"זה הזוי, צאלה נרצחה ועדיין עוזרת לנו להתמודד עם הטראומה"

"היה לי זהב בידיים, זהב", אומר חננאל גז. "לצאלה היה לב זהב, והיא כל הזמן התפתחה. למדה עוד ועוד כלים כדי להיות מטפלת טובה יותר, והעבירה הלאה את כל מה שהיה לה. רק רצתה לתת את הלב שלה למי שהיה צריך".

הרף העין הבלתי־נתפס שבו הפכה ההתרגשות השמֵחה של נסיעה לחדר לידה, לזירת רצח איומה - קשה לעיכול גם כאן, בבית הומה המנחמים בברוכין. צרור יריות האויב שפגע במכוניתם של בני הזוג בשעת ערב של יום רביעי שעבר, היה שיא נוסף של אכזריות טרוריסטית, שהלם חזק בבטן הקולקטיבית.

"יצאנו מהיישוב ופנינו שמאלה בכיכר של ברוכין", משחזר חננאל. את כביש חוצה־שומרון, שאליו היו אמורים להגיע דקות ספורות לאחר מכן, אפשר לראות כאן מהמרפסת. "אחרי הטרמפיאדה, פתאום מההר הסמוך היה ציון לייזר ירוק שהתמקם עלנו. זה לקח שנייה או שתיים, לא היה זמן לחשוב. זה קרה מאוד מהר".

אחרי היריות הוא שאל בצעקה אם היא בסדר, והבין מיד שלא. "היא הייתה הנהגת. הבנתי שלא יעזור עכשיו אם אאבד את העשתונות. השתלטתי על ההגה ועל הברקס, והתקשרתי לדווח שירו בנו. אמרתי שהיא נפגעה בצוואר, בחזה, בזרוע, ומיד התחלתי לנסות להעניק לה טיפול בעצמי. הפעלתי לחץ על האזורים המדממים. זה לא כל כך עזר".

הם הובהלו לבית החולים בילינסון. כדקה לאחר שהצוות הרפואי החל בטיפול באם הירויה, יילדו כבר את התינוק שלהם בניתוח קיסרי מהיר. השבוע הוענק לו השם רביד חיים, שם שבחרה צאלה. "הוא היה בלי חיים בכלל, לא קיבל חמצן. עשו לו החייאה הרבה זמן עד שהצליחו להחזיר אותו. הוא עדיין במצב מאוד מאוד קשה, ממש בין חיים למוות. אנחנו מתפללים. ראיתי אותו אתמול בפגייה, הוא מתוק ממש, כמו כל הבנים שלנו".

ארבעה בנים יש להם. לביא בן 10, נהוראי בן 7, אמיתי בן 6, ורביד חיים. בגינת הבית, החברים של הבנים משחקים איתם עכשיו משחקי קופסה. על רביד חיים שומרות מתנדבות ספורות, קבועות, שמתחלפות ביניהן. אי אפשר להכניס יותר מדי נשים אל הפגייה. ביום ראשון, חננאל נסע מתוך השבעה לבקר אותו. למחרת הפרופסור התקשר לשיחה ארוכה. "אנחנו צריכים להתפלל עליו הרבה".

"תראו, אני איי רובוט"

ההיריון האחרון של צאלה היה לא פשוט, וכלל חודשים ארוכים של שמירת היריון. אבל צאלה כמו צאלה, ניסתה למצוא את ההומור בסיטואציה. "היא הייתה על כיסא גלגלים כמעט חודש וחצי, ורצתה שהבית יהיה נקי, שלא יהיה מצב שהבית לא מתפקד בגלל שהיא מרותקת לכיסא. אז היא הייתה נוסעת ברחבי הבית עם מטאטא ואומרת לילדים 'תראו, אני איי רובוט'", מספר חננאל ומחייך לרגע.

סרטון שהעלתה צאלה לרשתות החברתיות בכובעה כמטפלת, שותף שוב ושוב מאז הירצחה. היא מדברת בו בהומור, תוך שהיא נושאת סלי קניות כבדים, על העומס בחיי היומיום. מציעה לתחום את הסבל, לא לתת לו לנהל את החיים: "אנחנו לא בוחרים את הסבל שלנו, אנחנו כן בוחרים מה לעשות איתו. מותר לנו שיהיה לנו טוב. איך עושים את זה? מתחילים בצעדים קטנים. תדאגו לעצמכם". מילים נדרשות כל כך בימים הללו.

הטכניקות שלימדה, לחוסן והרגעה עצמית, כבר נכנסו לפעולה. "ביום שישי אחי התקשר מניו־יורק, אמר שהוא מפורק לגמרי, ומה שעשה הוא לצפות בסרטונים של צאלה. היא מסבירה שם איך לנשום עמוק, להחזיק את האוויר ארבע שניות בפנים. זה הזוי, היא נרצחה ועדיין עוזרת לנו להתמודד עם הטראומה שלנו.

"הבוקר עדכנו אותי שעומדים להשתיל את קרניות העיניים שלה בילד בן 4 ובאדם בן 40. כל אחד מהם יקבל עין טובה. הייתה לה עין טובה, מאור עיניים. אישה מדהימה. במשך 11 שנה קיבלתי מתנה של מיליארד דולר. עכשיו ה' לקח את זה ממני, אני יכול להגיד לו משהו? אפשר להתלונן על כל הטוב שהוא נתן לי? אנחנו לא מבינים את זה. איפה שהשכל נגמר, שם מתחילה האמונה. כמה שזה קשה מאוד, אני מאמין שה' עושה איתנו חסד".

• הראיון המלא יפורסם מחר במוסף "יומן" •