטח . לנו ולילדינו זה הדבר החשוב מכל.
נא להמתין לטעינת התגובות
