 |
/images/archive/gallery/251/430.jpg גדי טאוב
נעם וינד  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מאחורי ביקורתו של שוקןעל חוקי הנישואין, האזרחות וההגירה של ישראל, ישנו חזון ליברלי ודמוקרטי, שהולך וקונה לו אחיזה בקרב האליטה המשכילה בישראל: חזון "מדינת כל אזרחיה." את החזון הזה אפשר לקרוא, אם מנסים להאיר אותו באור חיובי ככל האפשר, כניסיון ללמוד שיעור - שיעור הפוך מזה של הציונות - מפרשת כישלון האמנציפציה. המסקנה הציונית היתה שאם הלאומים באירופה לא קיבלו אותם כפרטים שווים, היהודים צריכים להקים לעצמם לאום משלהם, ומדינה משלהם. המסקנה של תומכי מדינת כל אזרחיה הפוכה: במקום להקים מדינה יהודית היה צריך לבטל את הלאומיות בכלל. המסקנה הנכונה, לשיטתם, היא לא מדינה יהודית, היא איחוד אירופה.
לצערנו, ביטול הלאומיות באירופה אז, לא היה תלוי בנו. אבל הנה - אומר ההיגיון של מדינת כל אזרחיה - יש מקרה אחר, והפעם הוא תלוי בנו. נוכל ליישם אותו על ערביי ישראל, ואפילו פלשתין. כדי שישראל לא תיכשל ביחסה לערבים כפי שהאמנציפציה נכשלה ביחסה ליהודים, דרושה לנו בעצם אמנציפציה טורבו: ויתור על אופיה הלאומי של ישראל לטובת מדינת כל אזרחיה שלא תבדיל בין בני אדם על סמך לאום. ומכאן שאין להפלות גם בין ערביי ישראל לערביי השטחים הכבושים, ומכאן נגזר, בעוד צעד לוגי אחד, מה ששוקן מציע: אין שום צורך בחוקים שימנעו הגירת פלשתינים לתחומי ישראל. בעצם גם אין שום בעיה, ממשיך החזון הזה, שישראלים יהגרו למדינות ערב. המרחב כולו יהפוך למדינת כל אזרחיה אחת גדולה.
אבל אליה וקוץ בה. החזון שמציע לישראלים לוותר על לאומיותם שוב נשען על ביטול הרגשות הלאומיים גם אצל אחרים. בקלות - הייתי אומר בקלות צורמת אוזן - הוא מוכן להניח שאם רק תוותר ישראל על לאומיותה, תיעלם כל אפליה מן האזור. הוא מוכן להניח שמדינות ערב, כולל פלשתין, יוותרו בשמחה על אופיין הלאומי, וגם על האנטישמיות. כלומר הוא מניח, כמובן מאליו, שמדינות ערב, לרבות פלשתין שתקום, דמוקרטיות יותר מאיתנו, מקפידות על זכויות אדם יותר מאיתנו, ושהן מיגרו את האנטישמיות בהצלחה רבה יותר מאיחוד אירופה. ההנחה הזאת היא לא פחות ממדהימה.
ומכיוון שהיא מדהימה כל כך, יש קושי לקרוא את רעיון מדינת כל אזרחיה באור החיובי הזה. עושה רושם שיותר משיש כאן חזון דמוקרטי וליברלי, יש כאן סלידה רגשית עמוקה כל כך מן הציונות, שגזענות כנגד יהודים מפסיקה להיות שיקול. אבל מי שבאמת לא רוצה להבדיל בין דם לדם, מי שבאמת מוטרד מדוחות "בצלם" ואמנסטי על הפרת זכויות אדם בישראל, ראוי לו שלא יבדיל בין דם לדם גם כשהוא קורא את דוחות אמנסטי על הפרת זכויות אדם ברשות הפלשתינית ובמדינות ערב. כי מה שמקומם בחזון הזה הוא שמה שמתחיל כרצון לפתור את בעיית אפליית ערביי ישראל, ממשיך באין מפריע לתוכנית הפקרתם של יהודים לאנטישמיות פרועה. זאת דוקטרינה קצת משונה אם היא אמורה לקדם את זכויות הפרט של כל אדם באשר הוא אדם.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | היסטוריון, סופר ועיתונאי. מלמד בחוג לתקשורת ובבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו "המרד השפוף" עוסק בתרבות ישראלית בת זמננו. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
