כשהבנק מציע לכם הלוואה, כדאי להיות ערניים

שוק ההלוואות הצרכניות נחשב תחרותי יחסית, אך הוא בהחלט לא זול. בשעה שבארה"ב ובאירופה הבנקים המרכזיים ביצעו כבר כמה הורדות ריבית על רקע התמתנות האינפלציה, הרי שבישראל הנגיד לא ממהר להקל על הלווים. בשבוע שעבר הוא הותיר את הריבית ללא שינוי, ומועד ההחלטה הבא יחול רק בעוד חודש.

ריבית הפריים, שממנה נגזרות רוב ההלוואות הצרכניות, עומדת כיום על 6%. הריבית החציונית עומדת, נכון לחודש יוני, על כ־10%, כלומר פריים פלוס 4%. בהחלט לא זול. אבל המחיר היקר לא מונע מהבנקים וחברות האשראי החוץ־בנקאיות להמשיך ולפמפם לנו שידולים ללקיחת הלוואה.

כניסה להתחייבות כספית, בטח במחיר יקר, צריכה תמיד להיות מוצא אחרון, אבל כשכבר מחליטים לקחת הלוואה, חשוב מאוד לא להתפתות לכל הצעה ולהתמקח על כל עשירית אחוז בריבית. בדרך כלל הלוואה מקרן ההשתלמות או מקופת הגמל תהיה זולה יותר מהבנק, אבל אלו כללי אצבע שיכולים להשתנות, במיוחד אם הבנק יוצא במבצע או מעניק הטבה מיוחדת, ובתקופה האחרונה זה קורה לא מעט.

העניין הוא שגם כאשר הבנק מצליח להפתיע עם הצעת הלוואה בריבית "אטרקטיבית", חשוב לשים לב למכלול תנאי ההלוואה, ובפרט לעמלת הפירעון המוקדם. אומנם בהלוואה במסלול הפריים אין עמלת פירעון מוקדם, אבל זה נכון חלקית. למעשה עמלת פירעון היא שם כולל לכמה עמלות. העיקרית והמהותית שבהן היא עמלת ההיוון, שאינה רלוונטית בנטילת הלוואה במסלול הפריים ואינה נגבית, אבל יש עוד שתי עמלות שקשורות בפירעון מוקדם: האחת היא עמלה תפעולית שמגיעה עד 60 שקל ונגבית בגין ה"פרוצדורה" שבהקדמת מועד הפירעון. השנייה היא עמלת "אי־הודעה מוקדמת" – לקוח המבקש לפרוע הלוואה נדרש להודיע על כך לבנק לפחות עשרה ימים מראש. אם לא עשה זאת, תיגבה ממנו עמלה של 0.1% מהסכום הנפרע.

מה ההיגיון? ובכן עמלות לא צריכות היגיון, הן נועדו להגדיל לבנקים את ההכנסות. ובכל זאת, בבנקים מסבירים כי הסיבה לעמלה זו היא "לאפשר היערכות לקליטת הכספים". כן, זה בהחלט נשמע מגוחך. למעשה מדובר בעמלה ארכאית שהונהגה אי־אז בשנות השישים, כאשר החזרת הלוואה בסכום גדול, כמו משכנתא, הייתה אירוע דרמטי שדרש היערכות מיוחדת מצד הבנק. אולם כיום, כשהבנקים מעבירים בלחיצת כפתור מיליארדי שקלים מצד לצד, קשה למצוא לה הצדקה, בטח בהלוואות צרכניות שעומדות על לא יותר מכמה עשרות אלפי שקלים. ובכל זאת היא קיימת ובועטת.

אגב, העמלה הזו למעשה ממלכדת את הלקוח. מצד אחד, אם ימתין עשרה ימים כדי לא לשלם אותה – הוא יצטרך לשלם בכל מקרה את הריבית על התקופה; מצד שני, אם יזדרז לפרוע – הוא יצטרך לשלם את העמלה. כך הבנק מרוויח מכל כיוון.

ואם כבר הזכרנו כניסה למלכוד, הנה דילמה נוספת: נניח שלקחתם מהבנק הלוואה צרכנית של 30 אלף שקל בהחזר חודשי של 1,000 שקל בחודש. בשלב מסוים אתם אומרים לעצמכם: למה למרוח את הזמן ולשלם יותר ריבית? אנחנו מסוגלים להחזיר גם 1,500 שקל בחודש, וכך נקצר את זמן ההחזר וגם נחסוך בריבית. ובכן, זה לא כזה פשוט. אם אתם רוצים לשנות את גובה ההחזר החודשי, יש לכם שתי אפשרויות: או לבצע פירעון מוקדם, אפילו חלקי ובסכום מינימלי, ואז לקבוע מחדש את סכום ההחזר החודשי; או לקחת הלוואה חדשה עם תנאים חדשים ולפרוע באמצעותה את ההלוואה הקודמת. כלומר, בכל מקרה צריך לבצע פירעון מוקדם – חלקי או מלא. השאלה היא אם בהסכם ההלוואה שלכם אתם נדרשים לשלם עמלת פירעון מוקדם. בהנחה שהתשובה חיובית, צריך לבדוק את הכדאיות. אם הכוונה היא לקחת הלוואה בתנאים חדשים, צריך לשים לב שההצעה החדשה לא מייקרת את הריבית.

כפי שהזכרנו קודם, הסכמי ההלוואה לא תמיד זהים. יש הלוואות שבהן לא תיגבה עמלת פירעון מוקדם ויש כאלה שכן. לעיתים אחרי מיקוח הבנק יסכים להוזיל את הריבית, אבל ידחף בדלת האחורית עמלת פירעון. בשורה התחתונה, כדאי להיות ערניים לפרטים בניהול המשא ומתן לשיפור תנאי ההלוואה שמוצעת לכם.