כשקבעתי את הריאיון עם פרופ' יחזקאל מרגלית, ידענו שפסק הדין הסופי בפרשה שהסעירה את המדינה יינתן בקרוב, אך לא ידענו עד כמה קרוב. אילוצי שירות מילואים ולוחות זמנים הביאו לדחייה קצרה של מועד פגישתנו, וכך יצא שממש בערב שלפני הריאיון הכריעו שופטי בית המשפט העליון בסוגיה הרגישה שזכתה כבר לכינוי "משפט שלמה המודרני": מי יהיו ההורים של סופיה, התינוקת ממחדל החלפת העוברים באסותא. לכאורה, פסק הדין הביא את המאבק המשפטי אל קיצו: שלושה מתוך חמשת שופטי ההרכב קבעו באופן ברור כי האישה היולדת ובן זוגה הם האפוטרופסים על התינוקת, והם בלבד יירשמו כהוריה. סופיה תפגוש אומנם את הוריה הגנטיים מפעם לפעם, וכשתגדל מספיק אף תיחשף לפרשה שעמדה ברקע לידתה, אך רק "ההורים המגדלים" הם הוריה מהבחינה המשפטית.
הפסיקה הזאת, שנשענה בין השאר על מאמרים של פרופ' מרגלית, הוציאה ממנו אנחת רווחה – ולא רק משום שהוא עצמו היה חלק מהצוות המשפטי שליווה את ההורים המגדלים. לאחר הדיון שנערך בבית המשפט העליון, הוא מספר, עלה אצלו חשש כבד שפסק הדין לא יביא את הפרשה אל קיצה באמת, ולא יחתוך את סוגיית ההורות בצורה ברורה. הד לאפשרות הזאת ניתן למצוא בפסק דינו של השופט אלכס שטיין, שנותר בדעת מיעוט. השופט שטיין הסכים כי ההורים המגדלים צריכים להיות בעלי זכות האפוטרופסות המלאה על סופיה, וכי האישה היולדת תירשם כאמה, אולם סבר כי לצידה יש לרשום במרשם האוכלוסין דווקא את האב הגנטי כאביה של התינוקת.
פרופ' יחזקאל מרגלית | צילום: אבישג שאר־ישוב
"הייתי מודאג מאוד לקראת מתן פסק הדין", אומר מרגלית. "כתבתי את זה בצורה ברורה, ואמרתי את הדברים בצורה נחרצת עוד יותר בכנס שנערך לאחרונה במכללת נתניה. אמרתי שם שפסק הדין עלול להשאיר אותנו בסופו של דבר עם יותר סימני שאלה מסימני קריאה. אני שמח מאוד שהתבדיתי, כששופטי הרוב – יעל וילנר, עופר גרוסקופף ויחיאל כשר - נתנו פסק דין ברור וחתוך. אבל השופט שטיין עשה את מה שחששתי ממנו. לבוא ולהגיד להורים המגדלים: אתם תמשיכו לגדל, קחו את 'ההורות הפונקציונלית', אבל האב הגנטי יירשם כאבא - זה דבר בעייתי מאוד. אם אתה נותן למישהו באופן הצהרתי את הרישום כהורה, אבל מרוקן את המעמד הזה מכל תוכן, זו תוצאה שמעלה שאלות על עצם מושג ההורות".
פרופ' מרגלית הצטרף להליך המשפטי של "פרשת החלפת העוברים" פעמיים. ראשיתה של הפרשה בחודש ספטמבר 2022, אז פורסם כי בדיקה שנערכה לאישה בשבוע ה־28 להריונה, גילתה שהעובר שבבטנה איננו שייך גנטית לה ולבן זוגה. מכיוון שהאישה עברה הפריה חוץ־גופית במסגרת טיפולים בבית החולים אסותא ראשון־לציון, לא היה מנוס מהמסקנה כי מישהו החליף בין מבחנות, והעובר הזה היה אמור לגדול ברחמה של מטופלת אחרת באותו בית חולים. מכאן ואילך החלה סאגה משפטית ארוכה ומפותלת. מן העבר האחד ניצבו האישה ההרה ובן זוגה, שדרשו לא לחפש אחרי "בעליה" של הביצית המופרית, אלא להשאיר את המצב כפי שהוא. מן העבר השני ניצב באותו שלב בית החולים אסותא, שביקש לערוך בדיקות ולמצוא את ההורים הגנטיים. תחילה אותר זוג אחד שנראה כבעל סיכוי גבוה להיות הוריו הגנטיים של העובר, אך תוך כדי התנהלות ההליכים המשפטיים התברר שלא כך. בשלב זה הוקמה במשרד הבריאות ועדה לחקירת המחדל.
פסק דין חותך ועמדת מיעוט שהייתה יכולה לייצר דאגה. שופטי העליון יעל וילנר ואלכס שטיין | צילום: יונתן זינדל - פלאש 90
בשלהי אוקטובר 22', לאחר היריון קשה וניתוח תוך־רחמי מסובך שסיכן גם את חיי האם, נולדה התינוקת. היא קיבלה את השם סופיה, ונשארה אצל האישה היולדת. כעבור זמן הגישה הוועדה את מסקנותיה, והצביעה על בני זוג ספציפיים מקרב המטופלים באסותא כבעלי הסיכוי הגדול ביותר להיות ההורים הגנטיים. ההליכים המשפטיים נפתחו מחדש, כשהפעם משני עברי המתרס ניצבים שני הזוגות. הערכאות השונות - בית המשפט לענייני משפחה, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון – דנו תחילה בשאלה אם לערוך בדיקה לבירור הקשר הגנטי בין סופיה ובין הזוג שסימנה ועדת החקירה. שופטי בית המשפט העליון אישרו לקיים את הבדיקה, וכך בחודש ספטמבר 2023 התברר שאלו אכן ההורים הגנטיים.
מכאן החל המאבק הבלתי נמנע על הזכות לגדל את סופיה, שכבר הייתה כבת שנה. התיק חזר לבית המשפט לענייני משפחה בראשון־לציון, אל השופט עובד אליאס, ש"ירש" את הפרשה מהשופטת חני שירה עם צאתה לגמלאות. בתום כשנה של התדיינות, ובעקבות חוות דעתו של המומחה שמינה בית המשפט, נתן השופט אליאס פסק דין חד־משמעי ודרמטי: יש להוציא את סופיה מבית ההורים המגדלים ולהעבירה אל ההורים הגנטיים, ויפה שעה אחת קודם. אולם, שלושה חודשים וחצי לאחר מכן הפך בית המשפט המחוזי את ההחלטה. השופטים דחו את חוות דעת המומחה וקבעו כי הן המצב המשפטי והן טובתה של סופיה תומכים בהשארתה בידי ההורים המגדלים. בית המשפט העליון עשה מאמץ רב לזרז את ההליכים כשהתיק הגיע אליו, ולמרות פגרת חג הפסח נתן בתוך כחמישה שבועות בלבד את פסק דינו. הרכב מורחב של חמישה שופטים אימץ כאמור ברוב דעות את פסיקת המחוזי, ובכך שם קץ למאבק על ההחזקה בסופיה ועל הרישום כהוריה.
כבר עם פרסום הפרשה, לפני שנתיים וחצי, פרופ' מרגלית ידע שהוא חייב להשפיע על הפסיקה שתינתן בה. "אני זוכר שישבתי בסוכה ואמרתי לאשתי שהסיפור הזה נוגע בדיוק בנושאים שאני עוסק בהם כבר שנים, ואני צריך לעשות משהו בעניין", הוא מספר. "זה כבר קרה לי פעם אחת, בנושא של עשיית שימוש בזרע של נפטר. שלחתי מאמר לפרסום, ויום אחד לאחר מכן, ב־22 בדצמבר 2016, בית המשפט העליון נתן פסק דין בנושא. אחרי קרוב לשבעים שנה של שמירה על זכות השתיקה, בית המשפט אמר את דברו והתברר שכיוונתי לדעת גדולים – אבל מכיוון שהמאמר שלי פורסם רק אחר כך, לא אמרו לי איזה 'איזה יופי', אלא 'מה בעצם חידשת'. היה לי קשה מאוד לפרסם את המאמר ההוא, והלקח שלי היה שבפעם הבאה אני חייב לקפוץ על העגלה בזמן. לכן היה ברור לי שאני חייב לעשות משהו לגבי הסיפור של החלפת הביצית המופרית".
הבדיקות פוצצו הכול
משאלתו של פרופ' מרגלית התממשה מהר משציפה. עוד במהלך חול המועד הוא קיבל טלפון מידידו עו"ד יהונתן קניר, שביקש ממנו להצטרף לצוות המשפטנים המייצג את האם ההרה ובן זוגה. "מי שמובילה את הצוות היא עו"ד גלית קרנר, שעוסקת בעיקר בתחום של רשלנות רפואית. גלית קיבלה המלצות על קניר, שהוא עורך דין מעולה בתחום דיני משפחה, ואנחנו משתפים פעולה כבר שנים רבות. מכיוון שהוא פחות עוסק בנושא של קביעת הורות, הוא ביקש שאכנס איתו לתיק הזה, ונכנסתי. באותו שלב נראה היה שידוע מי הם ההורים הגנטיים, וצריך להגיב במהירות. אלא שאז, ביום שבו היינו אמורים להגיש את תגובתנו לבית המשפט, הגיעו תוצאות הבדיקה הגנטית: התברר שמי שנחשבו להורים הגנטיים אינם ההורים, וכל העניין התפוצץ. בשלב ההוא יצאתי מהתמונה, הגם שנשארתי בעניינים והמשכתי לעקוב אחרי המתרחש, בין השאר משום שאני חוקר ומלמד את הנושא הזה".
כעבור זמן פסק בית המשפט לענייני משפחה שיש להעביר את התינוקת להוריה הגנטיים. הפסיקה הזאת הייתה חד־צדדית, לטעמו של מרגלית. לדבריו, השופט הושפע באופן בעייתי מחוות דעת המומחה שמונה בתיק, ד"ר דניאל גוטליב. "זו הייתה חוות דעת ש'משחירה' מאוד את ההורים המגדלים, ובית המשפט למשפחה אימץ אותה באופן מלא.
צילום: שאטרסטוק
"בקיץ 24' קרנר ואני הופענו שנינו בכנס של לשכת עורכי הדין. היא שמעה את הדברים שאמרתי שם, קראה מאמר שכתבתי, וביקשה ממני להצטרף שוב לתיק. ככה הגענו לערעור למחוזי, והיינו חייבים לגבש אסטרטגיה. אמרתי לחבריי לצוות שאנחנו צריכים להתמקד קודם כול באם היולדת, ורק ממנה לעבור לבן הזוג. כי אם נתחיל את הדיון מהאבות, לכאורה בתחרות הזאת יש יתרון לאב הגנטי. מוטב שנתחיל מהשאלה מי האם של התינוקת, ולאחר שנצליח לשכנע שזו האם הפיזיולוגית - האישה שנשאה את סופיה ברחמה וילדה אותה - יהיה קל יותר לשכנע את בית המשפט שבן הזוג שלה הוא האב. למעשה זה יישום של רעיון 'זיקה לזיקה'".
"זיקה לזיקה" היא הבסיס לקביעת הורות בקרב זוגות חד־מיניים וגם אצל זוגות הטרוסקסואליים, במצבים מסוימים של פונדקאות. במסגרת זו, בית המשפט רשאי לקבוע שבן הזוג הקבוע של הורה גנטי לילד יירשם אף הוא כהורה של הילד. זוהי "הורות משפטית", שמיוסדת כיום במרבית המקרים על "צו הורות פסיקתי" שנותן בית המשפט. קביעתה של הורות מהסוג הזה בישראל היא אחת הסוגיות המרכזיות שהעסיקו את פרופ' מרגלית במסגרת מחקריו.
כדי לבסס את החשיבות המכרעת של האמהות הפיזיולוגית, ולהעניק לה משקל־נגד מול האמהות הגנטית, נעזר הצוות במחקר ובמאמר שפרסם פרופ' מרגלית. "האמת היא שאני עוסק בסוגיות הללו קרוב לשני עשורים, ובשנים האחרונות הרגשתי שקצת מיציתי אותן והתחלתי לעבור לכיוונים אחרים, אבל כאן הבנתי שאני חייב להיכנס אליהן שוב. המטרה שלי הייתה שהפעם אני לא רק ארצה על התיק הזה, אלא אהיה חלק מהעיצוב שלו מבפנים. לצורך כך התיישבתי וכתבתי את המאמר 'אמהות פיזיולוגית במשפט הישראלי'.
"כשאתה כותב מאמר אקדמי, עד שהוא מתקבל לפרסום ועד שהוא מתפרסם בפועל, זה כבר 'אחרי מות'. כדי שהמאמר הזה יוכל להשפיע, הייתי צריך ממש להילחם. זה היה מירוץ נגד הזמן - קודם כול להביא את כתב־העת 'משפט ועסקים' לפרסם את המאמר, ואחר כך לדאוג שהוא יעלה לאתר של המאגר המשפטי 'נבו', כי אם אתה לא שם, אתה לא קיים. לשמחתי הצלחתי לעשות את זה בזמן, וזה משתקף בשני פסקי הדין, של בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. לפעמים יש ממש ציטוטים ישירים מהמאמר, כמו גם מדברים נוספים שכתבתי, ובמקומות אחרים אפשר לראות איך הרעיונות שבמאמר השפיעו על פסק הדין".
שהלסת לא תישמט
מרגלית זיהה מראש כיוונים לא רצויים, מבחינתו, שאליהם עלול לנטות פסק הדין. כדי להסביר את אחת הבעיות האפשריות, הוא מזכיר סוגיה אתית־רפואית אחרת שעלתה בשנים האחרונות: האם ניתן לקבל תרומת זרע מתורם ידוע, לא אנונימי, ובכל זאת לא לרשום אותו כאביו של הילד שייוולד, כדי לא ליצור מחויבות משפטית שלו כלפי הילד. "שיטתי המחקרית אומרת שזה אפשרי, אבל הקביעה המקובלת, שעוגנה בפסק דין של בית המשפט העליון, שוללת זאת".
הנושא עלה לדיון בבג"ץ בפרשת ארי נגל - יהודי ניו־יורקי, פרופסור למתמטיקה ותורם זרע סדרתי. באותה עת, בשנת 2018, כבר באו לעולם מזרעו 33 ילדים, ומאז עלה המספר ל־165 לפחות. אולם כשאישה ישראלית ביקשה להיעזר בו, משרד הבריאות סירב וקבע שבארץ לא ניתן לבצע תרומת זרע לא אנונימית, ויחד עם זאת להתנער ממילוי החובות ההוריות לילד. נגל והאישה עתרו לבג"ץ, ובשנת 2019 הכריעו השופטים ניל הנדל, ענת ברון ומני מזוז שיש לדחות את העתירה.
"מורי ורבי בתחום הזה, פרופ' שחר ליפשיץ, תומך בגישה שביטאו השופטים: אסור להרשות 'שלילת אבהות', גם אם היא בהסכמה", אומר מרגלית. "זה יהיה פתח להתנכרות הורית. ליפשיץ אומר שיש רק שתי אופציות: או שאתה 'הורה על מלא', או שאתה לא הורה, וגם זה על מלא. לבוא ולהגיד 'הוא האב הגנטי', אבל לרוקן את המעמד הזה מחובות - זה בעייתי מאוד. אבל כך עשה השופט שטיין בפסק הדין בפרשת סופיה.
"אסור לי להגיד מה בדיוק היה בדיון בבית המשפט העליון, כי הוא התנהל בדלתיים סגורות, אבל אני יכול לומר שאחריו חששתי שיהיו עוד שופטים שילכו על הפתרון הזה: רישום האב הגנטי כאב, תוך ריקון המעמד ההורי שלו מתוכן. אני יודע, זה מקרה קשה, הנסיבות מיוחדות באמת, ובכל זאת בעייתי מאוד לבוא ולהגיד 'אתה האבא, אבל לא באמת האבא'. זה כמו הסכם שלום ללא שלום. הביטוי שכולם השתמשו בו להסביר את החשש הוא 'אנחנו לא רוצים שבית המשפט ימשיך לגדל את הילדה'. כולם כותבים את זה, ולא משנה מה עמדתם בשאלה מי הם ההורים שצריכים לקבל את הילדה לחזקתם. כל פתרון ביניים, כדוגמת הפתרון שהציע השופט שטיין, היה גורר אותנו לשם, במיוחד לאור נהרות הדם הרע שזרמו בין הצדדים. היה פה צורך במשפט שלמה. לא לחתוך את הילדה, אבל לחתוך את ההורות בצורה ברורה".
הצד שאליו חבר מרגלית בפרשה היה זה שניצח לבסוף, אך בדרך הארוכה לשם, ובניסיון להתמודד עם אפשרויות שונות שעלולות לצוץ בדיון, העלה מרגלית עצמו רעיונות יצירתיים לפתרונות ביניים. למשל, הכרה ביותר משני הורים: לסופיה, כך כתב בהצעה הזאת, יהיו שלושה הורים משפטיים – בני הזוג המגדלים ולצידם גם האב הגנטי. זאת בשל הנסיבות הבעייתיות והטרגיות של פרשה כאובה וסבוכה זו.
"בצד השני של המתרס היו משפטנים בעלי שם, ביניהם פרופ' פנחס שיפמן, אחד המומחים הבולטים ביותר לדיני משפחה במדינת ישראל, ופרופ' רועי גילבר, דקאן בית הספר למשפטים במכללה האקדמית נתניה", מספר מרגלית. "בבית המשפט הם טענו ש'גנטיקה היא חזות הכול'. אבל משפטנים בעלי שם מעין אלו עמדו גם מול ועדה שמינה היועץ המשפטי לממשלה בנושא 'צו הורות פסיקתי', ושם הם טענו שגנטיקה לא חשובה, ולכן דין הורות משפטית כדין הורות גנטית לכל דבר ועניין. מחקרית, גם אני מסכים שהורות משפטית צריכה להיות יציבה ממש כמו הורות גנטית, אבל שיהיה ברור - הקביעה שאין להורות גנטית עדיפות על פני הורות משפטית, יוצרת בעיה קשה".
הרעיון של "הורות משולשת", מציין מרגלית, מוזכר גם בפסק הדין בפרשת החלפת העוברים, אף שלא אצל שופטי הרוב. "השופטת דפנה ברק־ארז משתעשעת ברעיון הזה. היא רצתה להכיר רק בהורים הגנטיים כהוריה של סופיה, אבל מרגע שדעתה לא מתקבלת, היא מעלה כמה אפשרויות, שזו אחת מהן. האם הלסת צריכה להישמט מהצעה כזאת? לא בטוח. אני לא בהכרח אוהב את הרעיון באופן אישי, אבל כמו שמקובל לומר בחשיבה התלמודית: 'לשיטתכם'. כלומר, אם נלך עם פסיקות בתי המשפט במדינת ישראל עד היום, אין סיבה הגיונית לעצור דווקא לפני הרעיון של הורות משולשת. למען האמת, השופט עוזי פוגלמן כבר אמר שבמצבים מסוימים ובהקשרים מסוימים, זה אפשרי. ואם לציבור קשה לעכל את האפשרות של שלושה הורים, אפשר להציע משהו קל יותר, נניח שניים וחצי: שני הורים רשמיים, ואדם נוסף שהוא אפוטרופוס".
הזכות לפתוח תיבת פנדורה
פרופ' מרגלית (51) הוא איש סגל, חוקר ומרצה במכללה האקדמית נתניה, ולימד ומלמד בשורה של מוסדות אקדמיים נוספים, בהם אוניברסיטת בר־אילן ואוניברסיטת תל־אביב. הוא מתגורר בפתח־תקווה, נשוי לחגית ואב לארבעה. בצעירותו למד בישיבה הגבוהה בבית־אל, בישיבת ההסדר הר עציון באלון־שבות ובכולל הציוני בקליבלנד, אוהיו. כשחזר ארצה החל ללמוד משפטים בבר־אילן, במקביל ללימודים במכון הגבוה לתורה והשלמת הסמכה לרבנות. לאחר שסיים בבר־אילן גם תואר שני ודוקטורט, יצא עם משפחתו לשנה של פוסט־דוקטורט באוניברסיטת ניו־יורק (NYU). רעייתו חגית עבדה בשנה ההיא כמורה־שליחה של הסוכנות היהודית בבית הספר SAR בריברדייל.
במהלך השנים פרסם מרגלית כמה ספרים באנגלית ובעברית, ובהם "יחסי הורים וילדים: בין דיני משפחה לדיני חוזים" (2022), ו"קביעת הורות משפטית בהסכמה בישראל" (2023). בימים אלו הוא עמל על מחקר חדש שישלב בין גנטיקה למשפט עברי, ובין השאר יעסוק בפרשייה המורכבת של מחדל החלפת העוברים.
פרשת העוברים ופסיקותיהן של הערכאות השונות לאורך השנתיים האחרונות, הוא אומר, העלו על הפרק שאלות כבדות משקל נוספות. כך למשל הקביעה שלסופיה יש זכות להתחקות אחר מוצאה ולדעת מיהם הוריה הגנטיים, במנותק מהשאלה מי יהיו הוריה הרשומים. האם הפסיקה הזאת מובנת מאליה? האם לכל ילד יש זכות לחשוף את שורשיו, גם אם נולד מתרומת זרע או ביצית של תורמים אנונימיים? פרופ' מרגלית מסביר שהוצאת האב או האם הגנטיים־התורמים מהתמונה היא אומנם תוצאה של הסכם – אך מי שההסכם הזה נוגע לו יותר מכול, אינו חתום עליו.
"האירוע של סופיה עשה בעצם שלושה סבבים גדולים בבתי המשפט, לצד עוד עשרות הליכי משנה שלא זכו לחשיפה תקשורתית. יש הרבה שאלות לא פשוטות סביב מה שקרה לאורך ההליך. בסבב השני, השופטים בכל הערכאות העלו על נס את הזכות של הילד לדעת מי הוריו הגנטיים, וכך להיות מסוגל לספר את סיפור חייו. אבל אם לוקחים את הקביעה הזאת ברצינות, אנחנו פותחים תיבת פנדורה. בתרומה אנונימית של זרע או ביצית נעשה הסכם מעל הראש של הילד. יש מושג משפטי 'חוזה לטובת צד ג'', וכאן יש לנו אולי חוזה לרעת צד ג'. האם חוזה כזה הוא לגיטימי?
"אני רוצה להעלות שאלה קשה עוד יותר. כל הסיפור של טיפולי פוריות ושל פונדקאות, מהיכן הוא נובע? למה אנשים הולכים לטיפולי פוריות ולא לאימוץ? כי הם רוצים זיקה גנטית אל הילד. לעומת זאת, בתרומת זרע או ביצית יש ויתור על הזיקה הזאת. אנחנו מתייחסים אל קנייה ומכירה של ילדים כאל מעשה לא לגיטימי, ברוב ארצות העולם אסור לשלם תמורת משמורת או אפוטרופסות על ילד - אבל תרומת זרע או ביצית היא לגיטימית. עכשיו, למה אנחנו קוראים לזה תרומה? בוא נקרא לנער בשמו: זו מכירה. נוח לנו להפוך את ה'תורם' לאלטרואיסט, לראות אותו כפילנתרופ ואז אפשר לתת לו לצאת מהתמונה וזה בסדר, אבל האמת מורכבת יותר. יש פה המון סתירות פנימיות. יש מאמר משפטי מפורסם שהכותרת שלו, בתרגום חופשי לעברית, היא 'הכאוס הנורמלי של דיני המשפחה'. לצערנו זה המצב היום, ולא פעם גם פסיקות בית המשפט העליון לא עוזרות להבהיר את התמונה. אפילו פסק הדין האחרון בפרשת העוברים, שהוא ברור לכאורה, לא נותן לנו את התשובות המלאות לכל השאלות. לדוגמה, האם זוג הממלא את החובות ההוריות במשך שנים כלפי הילד ומספק את כל צרכיו, יוכר כהוריו המשפטיים, 'הורים חברתיים' בעגה המקצועית?"
אסותא רמת החייל | צילום: אבשלום ששוני - פלאש 90
סוגיה נוספת שלא מקבלת מענה פשוט היא הירושה על פי דין. "כשהצגתי את המאמר הראשון שלי על הורות פסיקתית, שאל אותי שופט: האם זו הורות לכל דבר ועניין, גם בכל מה שנוגע לירושה? מאז אני אומר לו תודה בכל מקום. במאמר השני שכתבתי בנושא, 'עשור למהפכת צווי ההורות הפסיקתיים – דילמות ואתגרים בין דת לדין', אני עוסק גם בשאלות כמו האם צו כזה מכונן יחסי הורות לעניין ירושה, והאם ניתן לבטל צו הורות פסיקתי לאחר שניתן. לדעתי, שאותה כתבתי לפני שבתי המשפט השונים נדרשו לעניין, הורות היא הורות היא הורות ולא ניתן לבטלה, בין אם היא ביולוגית ובין אם היא משפטית. אני טוען שעל אף ש'צו הורות פסיקתי' מבטא מעבר של ההורות ממעמד לחוזה, אין דבר כזה ביטול הורות. פעם הורה, תמיד הורה.
"הנקודה היא שאותם מקומות שמהם הגיעה הדרישה למסד את ההורות המשפטית, ובעיקר קהילת הלהט"ב - דווקא משם הגיע גם הערעור על תוקפה. קולגה שלי, פרופ' צבי טריגר, פרסם מאמר שכותרתו 'הורות בסיכון כפול: איומים מחוץ ומבית על ההורות הלהט"בית'. הטענה שלו היא שלא רק המדינה מערימה קשיים על הכרה בהורות להט"בית של בן הזוג שאינו ההורה הביולוגי; גם כשהורה ביולוגי מגיש בקשה לבית המשפט לבטל את ההכרה בהורה האחר, יש בכך איום על יציבותה וחוסנה של ההורות הזאת. כתבתי על הנושא הזה והופעתי בעניין לפני ועדה שמינה היועץ המשפטי לממשלה. טענתי שם שהורות פסיקתית חייבת להיות הורות לכל דבר ועניין, גם להיבט של ירושה, ובעיקר לעניין היציבות של ההורות הזאת. אין דבר כזה לבטל הורות משפטית, ממש כמו שאי אפשר לבטל הורות ביולוגית. הדרך הטובה ביותר כמובן היא שהמחוקק יאמר את דברו, אבל לצערי בארץ לא ניתן לחוקק בנושאים הללו, וכך מי שאומר את דברו הוא בית המשפט. אני רק מקווה שהדיונים האלו יהיו לעתיד בבחינת 'להגדיל תורה ולהאדיר', ולא ימשיכו לקרוע משפחות בדילמות שהן נקלעו אליהן על לא עוול בכפן".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il