 |
/images/archive/gallery/128/061.jpg רומן וטר
צילום: נעם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| רומן וטר חושב שכמו קודמותיה, גם
הפסקת האש הנוכחית תתפוצץ.
בעיקר כי היא פיקציה ישראלית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עיתונאי ישראל מפיצים ברחבי ארצנו את השמועה כי בין צה"ל לפלשתינים חלה "הפסקת אש". הצדק איתם, במידה רבה: הצד הפלשתיני אכן נצר את נשקו ואבו-מאזן החל אף לפסוע במסלול המסוכן של עימות עם הלוחמים. הנשיא שנבחר בקולותיהם של 50% מבעלי זכות הבחירה (כך לפי נתוני האופוזיציה הפלשתינית) חוזר וממלא את התפקיד שייעדה לו ישראל בהסכמי אוסלו: שמירה על ביטחון הכיבוש תחת שמירה על ביטחון אזרחיו מפני הכיבוש. שוטרים פלשתינים שהתפרסו בצפון רצועת עזה ובדרומה החלו לסתום מנהרות, והחלו דיונים על הפסקת אש כללית עם שאר ארגוני ההתנגדות.
ככל שהדברים נוגעים לישראל, "הפסקת האש" שרירה וקיימת - והלא קנה המידה היחיד המקובל למדידת השקט באזורנו הוא כמות הדם הנשפכת במדינת היהודים. אי לכך, כאשר ארע הפיגוע בתל אביב לפני כשבועיים, בישרו העיתונים על "התנפצות השקט" ועל "הכזב שברגיעה", וכלי התקשורת הבינלאומיים ענו אמן. הפרמטר הנוסף לבדיקת אמיתותה של הפסקת האש - היינו, קיומה על ידי הצד הישראלי - מעולם לא נבדק. כי לו נבדק, היו מוסקות מסקנות שאינן עולות בקנה אחד עם המיתולוגיה הישראלית.
מרכז המידע הפלשתיני הלאומי מנה בין ה-28 בפברואר ל-7 במרס 452 הפרות של הפסקת האש מצד ישראל. סך ההפרות הכללי מאז פסגת שארם א-שיח' בראשית פברואר ועד
עתה עומד על כ-2000 מקרים. מדי שבוע מפרסם הועד הפלשתיני לזכויות אדם דין וחשבון על מעשי צה"ל בשטחים הכבושים - וכאילו דבר לא השתנה: עוצר, הפקעות, הרס בתים ואדמות, ירי חסר הבחנה, הרג. בפיגוע ב"סטייג'" נרצחו חמישה בני אדם: עד אז מנו הפלשתינים כמה עשרות קרבנות, כמו בימים הישנים והטובים (המספרים משתנים לפי תאריכי תחילת הספירה, אולם המגמה הכללית בעינה), בהם ילד שנורה למוות, ככל הנראה, על ידי צלף בירושלים ב-15 בפברואר (נתוני מחסום Watch). אכן, שיפור דרמטי בהשוואה לחודש הראשון של האנתיפאדה, למשל, שבו ירה צה"ל כמיליון וחצי כדורים, אשר הסבו את מרד האבנים העממי שהחל אז למלחמה הפרטיזנית של היום.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
השקר מסרב למות
|
|
|
 |
|
|
|
מדי פעם מחלחלת האמת מבעד למסך הכזבים הישראלי: "הארץ" הרהיב עוז לפני כשבוע לספר שצה"ל רודף בטול-כרם פעילים של הג'יהאד האיסלאמי בניגוד להבנות שארם, באמתלה הפיוטית ש"טול-כרם מהווה בועה ביטחונית". מעשה רמייה נוסף עשתה ישראל בעניין האסירים - שחררה 500 מתוך 8000 ו"מוכנה" לדון על שחרורם של 400 אחרים - בכפוף למאמץ פלשתיני כן "להילחם בטרור"; כנותו של המאמץ תימדד, כמובן, על ידי ישראל, שחלומה הוורוד הוא לדחוף את הפת"ח ואת החמאס למלחמת אזרחים.
החידוש האחרון היה סירובה של ישראל להעביר לשליטת הרשות את יריחו (שאינה כבושה ממילא) ואת עיר "הבועה" טול-כרם, כי הפלשתינים דרשו גם את סילוק כל המחסומים סביבן ובגדה המערבית. איך העזו הילידים לתבוע שיהיה לפעולותיה של ישראל טעם אמיתי, ולא קוסמטי? בתקשורת המקומית הוצגה הסרבנות הישראלית כ"משבר" בשיחות, כאילו גם הצד השני אחראי לתקלה. ואיך נשכח כמובן את החומה? החומה, שממשלתנו ניאותה לשנות את מסלולה מתוך "התחשבות בצרכי האוכלוסייה האזרחית" - כעת היא מספחת "רק" 7% מן הגדה, ולא 16%, ועבודות ההרס וההשחתה בירושלים ובדרום הגדה כבר בעיצומן. ההחלטה על שינוי התוואי התקבלה, אגב, בו ביום שהחליטה הממשלה להתכנס שוב סמוך לתאריך הפינוי המיועד מגוש קטיף ולהכריע על הפינוי שנית - החלטה שנחגגה פה כ"קץ ההתנחלות היהודית בעזה".
לנוכח העובדות האלה לא נותר אלא להתפלא מאורך הרוח שמפגינים הפלשתינים. הארגון היחיד שאיבד עד כה את סבלנותו הוא הג'יהאד האיסלאמי, האחראי לפיגוע ב"סטייג'" (אם כי הארגון הקיקיוני הזה הצטיין מאז ומעולם בפתיל קצר: הפטנט העגום של פיצוץ אוטובוסים ישראליים רשום על שמו, בטרם פתח ברוך גולדשטיין את שערי הגיהנום). נראה גם שהג'יהאד הוא הגוף היחיד שרואה כעת את המציאות כהווייתה: בקלטת הפרידה שלו הסביר מחמד בדראן, מבצע הפיגוע ב"סטייג'", שמעשהו מונע על ידי הפיכת הרשות לשפחתן של ישראל ושל ארה"ב. דהיינו, המתחולל עתה אינו אלא חזרה על עלילת 1994: הסתלקות ישראלית מעזה והשלטת משטר בובות מקומי האמור לערוב לשלומו של הכובש.
אחריתו של הסכם אוסלו ידועה, אך השקר מסרב למות: כאשר תלך "הפסקת האש" הנוכחית בדרך קודמותיה ותעלה בלהבות (בין אם עכשיו ובין אם אחר כך), שוב תרחץ ישראל בנקיון כפיה ותטען קבל עם ועולם שהפלשתינים אינם בני שיח "ראויים לאמון".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
