 |
 |
|
|
| פרנץ פאנון היה ציוני כללי או מזרוחניק? |
|
|
|
| יריב מוהר חושב כי הימין טועה
בקוראו לחילונים "קולוניאליסטים".
אבל יש פה כל כך מעט חילונים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מטיעוניו של צד אידיאולוגי מסוים ניתן ללמוד הרבה עליו ועל יריביו, ולאו-דווקא באופן ישיר. דוגמה יפה לעניין הזה הוא "הטיעון הקולוניאליסטי", שהפך בתקופה האחרונה ללהיט בקרב אנשי ימין עם אוריינטציה דתית - החל מהמגיבים האנונימיים באינטרנט ועד לנושאי המשרות בירושלים.
הרעיון הוא שבלי הצידוק התנ"כי לזכותנו על הארץ, אנחנו בעצם עוד עם קולוניאליסטי כובש ומתנשא שבא מאירופה לחלל את חלקת הלבאנט הקטנה הזו השייכת לעמי ערב. המהדרין עושים צעד נוסף ומחילים את הקביעה הזו על השמאלנים האשכנזים החילוניים והמבוססים, שאכן לא רואים בתנ"ך מסמך טאבו על החלקה הקטנה הזו, ולפיכך הם פולשים קולוניאליסטים זרים שפוגעים במירקם הרוחני של האזור.
קשה להמעיט בחן ובווירטואוזיות המילולית של הטיעון הזה. הוא מיטיב להשתמש בעולם המושגים השמאלני, זה שצמח מתוך השיח הפוסט-קולוניאלי, ולהפנות אותו נגד השמאלנים עצמם – דהיינו להיות יותר שמאלני מהשמאלנים. אבל במקביל, הוא גם חושף את הפער
האדיר שקיים בין התפיסה השמאלנית-חילונית לתפיסה הימנית-דתית. זה טיעון שפונה למשוכנעים ואולי גם למבולבלים, אבל הוא לא יתפוס לגבי אף חילוני אמיתי (ובכוונה אני משתמש פה במונח "חילוני" שמתאים יותר מ"שמאלני").
מרבית התפיסות החילוניות שצמחו באירופה בתקופה המודרנית ראו בפרט האנושי יצור רציונלי, שאחראי – לפחות במידה מסוימת – לגורלו ולמעשיו. התפיסה הזו אולי נראית מובנית מאליה לחלקנו, אלא שבעולם הדתי והמיסטי שקדם למודרניזם הדבר כלל לא היה כך – הרעיונות המרכזיים שהדריכו את השיפוט המוסרי בתקופה הטרום מודרנית עסקו בשכר ועונש בעולם הבא, או - בתרבויות פחות יודו-נוצריות - אחריות על גלגולים קודמים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
למה לא באוסטרליה?
|
|
|
 |
|
|
|
אבל במודרניזם, אולי כריאקציה לשינויים, קמו גם אידיאולוגיות הנוגדות את שיר ההלל לאינדווידואל האנושי הריבוני. זרמים כמו הפשיזם, הנאציזם והמרקסיזם לא פנו אחורה כדי להשיב ולקשור את גורלו של הפרט עם תוכנית אלוהית כלשהי, אלא הכפיפו אותו לחברה – הם ראו בחברה או בלאום גורם אורגני שיש לו חיים משלו, רצונות משלו ולפיכך גם חטאים משלו. זרמים אלו הרבו להשתמש בפרסונליזציה של אומה שלמה והצגתה כפרט אחדותי שניתן לדבר על תכונותיו, מהותו הקבועה ואחריותו המוסרית כאילו היה איזה משה או דוד.
בישראל, כך נדמה, שולבו שני התפיסות הללו – הדתית-מיסטית והטוטאליטרית-לאומנית – יחדיו. ייתכן וזאת הסיבה מדוע אנשי הימין הדתי סבורים כי הגיוני כל כך להאשים קבוצה שלמה ומדומיינת של שמאלנים-חילוניים-אשכנזים בקולוניאליזם. לשיטתם, לקבוצה הזאת יש אחדות אורגנית והיא קמה מאירופה כאיש אחד (נקרא לו הרצל) במטרה ליישב את הארץ הזו שהייתה מאוכלסת בשבטים ערבים פרימיטיביים. כמובן שאנו, בניהם של אותם קולוניאליסטים, נושאים באשמת אבותינו שעוברת לה בין הדורות; ויותר מכך, מכיוון שהאחדות האורגנית של קבוצה זו לא מתקיימת רק לגבי דור ספציפי אלא עוברת לאורך ההיסטוריה (הא-היסטורית) כחוט השני, אין שום חשיבות לשאלה באיזה דור בוצע חטא הפלישה הקולניאלית. וכך, בניגוד לתפיסה הרווחת בתנ"ך המנחה אותם, משרבטי הטיעון הקולוניאליסטי סבורים כי טבעי לערבב שיח פוסט מודרני עם תפיסה דתית ולטעון כי שיני בנים תכהנה על בוסר הקולוניאליזם של אבותיהם (ובתחילתו אכן היו למפעל יישוב הארץ מאפיינים כאלו).
אלא שהדיפלומטיה העולמית כמעט ואינה לוקה בתפיסה הזאת. מהסיבה הזו לא דורשים מהאוסטרלים, למשל, להחזיר את ארצם לילידים המקומיים. אפילו המתיישבים הקולוניאליים הלבנים בדרום אפריקה לא מתבקשים לחזור להולנד, אלא רק לקבל את העיקרון שהשחורים שווים להם. מתוך אותו הגיון הרי שאני - שלא רואה בתנ"ך מסמך טאבו - רואה בפינוי ההתנחלויות המלאות בילדים שגדלו שם ולא כבשו איש פשע (אם כי פשע גדול יותר הוא השארתן כגושים של אזרחים מועדפים).
אבל עם כל זאת, לטיעון הקולוניאליסטי של הימין בכל זאת יש שיניים. זאת מכיוון שהוא חושף כמה מעט חילוניים אמיתיים קיימים בישראל. במדינה שלא מוכנה ברובה לשמוע נאום של בן העם הגרמני בכנסת או לראות אזרח לא יהודי על כיסא הנשיא, אין הרבה בנים להגות החילונית: יש בה הרבה דתיים שאינם מאמינים באלוהים או בפרקטיקה הדתית המעשית. ואם כך הוא הדבר, הרי שאכן לא ניתן להימנע מהתואר "קולוניאליסט" לכל אותם דתיים שאינם מקבלים את הצידוק התנ"כי בדבר זכותנו על ארץ ישראל.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | כתב תרבות, אוסף אידיאולוגיות וממקימי אתר הסאטירה פסטיש | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
