ממשלת ישראל ניצבת בפני מצב חסר תקדים. היועצת המשפטית לממשלה, בסיוע בג"ץ, מעכבת את מינויו של אלוף דוד זיני, אדם עתיר זכויות שהדאגה לביטחון ישראל תמיד בראש מעייניו, בתירוצים קלושים משוללי יסוד בדין. זאת, אף שהחוק קובע בבירור כי סמכות המינוי והפיטורין של ראש שב"כ נתונה בידי הממשלה, כמקובל בדמוקרטיות מערביות. כמפורט להלן, בעוד הממשלה עושה ככל יכולתה לכבד את החלטות בית המשפט, בית המשפט הולך ומקצין, והופך לרשות שכיבוד החוק ממנה והלאה.

בראשית יוני עתרו הורים שכולים לבג"ץ בדרישה שיצהיר על בטלות חוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, שמונעת מראש הממשלה להפעיל את סמכותו להציע לממשלה למנות ראש לשב"כ. העותרים ציינו את הצורך הביטחוני־לאומי במינוי מיידי של ראש שב"כ קבוע, שייהנה מאמון ראש הממשלה, ויוכל לפעול בשיתוף פעולה צמוד איתו בעת מלחמת הקיום הרב־זירתית שנכפתה על ישראל. הם ביקשו גם סעדי ביניים שיאפשרו את קידום המינוי, לרבות כינוס הוועדה המייעצת למינוי בכירים (ועדת גרוניס) שתבחן את טוהר המידות במינוי.

גילוי נאות: כחברה בוועדת גרוניס איני רואה עצמי מנועה מלדון במינוי אלוף דוד זיני לראש שב"כ. בני ישראל (שרוליק) איינהורן נזכר בתקשורת כמעורב בפרשה המכונה "קטארגייט", הנחקרת בלהב 433 בשיתוף שב"כ. אלא שראש שב"כ אינו מנהל את החקירה, שהתקדמותה תלויה בעובדות שיעלו החוקרים. הוועדה המייעצת בוחנת אך ורק את טוהר המידות במינוי, לאור המידע שמגיע אליה, לאחר ששם המועמד מובא לידיעת הציבור.

הדברים מתחדדים לנוכח הודעת נתניהו כי ראש שב"כ שיתמנה יתחייב מראש לא לעסוק בחקירה הזאת. ובכל זאת, מאחר שצפיתי שאם אשתתף בישיבות הוועדה יועלו טענות סרק וגם יוגשו עתירות לבג"ץ שיעכבו את המינוי בעת המלחמה על קיומנו, הצעתי למזכיר הממשלה יוסי פוקס ב־21 במרץ 2025, זמן קצר לאחר ההודעה לרונן בר על פיטוריו, שלא אשתתף בישיבות הוועדה הנוגעות למינוי.

למרות הדחיפות, קיבל בג"ץ עשר החלטות בלי להעניק סעד ביניים ובלי לקבוע דבר לגופו של עניין. ליועצת המשפטית ולמשנה ליועמ"ש ד"ר גיל לימון ניתנו עשרה ימים (לאחר מתן ארכה) להשיב על העתירה. בתגובה לבקשת בהרבמיארה ולימון למתן ארכה לתגובתם, ציין ראש הממשלה כי כבר בתגובתו הראשונית ב־12 ביוני, ערב פתיחת המערכה באיראן ומבצע "עם כלביא", ציין את דחיפות המינוי: "מינוי ראש שב"כ קבוע באופן מיידי הוא אינטרס ביטחוני ראשון במעלה וכל דחייה מייצרת נזק למדינת ישראל". פתיחת המערכה החריפה והחמירה את נסיבות העניין, והעלתה לאין שיעור את הדחיפות והצורך במינוי ראש שירות קבוע ללא דיחוי.

ראוי לציין שבהרב־מיארה אפשרה לראש הממשלה למנות בעצמו מ"מ לראש שב"כ, ללא החלטת ממשלה, למרות ניגוד העניינים שהוא מצוי בו לטענתה. ממילא, אין הצדקה למנוע מהממשלה כולה למנות את ראש השירות הקבוע, שהרי אין טענה שהממשלה כולה מצויה בניגוד עניינים. ראש הממשלה אף הדגיש כי מאחר שכבר נקבע כי אלוף זיני לא יעסוק בחקירת "קטארגייט", כל טענה כלפיו בדבר ניגוד עניינים משוללת יסוד.

ב־19 ביוני קבע השופט סולברג לקיים דיון דחוף במהלך השבוע שלאחר מכן; ככל שיינתן צו על תנאי תישקל הרחבת ההרכב; במסגרת התגובה יודיעו בהרב־מיארה ולימון מה פרק הזמן שנדרש להשלמת עבודת הוועדה המייעצת, בהתחשב בצורך לפרסם הודעה לציבור בדבר הכוונה לדון במועמדות; וכן יודיעו מה הצפי למשך הזמן שעוד נדרש לחקירות בשב"כ, שבעטיין נטען כביכול יש לראש הממשלה ניגוד עניינים.

אלא שב־23 ביוני הפך השופט יצחק עמית את החלטת סולברג. הוא ביטל את הדיון שכבר נקבע ל־25 ביוני ודחה אותו. את הביטול נימק בתקנות שהתקין שר המשפטים לגבי סדרי דין במצב חירום מיוחד. הנימוק מוזר בלשון המעטה. ראשית, מפני שהתקנות החריגו עתירות דחופות לבג"ץ, וקשה לראות עתירה דחופה יותר ממינוי ראש שב"כ בעת מלחמה. שנית, עיון בדיונים שהתקיימו בבית המשפט העליון בעת המלחמה מגלה מאות דיונים לא דחופים, מתוכם 415 דיונים בעתירות לבג"ץ שהוגשו ברובן בידי מחבלים שעתרו נגד השופט הצבאי או נגד המפקד הצבאי.

בעקבות החלטת עמית עתר ראש הממשלה שבג"ץ יאפשר לוועדת גרוניס לפעול מיד. אלא שב־23 ביוני הוגשה עתירה חדשה בידי עמותת אקדמיה למען דמוקרטיה לישראל וקבוצה של מפקדים בכירים לשעבר בצה"ל. בעתירה נדרש בית המשפט להורות, בניגוד לאמור בחוק, על הקמת ועדת איתור לצורך מינוי ראש שב"כ. במקום לדחות את העתירה על הסף, החליטה השופטת דפנה ברק־ארז כי התגובות לעתירה זאת יוגשו עד ל־29 ביוני, וכי הדיון בעתירות יאוחד.

לנוכח החלטת ברק־ארז דחה עמית ב־25 ביוני את בקשת ראש הממשלה וקבע כי לא ניתן לקיים את הדיון במועדו המקורי, בשל העתירה הנוספת שבה התבקשו סעדים שונים ואף מנוגדים לאלה שבעתירה הראשונה. הדיון בשתי העתירות נקבע ל־1 ביולי.

העיכובים החוזרים והמגמתיים, לצד הסתמכות על נימוקים משפטיים דחוקים, ממחישים כיצד בית המשפט העליון חורג ומסמכותו ומתערב באופן פוליטי בהליך המינוי. זהו מצב חמור שבו הרשות השופטת מערערת את סמכות הממשלה ומקעקעת את יסודות הדמוקרטיה הפרלמנטרית.

אם בג"ץ ימשיך למנוע את המינוי הדחוף בדרך שנקבעה בחוק ובהחלטת הממשלה הקיימת, טוב תעשה הממשלה אם תקבל "החלטת מחליטים" חדשה ותמנה את דוד זיני מיד לראש שב״כ קבוע. המינוי הוא אבן בוחן לממשלה ולכל שוחר חירות בינינו.