 |
/images/archive/gallery/128/061.jpg רומן וטר
צילום: נעם וינד  |
|
|
| העיקר שלא יפסיקו לשנוא אותנו |
|
|
|
| רומן וטר מסכם שבוע שבו שוב
הפכו האנטישמיות והשואה לכלי
פוליטי בידי מדינת ישראל |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בסמיכות מפתיעה ליום השנה השישים לשחרור אושוויץ הופיעו בעיתונות הישראלית שלוש ידיעות המדירות שינה מעיניו של כל יהודי ישר. ואלה הן: דו"ח על מצב האנטישמיות באירופה מצביע על עלייה בשנאת יהודים בבריטניה ובאירופה המזרחית; העיתון "רוס הפראבוסלאבית" פרסם קול קורא לסגירתם של המוסדות היהודיים ברוסיה באשמת ליבוי מדנים לאומיים; הארגון המתקרא "מבט לתקשורת פלשתינית" הוציא דין וחשבון שעל פיו, לא פחות ולא יותר, התקשורת הפלשתינית מטיפה להשמדת יהודים באשר הם. אכן, בשורות מטרידות לבעלי זכרון קצר שלא ירדו לעומקם של הדברים. אבל איך אמר ש"י עגנון על פרס הנובל? "עורבא פרח".
הסכנה איננה סכנה כשם שהיא נסיון חסר בושה לעצב דעת קהל כוזבת ומפוחדת. כאשר אנו קוראים על הגויים המשחיזים את סכיניהם בשעה שסילבן שלום ואלי ויזל נואמים באו"ם על לקחי השואה (זאת במקום לעסוק באירוע ההיסטורי עצמו, שהפך מזמן לספיח באידיאולוגיית "הקרבן היהודי הנצחי"), עינינו טחות מראות את מה שמחולל צבא ההגנה בדקות אלה ממש. משהושקט המצפון הציבורי, אין קל מלהציג תכנית להריסת אלפי בתים ברפיח, כדי "להגן על ציר פילדלפי" לאחר ההתנתקות (כפי שהציע צה"ל סמוך ליום שבו נזכרנו בהידרה האנטישמית) ולנופף בשלושת המסמכים הנ"ל בפניו של כל מי שמעז להזכיר לנו חוק בינלאומי ומוסר מהם.
עיינתי בנוסח המכתב הרוסי: זהו מסמך מעורר בחילה שפורסם בעיתון נוצרי לאומני אזוטרי, אשר הרעש שקם סביבו עולה עשרות מונים
על חשיבותו. החתומים על המסמך (אשר כמה מהם כבר ויתרו על חתימתם, ואשר נפתח, אגב, בגינוי להתקפות פיסיות ומילוליות על יהודים) הינם חקיינים נאמנים של האנטישמיות המערבית נגד האסלאם והעם הערבי, מאחר שהם מסבירים כל תופעה מכוערת שיהודים מעורבים בה, בין אם היא אמת ובין אם לא, באמצעות מובאות מ"שולחן ערוך". מוכר? ודאי, מספיק לשנות את "יהודים" ל"מסלמים", את "תורה" ל"קוראן" ואת "שולחן ערוך" ל"חדית'", והרי לפנינו דברי בלע נגד ה"איסלאמו-פאשיזם" המלבלבים כמעט בכל אתר שדגלי ישראל או ארה"ב מתנוססים מעליו. גרוע מכך, הדעות האלה קנו שבת בעיתונות ובאקדמיה: אנשים כמו ברנרד לואיס, בת-יאור, שמעון שמיר, רפאל פטאי, מרטין קרמר, דניאל פייפס, אריאנה פלאצ'י, הם בעלי ברית נאמנים לאנטישמים הרוסים האלו. על מי נלין?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
בלון תעמולתי ריק
|
|
|
 |
|
|
|
הדו"ח של "מבט לתקשורת פלשתינית" הוא אף מגוחך מזה. מסקנותיו הוצגו בתקשורת בתרועה רמה, בלא שיהיו מגובים ולו בראייה קלושה אחת. "הארץ" קבע שמחברי הדו"ח לא הציגו כל סימוכין גלויים לטענותיהם ובעיתון אחר הידיעה לוותה באיור תמים למדי מספר ילדים פלשתיני המציג הריסת בית ובצילומים של פלשתינים מפגינים, נושאי אגרופים ורובים, לאמור: כולם עלינו לכלותנו. לשם בירור העניין ביקרתי באתר של יוצרי הדו"ח. זהו אתר ימני קיצוני, המציג כל תרגום של עקרונות דתיים למונחים פוליטיים מודרניים וכל אמירה פלשתינית לאומנית הנשמעת בריש גלי זה עשורים כ"הסתה" וכ"חתירה להשמדת העם היהודי בארצו".
עובדה כמו "פלשתין משתרעת מן הים עד הנהר" – הסתה; עובדה כמו "זכות השיבה מעוגנת בחוק הבינלאומי" – הסתה; עובדה לא נעימה שהקוראן קובע שהיהודים סטו מדרך הישר – הסתה; טענה שנויה במחלוקת, אך לא מופרכת, שבאמצעות הציונות אירופה נפטרה מיהודיה – הסתה!! אכן, יש הגיון בשיגעון, אך למה לנו לאמצו? עורכי האתר אמנם הצליחו לדוג כמה דוגמאות לשנאת יהודים אותנטית בעיתונות הפלשתינית (אשר כולן חיקויים לאנטישמיות האירופית), אך מספרן בטל בשישים. אחרי שפורסמו בחודשים האחרונים דו"חות וסקרים אמינים המצביעים על היעדר הסתה אנטישמית בספרי הלימוד הפלשתיניים ועל נכונותו של רוב הציבור הפלשתיני לחיות בשלום עם ישראל בגבולות 1967 תוך התגמשות בשאלת השיבה, אנו אמורים להאמין לזה?!
ומי פרש את חסותו על הפרי המצחין הזה? אסיר ציון לשעבר, מייסד הפורום הציוני, שר התמ"ת והשר לענייני ירושלים בעברו, אנאטולי בוריסוביץ' שרנסקי, אדם שהפך את יהדותו למשלח-יד. בנעורי למדתי בתיכון הבחנה בין "עיקר" ו"טפל", אך נראה שהתקשורת הישראלית טרם למדה לזהות בלון תעמולתי ריק כאשר הוא מתנפץ לה בפנים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עוד לא אבדה תקוותנו
|
|
|
|
|
|
|
ומה לגבי הדו"ח על האנטישמיות באירופה? ובכן, בלי ששמנו לב, הוא מנפץ את המיתוס החביב על צרפת כקן צפעונים יהודופובי, מפני שבה לא נרשם כל שינוי בשיעורי שנאת היהודים. לפני כמה חודשים לעגתי מעל עמודיו של אתר זה לדו"ח של "המכון לתכנון מדיניות העם היהודי", המצלצל בכל פעמוני האזעקה מפני שיהודי אירופה משולבים היטב בארצותיהם, מבוססים כלכלית וחברתית ואינם נזקקים לישראל כמפלט לחלכאים. הדו"ח האחרון הזה בא לנחם את הלב הציוני הדואב, לאמור: עוד לא אבדה תקוותנו, עוד שנואים אנו בין הגויים. יש אנטישמיות בכל מקום, כפי שגזענות קיימת בכל מקום, אך בניגוד לגזענות הישראלית נגד הפלשתינים והפועלים הזרים, היא אינה מאיימת על קיומם של יהודי אירופה (ולא בכדי כותרת בעיתון הבליטה שמוסלמים אחראים לרוב התקיפות נגד היהודים: לא מהגרים הסובלים מגזענות, אלא "מוסלמים"...). כל מי שטוען אחרת רודף מטרה לא כשרה.
ישראל ניצבת בראשם של אלו הקוצרים רווחים בלתי כשרים מן האנטישמיות. ניכוס השואה לצרכים פוליטיים, הפיכתה לסוגיה שבאורתודוקסיה ולא בהיסטוריה, עשיית יד אחת עם טורקיה בהכחשת השואה הארמנית – כל אלו מוכיחים שמדינת היהודים טובלת ושרץ בידה. הנסיונות להצדיק את הציונות באמצעות ששת המיליונים הם בעיני חילול זכרם של בני משפחתי שנרצחו בלטביה.
והערה לסיכום: לאחרונה התפרסם ששיעורי הריבוי הטבעי באוכלוסיה הפלשתינית בישראל נופלים. על כך אמר פקיד באוצר שזוהי ההוכחה שהקיצוץ בקצבאות שומר על "המאזן הדמוגרפי". מי שמעוניין לדעת כיצד מגדיר זאת החוק הבינלאומי מוזמן לבקר באתר הזה. סעיף 2, תת סעיף ד'. בהצלחה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
