 |
 |
|
|
|
|
|
|
| דינה אברמסון מנצרים
על המרגמות, ועל הדרך
היחידה להתמודד איתן |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לילה, חושך בקראוון, נשמעת שריקה מפחידה ואז בום ואז עוד בום ואז עוד בום.
אני יודעת שפגיעה בקראוון היא קטלנית. אין לי כח למות היום. בין שריקה לשריקה אני מבקשת מאלוהים שהלילה אשאר שלמה, יש לי הרבה דברים לעשות מחר. ובין בום לבום אני שואלת את עצמי אם מישהו מהשכנים סביב נפגע.
האינטרקום המשותף שמודיע את הודעות החרום התקלקל ואין לי מושג אם זה טנקים או מרגמות. ובכלל כבר אף אחד לא מתרגש ממרגמות.
כמה כבר אפשר להודיע עליהן, אז פשוט כבר לא מודיעים מה קורה ומדוע. רק כשמישהו באופן מיוחד... אתם יודעים. קרה משהו.
מצחיק, מישהו מדבר ברדיו על גדר הפרדה שתמנע את הפיגועים. אבל הרי זה כלל ידוע בעולם שמיגון גורר אחריו תגובה מחוזקת יותר של האויב. כבר מזמן אמרתי שגדר הפרדה לא תמנע אף קאסם או משהו אחר מחודש יותר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אולי הפעם זה שלך
|
|
|
 |
|
|
|
כשמרגמה נופלת ביום היא בדרך כלל פחות מפחידה אנשים. כל הילדים רצים החוצה ורבים עם החיילים מי יקח את שאריות הפצצה למזכרת. יש ילדים שנולדו לתוך המרגמות והם יודעים לשנן בעל פה במשחקים בגן "כל התושבים להכנס לבתים כל התושבים להכנס לבתים". אחד מהילדים מכריז על עצמו כעל רבש"ץ, חלק הם החיילים והשאר צריכים להכנס לבתים.
אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי על המושג מרגמה. הפצצה הראשונה נפלה על הגג של שכנים שלי. למזלם בקומה העליונה לא היה בנוי, ולכן רק רסיסי טיח וגבס נפלו על הלול של הבן הקטן. אז כולם נכנסו למקלט לשלוש שעות בעקבות מרגמה, היום כבר לא מתייחסים.
אני זוכרת תחושת חוסר אונים חזקה מאד של "מה? אפילו אי אפשר להתכונן\להתמגן\ להלחם מול זה?". אתה פשוט יושב בבית ולא יכול לדעת: אולי הפעם זה שלך (סופר לוטו).
וניסים, ניסים בכמויות. ספר ניסים בדרך כבר נכתב על ידי סופר פופולארי, ניסים שלא יאומנו פעם אחר פעם; "בדיוק שניה אחרי שהם היו במטבח הוא הציע לה לראות סרט ואז הפצצה נפלה בכיור", וכו...
מה שנותר הוא ההומור: אנשים מתחפשים למרגמה בפורים, אנשים יוצרים חנוכיה משרידי מרגמה בחנוכה, אנשים צוחקים במבוכה כשהם שומעים מרגמה, סופרים אותם כאילו מדובר במשהו ששוה לספור. לרגל הפצצה ה-5000, אני מקווה שהיא מהווה את סגירת הגליון.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "יומן נצרים"
|
|
|
|
|
|
|
במציאות המורכבת, בין פינוי להתנתקות, מנסה מדי יום חמישי דינה אברמסון להשמיע את קולה ואת קול חבריה בנצרים ובגוש קטיף. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | פונתה מנצרים, אך נלחמה עד הרגע האחרון על הבית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
