 |
/images/archive/gallery/223/884.jpg ליאור אלפרוביץ
ארכיון  |
|
|
|
|
|
|
| ליאור אלפרוביץ מקווה שהחרם הבריטי על האקדמיה בישראל יביא את נתניהו להפסיק את החרם שלו |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
היום, לצד ציון יום הולדתו ה – 116 של אדולף היטלר, תתכנס באיסטבורן שבבריטניה ועידת "אגודת מרצי האוניברסיטאות", בה יוחלט כנראה להטיל חרם אקדמי על מספר מוסדות אקדמיים בכירים בישראל - זאת מכיוון שלשיטתם של המרצים הבריטיים, המרצים באוניברסיטאות אלו אינם מוחים דיים נגד הכיבוש הישראלי בפלשתין. בין הסיבות שהביאוני לכתוב מאמר זה נמנית העובדה שגם האוניברסיטה העברית בירושלים, מוסד בו אני נחשב לתלמיד, תהא מוחרמת מעתה על ידי האקדמיה הבריטית.
אפתח ואומר שלא באתי להתדפק ולבכות על דלתותיהן של אוקספורד וקיימברידג', שכנראה ייסגרו בפני בשל היותי שותף לכיבוש המשחית, או לכל הפחות סטודנט שאינו מוחה באופן הראוי כדי שאהיה שותף לפעילות האקדמית באי הבריטי. גם לא ארצה להטיף על הצביעות המוסרית של הבריטים, שמצפונם האקדמי זועק נגד "האפרטהייד הישראלי" המדכא את הפלשתינים, אך ישן טוב ואינו נשמע מול הכיבוש הסיני בטיבט, שלטונם העריץ של מוגבה בזימבבוואה וקים סונג איל בצפון קוריאה או רצח העם בדארפור. אצל הבריטים, מסתבר, זכויות אדם חשובות, אך הן מגיעות למי שהם מגדירים כבני אדם. פלשתינים – כן, טיבטים, צפון קוריאנים ובני זימבבוואה
ודארפור – לא.
החרם האקדמי, שמטרתו לעורר את דעת הקהל בעולם נגד מעשי ישראל, עשוי לפגוע במחקר האקדמי בארץ, מסטודנטים ישראלים תישלל האפשרות לחקור וללמוד במכוני מחקר מהטובים בעולם ושיתוף הפעולה בין האוניברסיטאות בארץ לאלו בבריטניה ייחלש. אבל ספק אם הוא ישיג את מטרותיו וידכא כליל את האקדמיה בישראל עד כי אנו הסטודנטים נצעק חמס ונקרא: "הפסיקו את הכיבוש, החזירו אותנו למסדרונות ולמאנזות של האוניברסיטאות בלונדון ומנצ'סטר!". מצד שני, אולי ייתכן שהחרם האקדמי הבריטי יועיל לאקדמיה שלנו. אולי, רק אולי, יצליח החרם הבריטי את הממסד השלטוני הישראלי להפסיק את החרם שלו על האקדמיה בארץ.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ותודה למר לפיד
|
|
|
 |
|
|
|
זה לא מכבר הסתיימה בקול ענות חלושה שביתת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב - אוניברסיטה שמתעתדת לסגור פקולטות ולצמצם הן את מספר הקורסים הנלמדים והן את מספר הסטודנטים. 300 מיליון השקלים שמר יוסף לפיד כה התאמץ להשיג למעננו הרגיעו את הרוחות, והשקט שב למגדל השן. אך למעשה, מצב ההשכלה הגבוהה נותר חמור וקשה: הגירעונות יישארו, הספריות תצמצמנה את שעות פעולתן, מספר אנשי הסגל ירד בהתמדה וצעירים משכילים ומוכשרים ימצאו את דרכם לאוניברסיטאות זרות.
כוחה של חברה היא בלומדיה. מדינה מפותחת היא תוצר לוואי של אקדמיה מפותחת. האקדמיה היא המכשירה את המהנדסים, הרופאים, הכלכלנים ושאר המקצועות הממריצים את הכלכלה, הביטחון, ואיכות החיים במדינה. האקדמיה היא גם זו המעצבת את פניה התרבותיים של החברה: סופרים, משוררים, פילוסופים ואנשי תקשורת הם אלו המשקפים כלפי חוץ ופנים את המוסר החברתי ואת יצירתה הרוחנית של המדינה.
החרם האקדמי יש בו כדי לעורר את השלטון בארץ לדרוש במצבה של ההשכלה הגבוהה, שנזנחה מבית וכעת מאוימת מבחוץ. לא אגזים אם אומר כי בישראל קיים הפוטנציאל, הן האינטלקטואלי והן המעשי, להתקדם ולהנהיג אקדמיה מהמובילות בעולם. על אקדמיה כזאת, חרם אקדמי עתידי ייראה כלא-מעשי, בדיוק כמו חרם על הרווארד וייל שתיזום האקדמיה הבריטית בתגובה למדיניותו של ג'ורג' בוש.
לשרים לבנת, נתניהו ושאר חבריהם, הכרזת החרם הבריטית יכולה לספק את התירוץ להתנער מהתירוצים הקלושים בדבר התקציב, ולהתחיל לפעול להגנתה של ההשכלה הגבוהה בארץ. אם לא כי זה חשוב להם, אז לפחות כי זה מרגיז את הגויים.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | לומד לתואר "מוסמך" בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים
| | | | |
|
|
|
|
|
|
|
