כלכלה דמוקרטית

יריב מוהר קורא לכוחות החברתיים שיצטרפו לממשלה לקדם כלכלה תחרותית וגם הוגנת - הקואופרטיב

יריב מוהר | 14/4/2006 2:04

אני מקווה שהכוחות החברתיים הצפויים להצטרף לממשלה החדשה רוצים לתת פתח לשינוי אמיתי ולא רק קוסמטי בתחום הכלכלי, דהיינו יותר כוח לעובדים ופחות לבעלי ההון. אם כך הדבר, עדיף שיעזבו בצד את רוב הרעיונות הסוציאליסטיים הישנים והמאובקים. במקום זאת, הם יטיבו אם יתמקדו בקידום כלכלה חדשה, שהיא גם תחרותית אבל גם הוגנת, על פי הרוח המקורית של הקפיטליזם, שעוותה לחלוטין על ידי ה"תאגידיזם" המודרני.

חלק ניכר מהתפיסה הזו תהיה עידוד ממשלתי משמעותי לקואופרטיבים כלכליים, שמגלמים בדיוק עקרונות מהסוג הנ"ל. ולא, למרות הסטיגמה הרווחת, בהחלט יש סיפורי הצלחה לעסקים כאלו.

כשמנסים לחשוב על אלטרנטיבות לתאגידים הגדולים, כאלו שאינן כוללות קולחוזים ומרקסיזם צר אופקים, חושבים לא פעם על חיזוקם של העסקים הקטנים והעצמאיים. כל זה טוב ויפה, אבל במשק מודרני חזק יש בעיה להכיל כמות גדולה של עסקים קטנים. כשבני-אדם רבים משתפים פעולה בתוך מערכת גדולה כמו תאגיד, ניצול המשאבים הופך לאופטימאלי יותר. זה הבסיס לכלכלה המודרנית.

הקואופרטיב מאפשר ניצול משאבים אופטימאלי מהסוג הזה, אבל עדיין משאיר בידי העובדים כוח להכריע בענייניהם. שכן חברי הקואופרטיב מחזיקים חלק, ולו קטן, בבעלות עליו. למעשה, מבנה הקואופרטיב מזכיר את המבנה של משטר דמוקרטי, בעוד שהתאגיד מזכיר דיקטטורה או שלטון של אוליגרכיה צרה (בעלי המניות).

בנוסף, בין עובדי הקואופרטיב למקום העבודה שלהם יש אחדות אינטרסים, כיוון שהגדלת הרווחיות של התאגיד כולו תוביל לחלוקת אחוזי רווח גבוהים יותר לעובדים.

עניין עמוק יותר מפרוצדורה כלכלית

אבל הקואופרציה היא עניין עמוק יותר מפרוצדורה כלכלית. מאחורי הרעיון עומדת תפיסה הומאנית הקשובה לטבע האנושי וחותרת לסביבת עבודה יותר קהילתית, שוויונית, דמוקרטית והרמונית, בעידן התעסוקה ההמונית שמדכאת את האינדווידואל.

בתצורה הרדיקלית שלה זו תפיסה שטוענת כי המבנה הדמוקרטי בחברה לא צריך להיות מוגבל רק למערכת הפוליטית, אלא עליו להיות מוחל על כל המערכות החברתיות ובמיוחד על הכלכלה.

מטבעו מבנה תאגידי אמור לעודד ניצול

ודורסנות של החלשים על ידי החזקים. זה פשוט עניין הגיוני. לעומת זאת, במבנה הקואופרטיבי כוחה של השכבה הניהולית והאדמיניסטרטיבית מוגבל ותלותי, כי היא נבחרת ומודחת על ידי העובדים.

לכן, מבנה כזה יעודד את החזקים לתמרץ את העובדים הפשוטים בצורה של דוגמא אישית ושיתופיות. ממש כמו בדמוקרטיה הפוליטית, גם במקבילה הכלכלית תופעות של דורסנות וכוחניות לא ייעלמו, אך הן ירוסנו על ידי הבלמים והאיזונים המובנים בקונספט הקואופרטיבי.

דוגמאות מוצלחות ברחבי העולם

בכל זאת, אנשי ימין כלכלי רבים אוהבים לנופף בסיסמה שהקואופרציה נכשלה בכל מקום. למעשה, הקואופרטיב הוא מבנה שעדיין נמצא בתהליכי התעצבות והוא איננו חד-גוני בגישתו. הוא התחיל לצמוח באמצע המאה ה-19 אך עדיין לא זכה להתעניינות אקדמאית, ניהולית ופוליטית ראויה. ועם זאת, ברחבי העולם, ובעיקר באירופה, אנו יכולים לראות דגמים מוצלחים רבים של קואופרטיב.

כשאנשי שמאל נוקשים מגנים את הקואופרטיב הבאסקי הענק "מונדרגון", אחת מ-12 החברות הגדולות ביותר בספרד, אתם יכולים להיות בטוחים שמדובר בגוף רווחי ויעיל, שעדיין מגלם בתוכו כמה וכמה מערכי הקואופרציה בפשרה הגיונית.

והרי לכם כלכלה שהיא גם תחרותית וגם שואפת להיות הוגנת. זה אולי נראה נאיבי, אבל ייתכן ויבוא היום בו המודל הזה יהיה הדומיננטי בכלכלה ואילו המבנה התאגידי הלא דמוקרטי שוב לא יהיה חוקי.