סיפורי אגדות יש ובכן, רק באגדות. כלל פשוט וידוע וברור לכולם. מה הכלל לגבי מגילות? כנראה פשוט עדיין לא נכתב כלל כזה. עד שייכתב - נספר סיפור אחד ומיוחד, לכבוד חג השבועות. הסיפור של רות, ואביתר.

את אביתר בנאי לא צריך להציג, בכל זאת - אמן עם לב פתוח ויצירה נובעת, מגדולי הקונצנזוסים בישראל ודמות רוחנית חשובה בחייהם של רבים, בנוסף למוזיקה. יש שיזכרו לו במיוחד את אלבום הבכורה האיקוני שלו מ־1997, יש מי שהצטרפו בלהיטים כמו "תחרות כלבים" ו"עד מחר" וישנם החסידים האדוקים ההופכים ביצירתו עד ימינו אנו (ובהם נמנה כותב שורות אלה). היצירה של בנאי נוגעת באוטוביוגרפיה שלו לא אחת, אך נושא אחד מקבל תמיד תפנית ייחודית והיא האהבה.

נחזור רגע לתחילת שנות האלפיים, בנאי נמצא אחרי אלבום שני בשם "שיר טיול" שלא הצליח מסחרית כמו האלבום הקודם ומעבר לכך - לא התקבל כפי שדמיין לעצמו. הסאונד האלקטרוני־מועדוני והטקסטים החדים/תמוהים יצרו אלבום קאלט אבל גם בלבול ומשברים. הוא טס עם ערן צור ועמיר לב להופיע בארה"ב, וההופעה הראשונה מתרחשת בניו־יורק. אביתר, שעלה להופיע, מבחין באישה היושבת בשורה הראשונה עם מגבעת, הוא תפס את עיניה והיא את שלו. בסוף ההופעה הם לא ניגשים זה לזה, והימים חולפים ובנאי יוצא אל ניו־יורק לפני המשך סיבוב ההופעות ומוצא את עצמו במועדון הומה אדם. פתאום הוא פוגש באותה אישה מהשורה הראשונה, שמה שארלוט. היא דנית והוא ישראלי. הם יושבים מדברים ביניהם, מחליפים מיילים (שנות האלפיים, בכל זאת), ומבטיחים לשמור על קשר.

בהמשך, בנאי חוזר לארץ, נמצא אט־אט בתוך תהליך של תשובה, מחפש את עצמו גם מוזיקלית לקראת אלבום שלישי, עובר בתוך תהליכי וחבלי הלידה של החיים החדשים שבדרך. יום אחד הוא מוצא מייל משארלוט, שאיתה לא דיבר זמן רב. היא מספרת שגם היא בתהליך נפשי ורוחני, ומצטטת לו את ויקטור פראנקל מתוך ספרו "האדם מחפש משמעות", עם המשפט ״צריך אומץ לעמוד לבד״, שילך וילווה את בנאי במחשבות. הם חוזרים לדבר, עד ששארלוט ממריאה ב־2003 לישראל ואל אביתר, לתוך המשך התהליכים והשינויים שעברו יחד ולחוד. שארלוט מתגיירת, משנה את שמה לרות ויחד הם מביאים לעולם חמישה ילדים. הסיפור המופלא המשותף שלהם שזור במוזיקה של אביתר החל מ"עומד על נייר" שיצא ב־2005 וגם באלו שאחריו, וכאן גם המלצה חמה במיוחד על הפרק בפודקאסט "שיר אחד" של כאן הסכתים העוסק ב"יפה כלבנה" ובסיפור של רות ואביתר ביופי רב. בהקשר המגילה ושבועות יש דווקא שיר אחר - והוא "תל־אביב" מתוך "יפה כלבנה" מ־2013 שמחזיר לבנאי את הדיסטורשן והקשיחות, ומתאר מערכת יחסים ותיקה למודת כאבים ושמחות עם העיר: "שוב אני בתל אביב / דירה ריקה / יש כאן מישהו? / הכול איננו / איפה את? / כמה לא מפתיע / הרי אם יש משהו שראיתי בחיי / זה שאין כלום / עפים כמו פרחים לבנים ברוח". בשורות האלה מנפץ בנאי את תדמית הילד מהאלבום הראשון, ובו בזמן מתקשר איתו בתחושת ה"שיישרף הכול בלחש", אבל הפעם בכמעט צעקה שממלאת את החלל ונכנס לעצמו בחשבון נפש: "כנראה שאני עדיין לא לגמרי מאמין שהשתניתי / השינוי היה מהיר מדי וחיצוני / כנראה שאני עדיין לא לגמרי מאמין / שאתה סולח / ועכשיו צריך לנשום את זה פנימה באמת / באמונה באמת".

את המקומות האלה ביצירה של אביתר אנחנו מכירים, הוא ממשיך לשאול תמיד גם אחרי שנים, אבל שיא השיר מגיע בשורה: "אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין / עמך עמי וא־לוהייך א־לוהיי / המוות יפריד ביני ובינך" - הציטוט ממגילת רות הקושר את רות שלו בזאת התנ"כית מביא לנו את אביתר בשכלול הכתיבה הכל כך מיוחדת שלו, שמשתמשת בחול וקודש, אור וצל וממש מקדים פה את הפלאים שיעשה ישי ריבו בהמשך אותו עשור (ועד היום טפו־טפו־טפו) כשהוא בא במגע עם הטקסט היהודי העתיק, מעמיד את הקשר עם תל־אביב הסבוכה והנפלאה ואת האהבה שמצא רחוק בשדות (או בעצם בניו־יורק), ומביא לנו את סיפור המגילה שלו.