 |
 |
|
|
|
|
|
|
| רצחו אותי בדם קר, הפכו אותי לאויבת המדינה ותיארו אותי כאלימה, הזויה ורחוקה. דינה אברמסון מביא סיכום ביניים של שנת 2005 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
2005 היא השנה שבה נרצחתי. רצחו אותי בדם קר, רצח אופי. 2005 היא השנה שבה שמעתי הכי הרבה שטויות עלי ועל דמותי כמתנחלת. 2005 היא השנה שבה הוגדרתי כאויבת המדינה, מבלי לדעת איך הגעתי למעמד זה, אני שכל חיי חייתי למענה.
שמעתי עליי ברדיו, על התוכניות לרצוח ראש ממשלה. ראיתי אותי בטלוויזיה בתוכניות סאטירה שתיארו אותי כאלימה, הזויה, ורחוקה. קראתי עליי בעיתונים - כמה כלי נשק יש לי ואיך אני מתכננת להלום בחיילים. אני, שכל חיי תליתי להם כרזות עידוד ואהבה.
זה לא כיף, זה כואב.
איך הגעתי למצב שבו אני, בחורה קונבנציונלית, רגועה למדי ומחייכת בין שתיים לארבע, נשאלת
פתאום שאלות איומות כמו "האם גם את תשתטחי על הכביש ותרביצי לשוטרים וחיילים?".
יש בי כעס על כל הגורמים שהביאו ויביאו אותי ואת חבריי למצב שבו אין דבר אחר מלבד רגשות סוערים. יש בי עצב עמוק על כך שהחברה הישראלית תפספס את מיטב בניה, מפני שהיא תראה בהם רק כהזויים. קשה לסלוח.
ובאיזשהו אבסורד גמור אני מוצאת את עצמי נקרעת מצחוק מול דמויותיהם האומללות של המתנחלים
בתוכניות הסאטירה של מוריה סרק למיניהם. ואחרי הצחוק בא לי לבכות. רצחו אותי, אני אומרת לעצמי.
ואי אפשר להשיב אותי לתחייה. ובהחלטה פתאומית מבינה שדבר בעולם לא יגרום לי להכיל בתוכי רגשות שלילים, דבר בעולם לא שווה שאכיל בתוכי כעס, כאב אומללות או שנאה.
רגשות חיובים, חוסן נפשי, תקווה, אמונה, עשייה, עידוד, מחשבה חיובית. הכעס מאיים לכסות, ואני עוטפת אותו באהבה. בדיחות שחורות בכמויות, ציניות, ירידה על כל המצב, על כל האנשים. להירגע, לנשום עמוק, תחשוב טוב יהיה טוב. להפסיק, להתייאש, להרים ידים, לוותר, לא לסלוח.
אף אחד לא שווה את זה, נפש בריאה בגוף בריא, תקווה היא לא דבר פשוט, הרבה יותר פשוט ייאוש.
להתרכז במה שיש בכל הנפלא והטוב שקיים סביבי, בתים אנשים עולם שלם. לחשוב על ההווה, בריאות נפשית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
יהיה טוב
|
|
|
 |
|
|
|
מזל טוב, סיון עברה לגור איתי ואפילו הביאה איתה חברה. עכשיו אנחנו כבר ממש קומונה. לפני חודש סיון התקשרה ואמרה שהיא לא מסוגלת יותר להמשיך בחיים כרגיל, ואפילו שטוב לה איפה שהיא גרה וגם העבודה לא רעה -היא אורזת הכל ובאה.
אז אפילו בלי להכיר אותה אמרתי: 'סבבה, יש מקום בסלון'. כי בחדר שלי כבר משוריין מקום לחמש חברות הקרובות שהודיעו שהן אורזות הכל ובאות ובשאר החדרים המצב דומה. גם השכנים ממול התחילו לשריין חדרים, ואפילו יש כאלה שנגמר להם לגמרי המקום.
אז ברוכים הבאים לכל הדיירים החדשים של גוש-קטיף. לאלה שבאים רק לחזק, ולאלה שבאו לתמיד. ובאמת, יש מקום לכולם. אצלנו נשאר מקום במטבח ואולי אפשר גם כמה במסדרון. נא להביא שק שינה, והכי חשוב, מצב רוח טוב. יהיה טוב.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | פונתה מנצרים, אך נלחמה עד הרגע האחרון על הבית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
