לשופטים שטיין וכנפי־שטייניץ מגיעות שתי מילים טובות, על הנפת נס העצמאות השיפוטית ואי-התיישרותם עם הרוח השלטת בקליקה המשפטית. אך לצד דברי השבח קשה שלא לתהות על האופן המשונה שבו מנוהל הדיון בעתירות בנוגע למינוי ראש השב"כ הבא. תיק דרמטי, שחשיבותו עצומה, מנוהל באחורי דלתות סגורות כשהציבור מקבל את המידע על המתרחש בו באמצעות הדלפות.

כדי להבין עד כמה מוזרה ההתנהלות, נחזור ליום שלישי שעבר בשעה 10:00, אז נפתח הדיון הראשון בתיק. כל הצדדים נכנסו לאולם, הצופים ועורכי הדין הרבים תפסו את מקומותיהם, ואז, עוד לפני שמי מעורכי הדין הספיק לפצות את פיו, הודיעו השופטים שהדיון הפומבי יוצא להפסקה. הרכב השופטים, יחד עם קבוצה קטנה מבין נציגי הפרקליטות והיועצת המשפטית לממשלה, עברו לאולם סמוך, שם קיימו דיון במעמד צד אחד וביקשו לקבל עדכון על מצב חקירת פרשת קטארגייט.

מזכיר הממשלה עו"ד יוסי פוקס, המחזיק בסיווג בטחוני מלא, ביקש להצטרף לדיון הסגור אך סורב, בטענה שהסיבה לחיסיון איננה ביטחונית, אלא נובעת מצורכי החקירה. בדיון הזה אכן הייתה מידה של היגיון. אם העילה לניגוד העניינים שבו נתון ראש הממשלה נתניהו היא החקירה, חשוב שהשופטים יבינו היכן היא עומדת. לא הרי חקירה שעשויה להימשך עוד חודשים רבים כהרי חקירה שצפויה להסתיים בתוך שבועיים-שלושה. אך בדיעבד התברר שהיה זה רק הפרומו.

הדיון נמשך כשעה, בסיומו שבו השופטים לאולם ותוך זמן קצר התלקחה בתוכו סערה. את השעות הבאות, כולל המראות הקשים של גרירת הורים שכולים בכוח, ראה כל עם ישראל בשידור החי או בסרטונים שפורסמו בכלי התקשורת. מה שזכה לפחות תשומת לב הוא הבקשה שהוגשה מטעמו של ראש הממשלה, לקיים בסוף היום הארוך עוד דיון חסוי קצר, הפעם בהשתתפותם של מזכיר הממשלה ונציגי היועמ"שית בלבד. בדיון היה אמור עו"ד יוסי פוקס לעדכן את השופטים על עניינים ביטחוניים הקשורים בדחיפות מינוי ראש השב"כ וביצוע הבחירה דווקא בידי ראש הממשלה. לאחר קצת יותר משעה הסכמת היועמ"שית ניתנה, והשופטים יחד עם אנשי הפרקליטות והמשנה ליועצת המשפטית התכנסו לדיון חסוי באולם הסגור.

מה בדיוק התרחש מאחורי הדלתות הסגורות איננו יודעים, אך בדיעבד ברור שלא היה זה עדכון ביטחוני בלבד. בהחלטת השופטים צוין שבדיון הסגור נערך שיח בין הצדדים, ובו קיבלו היועצת ומזכיר הממשלה ארכה של חמישה ימים לצורך הגעה להסכמות. הדיון שלאחריו נערך בראשון בבוקר, ובו נכחו נציגיו של ראש הממשלה ונציגי היועמ"שית בלבד. העותרים משני הצדדים וגם עורכי דינם נותרו בחוץ. בסיומו ניתנה למזכיר הממשלה ונציגי היועמ"שית ארכה נוספת של 48 שעות לצורך הגעה להסכמות. ואכן, ביום שלישי הוגשו לבית המשפט שתי הודעות, אחד מכל צד, במעטפה סגורה. את מתווה הפשרה המתגבש אנחנו מכירים רק מהדלפות. בעקבות הגשת ההודעות קבעו כבודם דיון סגור נוסף, שאמור היה להתקיים אתמול ונדחה ליום ראשון.

אין ספק שנוח להביא צדדים ניצים להסכמות בין כתליו של אולם סגור, בלי קהל ובלי העותרים שהביאו את הנושא לשולחן בית המשפט. קל יותר להתדיין כאשר סביב השולחן יושבים רק המעוניינים בסגירת "עסקה" מהירה, שתשמור על כבודם ותאפשר הצגת תמונת ניצחון לקהלם. אך מעטה החשאיות הזה, והדרתם של העותרים מהדיון, מנוגד חזיתית לעקרונות הבסיסיים של משפט מודרני: פומביות הדיון ושמיעת כל הצדדים לתיק בשווה. מה שקרה בתיק הנוכחי אינו משפט, גם אם תוצאתו תהיה טובה. כך לא מתנהל בית משפט במדינה דמוקרטית, ודאי שלא בתחומי המשפט הציבורי. לא כך נעשה צדק.