יום רביעי, גג בניין מקאן אריקסון בתל־אביב. בשטח פתוח ובאווירת סוף קורונה מתאספים חרדים וחילונים, הברנז'ה התל־אביבית לצד חסידי ברסלב, להשיק את "עוד ניפגש", סדרת דוקו־ריאליטי חדשה שנכנסת לקרביים של מערכת היחסים המורכבת בין הציבור החילוני לציבור החרדי בישראל. חלק מהנוכחים שומרים נגיעה מסיבות הלכתיות, חלקם שומרים נגיעה מטעמי קורונה, ואחרים מרשים לעצמם להתחבק בגעגוע, כמו אנשים שעבדו יחד על פרויקט באופן אינטנסיבי, נאלצו להיפרד ואז התאחדו לרגל עלייתו לאוויר. "שנתחיל בדבר תורה?" שואל חצי בצחוק המפיק אלעד קופרמן. קופרמן הוא אחד מיוצרי הסדרה, בקהל יושב גם שותפו ליצירה אוהד גל־עוז והם מחכים לשותף השלישי, אורי גרודר, שמאחר להשקת הסדרה של עצמו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סיפור ירושלמי טוב
– דין איתמר כדין נצרים: תוכנית המאה תכניס ישובים יהודים למצור
– פלנטה אחרת: הכלכלה מתרסקת והבורסות עולות
רק כשגרודר על פאותיו ומעילו הארוך מגיח מן המעלית השקופה ובידו שקית של רשת דיסקים חרדית, כיאה לדוס כמעט אורגינל, הם מתחילים. "אנחנו כמו חרדים, הכול כאן הולך לא לפי התכנון", אומר קופרמן. בשנים האחרונות הוא עובר תהליך עמוק של התקרבות לדת, כולל שלוש תפילות ביום ושיעורי תורה. קשה להתעלם מההתרגשות שאוחזת באיש שכבש את טבלאות הרייטינג, ועכשיו שואף לעשות טלוויזיה קצת אחרת.
קופרמן הוא אחד המפיקים המוערכים ביותר בישראל. במהלך השנים הפיק את "היורש" עם אורי גלר, שנרכשה להפקה במדינות רבות, את "סופר נני" ו"אמא מחליפה" ואת "רמזור" ו"נבסו" שזכו בפרס האמי. אך יותר מכול הוא מזוהה עם "האח הגדול", הריאליטי שהפיק מרגע נחיתתו בישראל ובמשך שנים רבות. את הניסוי החברתי שערך בבית האח – וספג עליו לא מעט ביקורת – הוא מחליף עכשיו בניסוי אחר.
"עוד ניפגש", שמשודרת החל מהשבוע בכאן 11, מלווה חמישה אנשים חילונים שבינם לבין קרוב משפחתם נוצר נתק לאחר שחזר בתשובה. הם יוצאים למסע אל העולם החרדי ומעתיקים את מגוריהם למשך תשעה ימים לדירה בלב מאה שערים. שם, כל אחד מהם פוגש חוזר בתשובה חרדי שהופך ל"שליח" שלו לתהליך הפיוס עם הקרוב המרוחק.
השליח מנסה לתווך לגיבורים את העולם החרדי באופן שמפוגג עבורם את סימני השאלה לגביו. ב־36 השעות הראשונות הם לא רשאים לדבר עם אף אחד מהאנשים שהם פוגשים. הם מלווים את השליח שלהם בלי יכולת להגיב או להביע דעה על מה שהם רואים. אחרי 36 שעות הם יכולים להתחיל לדבר ומשתפים את השליח בסיפורם. מנקודה זו מתחיל מסע שמטרתו למצוא את הדרך אל קרוב המשפחה.
קופרמן הוא איש של מאחורי הקלעים. שנים שהוא בברנז'ה והוא ממעט להתראיין, במיוחד מאז ההתקרבות לדת. "אני מודה לבורא עולם על הרגש שהגעתי אליו, זו הטלוויזיה שאני רוצה לעשות הרבה זמן, טלוויזיה שמשנה מציאות, שמחברת, שעושה טוב. אני מאמין שבישראל 2020 יש רצון ומקום לטלוויזיה כזאת".
השיגעון לא חלף
כמה ימים קודם לכן אני נפגשת עם גרודר, גל־עוז וקופרמן בקומה השנייה של הבניין, במשרדי קומא סטודיוס, החברה שקופרמן שותף בה עם אשת התקשורת שירה מרגלית. במצטבר יש בחדר עשרות שנות ניסיון טלוויזיוני.
אורי גרודר (49) הוא חסיד ברסלב ובוגר לימודי קולנוע באוניברסיטת תל־אביב. בגיל 30, באמצע העשייה הטלוויזיונית שלו, הוא נסע לסקר תופעה שהייתה אז בראשיתה – ראש השנה באומן. "היו שם 5,000 איש, חשבתי שזה לא נורמלי. חג, וכל כך הרבה אנשים נמצאים מחוץ לארץ? עברתי שם משהו חזק. כשחזרתי החלטתי לחזור בתשובה, לחפש משמעות לחיים. הפכתי לאדם שמחפש רוחניות. החיים השתנו בבת אחת". בהמשך גם התחתן בחתונה נפרדת: "כל האנשים מהתעשייה והמשפחה חשבו שזה שיגעון חולף, אבל זה נשאר".
אוהד גל־עוז (50) למד קולנוע בסם שפיגל, אבל לא סיים את לימודיו. זה לא הפריע לו להשתלב בתעשייה, תחילה כמקליט ועורך וידאו, בהמשך בחדשות, ואחר כך בתפקידי תוכן ב"המטבח עם עזרא קדם" ותוכנית הריאליטי "סוף הדרך". לאחר מכן ערך את "הרווק", אדפטציה לפורמט הבינלאומי של תוכנית השידוכים. הריאליטי הבא שערך וגם ביים היה "בוס בהסוואה". התוכנית זכתה להצלחה אדירה והובילה את טבלאות הרייטינג, וגל־עוז עצמו היה באותה תקופה "דוס בהסוואה". בחוץ חילוני ובבית דתי שמקפיד על הנחת תפילין. בתקופה של "בוס בהסוואה" נפטר אביו והוא החל להגיד קדיש, מה שהביא להתקרבות גדולה יותר אל חיק היהדות. דנה אשתו חזרה עוד קודם בתשובה, והשניים הפכו בהדרגה לחסידי ברסלב, בתהליך שהושלם רק לפני שנים ספורות.
כשמגיע תורו של קופרמן – איש שעשה חלק גדול מהקריירה שלו בזכות תוכניות ריאליטי שבהן אנשים שפכו את קרביהם לעיני הקהל – לענות על השאלה איפה הוא נמצא היום על הסקאלה הדתית, הוא נרתע. "איפה אני מבחינה דתית זו שאלה טובה", הוא אומר ולוקח לעצמו שתיקה ארוכה. "אני אוהב מאוד את התורה שלנו, אני איש מאמין. מתחזק?" הוא מהרהר בקול.
נשאל את זה אחרת. במה קופרמן של היום שונה מקופרמן שלפני עשור?
"תראי, אני לא הסיפור כאן, בואי נתמקד בסדרה".
בכל זאת?
"אני במקום הרבה יותר מאמין".
ויש לזה גם צדדים פרקטיים?
"אני נמנע ממלאכת בורר", הוא צוחק.
גרודר: "הוא מקבל קהל לברכות".
קשוח קופרמן.
גל־עוז מנסה לסייע: "אפשר לומר שיש לך סקרנות גדולה כלפי הדת".
קופרמן מחליט ללכת על גישת "סבא שלי היה רב": "יש לי צד ליטאי וצד חסידי שמלווים אותי. בצד הליטאי אני מאוד מחובר לרב אדלשטיין זצ"ל, בצד החסידי אני מחובר לחסידות ביאלא. סבא שלי הלך לאדמו"ר מביאלא ואני הולך לנכד שלו, התחזקתי במהלך השנים מאוד בהשקפה שלי ובאמונה שלי".
איך מקבלים את זה בברנז'ה?
"הכול בסדר, אני לא מוקצה. אני יודע שבורכתי בכישרון מסוים, מי שרוצה לעבוד איתי עם הכישרון הזה – מצוין, מי שלא – לא. יש דברים שאני שואל את עצמי אם לעשות אותם או לא, ואם צריך אני מתייעץ".
יש דברים שהיום לא תעשה?
"מן הסתם".
דברים סטייל "קחי אותי שרון", תוכנית השידוכים שהפקת ושזכתה בזמנו להצלחה גדולה?
"למה לא? זה סיפור אהבה נורא יפה, הכול שאלה מה ואיך אתה עושה ומאיזה מקום אתה מגיע".
סיעתא דשמיא
גל־עוז וגרודר גם הם אנשי מקצוע מוערכים בתעשייה, לפני התשובה ולאחריה, והשאלה באילו חומרים יעסקו ובאילו לא מעסיקה אותם כל הזמן. גם קופרמן מחשב בשנים האחרונות מסלול מחדש.
גל־עוז לקח פסק זמן מהעשייה הטלוויזיונית אחרי שחזר בתשובה. לפני שנתיים ביקש ממנו צבי יחזקאלי שיצטרף אליו לצילומי הסדרה "בזהות בדויה", המתעדת את צמיחתו של הג'יהאד השקט. הוא נעתר לבקשה.
גרודר לא עבד בשנה וחצי הראשונות שלו בתשובה, אלא למד בישיבה. "חשבתי שהמקצוע שלי לא טוב, חשבתי שזה לא ראוי, הייתי במקומות שחשבתי שאי אפשר לעבוד בהם, אבל אחרי שנה וחצי הרבנים אמרו לי לחזור לעבוד במה שאני אוהב, כי אחרת זה יהיה בעוכריי".
מאז שחזר בתשובה הוא הפיק סרטים שעוסקים בעולם החרדי, המפורסם שבהם הוא "זרע קודש" העוסק באחד מהאיסורים הקשים והמורכבים ביותר ביהדות. כשהוקם תאגיד השידור הציבורי "כאן" הוא מונה למנהל מחלקת המורשת. "נכנסתי לזה בלי תכנון, וגיליתי שזו לא עבודה ממש יצירתית, אלא להיות מנהל מחלקה עם כל המשתמע מכך – הרבה בירוקרטיה וטופסולוגיה. כן התלהבתי מנושא הדיגיטל, ושם השקענו מחשבה איך לפרוץ ולהביא את עולם היהדות לקהלים שלא פגשו בנושא קודם. נראה לי שהצלחנו לעבור את הקיר. לא רק עם מלך זילברשלג שהוא מותג שעשינו איתו דברים, אלא בעוד עשרות סרטונים".
בהמשך, בעקבות קיצוצים המחלקה נסגרה. "זה כאב לי מאוד. היו הרבה תוכניות, וזה נלקח. מצד שני זה שחרר אותי ליצור". בשיחת הפרידה שלו עם אלדד קובלנץ, מנכ"ל התאגיד, הוא אמר לו שכאשר נסגרת דלת נפתח חלון ושהוא עוד יחזור לשם. "הבנתי שאני צריך לבוא עם הצעות חיצוניות".
זה היה בתקופה שבה הסדרה "שבאבניקים" כיכבה על המסך, וגרודר הרגיש שהוא רוצה לעשות להם סוג של תיקון. "הציבור אהב את זה, זו סדרה קומית שדיברה בשפה עממית, ולא ירדה על החרדים, אבל הרגשתי שזה לא היה אמיתי, שזה לא משקף ישיבה אמיתית. רציתי להביא הצצה אמיתית לחברה הזו".
גרודר החליט לחבור לגל־עוז ולקופרמן, מכריו הוותיקים, ולנסות ליצור משהו יחד. "חיפשנו משהו יותר עוצמתי, סיפור שיכול לגרום לצופים להזדהות איתו", מספר קופרמן, "כל אחד מכיר מישהו שיש לו נתק עם מישהו אחר מכל מיני סיבות. הסיפור החילוני־חרדי הוא סיפור שבמהותו הוא הסיפור של החברה הישראלית, וזה מסקרן ומרתק. הרגשתי שאני רוצה לראות את מה שקורה שם, זה סיפור שמלווה את אורח החיים שלנו ביומיום, לא משנה מאיזה צד אתה. כשיש נתק זה סיפור אנושי שאתה לא יכול לעמוד בו. אמא שלא מדברת עם הבן שלה עשר שנים? ישבנו יחד שלוש־ארבע פעמים והרעיון קרם עור וגידים. יש פה סיעתא דשמיא, אני לא יודע לומר מהיכן מגיעים הרעיונות.
"המצאת הפורמט המקורי היא נדבך מרכזי בדבר הזה, היינו צריכים להמציא פורמט יש מאין. הייתה פה השגחה, אני משוכנע בזה, זה לא תהליך דוקומנטרי רגיל. זה היה אינטנסיבי מאוד ולקח זמן להבין שיש לנו משהו ביד".
זה בא מאותו מקום שממנו הגיעו הרעיונות לפורמטים שהגית בעבר?
"אני בזמן הנכון עבורי, והחיבור הזה יצר את הדבר הזה. האיזון שנוצר בינינו נכון ואותנטי ואמיתי, היה כאן שיח שהוא מתחשב אחד כלפי השני. היה מרתק לעקוב אחרי עבודת הצוות שלנו".
השלושה פנו לפני כשנתיים לתאגיד כדי שיוציאו את הסדרה אל הפועל. "וזה ממש לא מובן מאליו שהם הלכו איתנו", הם אומרים פחות או יותר יחד. קופרמן: "אנשים היום מעדיפים לקנות פורמטים שכבר עובדים מאשר ליצור יש מאין. והם לקחו איתנו הימור, ובהשקעה גדולה יצרנו את זה".
כל הצוות בכה
דוקו־ריאליטי מהסוג הזה יקום או יפול על הליהוק, וכמו בתוכניות דומות, גם כאן עבד צוות תחקירנים על הפרויקט וניסה להגיע לאנשים המתאימים. מי ששימש כיועץ תוכן חרדים הוא מני גירא שורץ, שעבד קשה מאוד כדי להביא את הדמויות המעניינות ביותר למסך.
גל־עוז: "לא היה לנו פרופיל מדויק. חיפשנו אנשים שיש להם סיפור ויודעים להצטלם טוב ולספר את הסיפור שלהם. התחלנו את הליהוק בינואר 2019 וסיימנו דקה לפני הצילומים באוגוסט. היו הרבה רגעים בדרך שאמרנו 'אין סיכוי'. זה הליהוק הכי מורכב שעשיתי אי פעם ושדרש הכי הרבה תשומת לב. גם למצוא את השליחים המתווכים ולהתאים אותם לא היה פשוט".
החמישה שנבחרו להוביל את הסדרה הם אלעד מזרחי שנמצא בנתק מאחיו התאום אלון, שחזר בתשובה לפני 18 שנה; יעקב בוזגלו (כן, מ"הבוזגלוס") שנמצא בנתק של 30 שנה מאחיו שחזר בתשובה, והפעם האחרונה שנפגשו הייתה לפני 13 שנה, וגם אז לא הצליחו לתקשר; סיפור כואב אחר הוא של גיל פנקס שנמצא בנתק מאחיו הקטן ברק שחזר בתשובה לפני 20 שנה, ובשמונה השנים האחרונות הם ממעטים להיפגש ומנהלים שיח טכני בלבד; משתתפת נוספת היא שוש אור, שנמצאת בנתק מבנה הבכור עומר שחזר בתשובה לפני עשר שנים; וצעירת המשתתפים היא בלה רבוי שנמצאת בנתק מאביה דוד, שחזר בתשובה. היא ראתה אותו שלוש פעמים בעשור האחרון.
גרודר: "באופן כללי היום המצב בין החוזרים בתשובה למשפחות שלהם טוב יותר. בשנות השמונים כמעט כל מי שחזר בתשובה נותק מהמשפחה שלו. היום, לאט־לאט, ככל שיש יותר אנשים שחזרו בתשובה ויותר ידוענים שחזרו בתשובה יש פחות נתקים. זה גם עידן שבו לא פוליטיקלי קורקט לעשות נתק".
הוויכוחים שנראים בסופו של דבר על המסך לא היו זרים לגרודר וגל־עוז. "היו לי הרבה ויכוחים עם משפחה וחברים. אתה הופך להיות בן אדם שמייצג עבורם את העולם החרדי, ויש בעולם הזה הרבה דברים שמרגיזים את החילוני הממוצע – סוגיית השירות בצה"ל, עולם התורה, למה אדם יושב ולומד ולא יוצא להתפרנס, שאלות חינוך, עניינים של צניעות, שימוש בטכנולוגיות, התבדלות", אומר גרודר. "אצלי זה לא היה בעוצמות, ראיתי את זה יותר אצל חברים, אבל תמיד היה קטע כזה שהיינו צריכים להסביר את עצמנו. כל הזמן המוח נשטף על ידי התקשורת נגד חרדים, כל האידיאלים שאתה אומר לעצמך שיש לך לא מחזיקים מעמד בוויכוחים האלו, ואתה הופך להיות כמו ילד קטן שעונה למישהו מבוגר ממך".
גל־עוז: "זו תוכנית שנעשתה עם המון דמעות, גם בשטח וגם בעריכה שלה. צוות שלם בוכה: צלם, מקליט, במאי, כולם בוכים. רמת הרגש והכאב שנכנסים לתוכה – וזה לא משנה מאיזה צד אתה – מאוד גבוהה. היו כאן אנשי צוות דתיים וחילונים, אבל כולם הגיעו למצב שרואים סצנה פעם חמישית ושישית ועדיין דומעים".
קופרמן: "מדובר בצוותים שעשו הרבה תוכניות, הם כבר ראו הרבה דברים, ועדיין הרגש כאן היה אותנטי. רצינו לעזור לאנשים האלו באמת. זה לא ריאליטי שיש בו כסף ופרסים בסוף, אלא הכול מוּנע מתוך מקום אמיתי בלב, רצון לעזור".
נתקלתם בהתנגדות? בכל זאת, לא כל יום נכנסים צוותי צילום למקומות כל כך סגורים.
קופרמן: "אני לא זוכר משהו דרמטי, כן היו התנגדויות, אבל מראש לא חיפשנו להגיע למקומות הכי קיצוניים שיש, אלא חשבנו איך יוצרים חיבור, ואיך אדם שבא עם ההתנגדות הכי גדולה – כי יש לו ידע מקדים מרתיע ותמונה מרתיעה על הציבור החרדי – עובר תהליך".
גל־עוז: "עבדנו עם המון כבוד למקום שבו פעלנו. למשל צוות של נשים צילם את הנשים. הייתה ממש הדרת גברים", הוא צוחק, "אין מקום בתעשייה שתמצאי צוות של במאית, מפיקה, מקליטה. והנה בתוכנית של הדוסים נשים קיבלו מרחב ומקום ליצור. המשתתפים הבינו שהם צריכים להיטמע בשטח. לא ביקשנו מהם שיתחפשו לחרדים, אבל כן שיכבדו, ובאופן כללי לא באנו ממקום כוחני. ברוב המקומות קיבלו אותנו יפה".
בשלב הראשון בתוכנית, כאמור, נדרשים כל חמשת הגיבורים להיכנס אל לב החברה החרדית ל־36 שעות, שבהן נאסר עליהם לדבר ולהביע ביקורת. הם רק צריכים להקשיב ולראות. כדי לבדוק איך זה יעבוד, עשו שלושת היוצרים פיילוט ושלחו ללב מאה־שערים את אחד מאנשי הצוות שרחוק מאוד מהעולם החרדי.
גל־עוז: "כאבה לנו הבטן מהמחשבה איך זה יעבוד".
קופרמן: "לקחנו אדם טעון וזרקנו אותו לישיבה. עשינו את זה עם המון חששות אם זה יעבוד, וראינו שזה מצליח, שהוא מוצא שפה משותפת".
בעידן שבו כל דבר נתפס כ"הדתה", יש סיכוי טוב שיבקרו אתכם ויגידו שאתם עושים איזו אידיאליזציה לכל הסיפור הזה של חזרה בתשובה.
קופרמן: "אנחנו קודם כול מספרי סיפורים, אנחנו מביאים אל המסך ערך סיפורי מדהים. יש הרבה מה ללמוד מהתוכנית הזאת לשני הצדדים, על הבנה, על כבוד הדדי. אחת השליחות בסדרה היא נורית סירקיס (בתה של מחברת ספרי הבישול רות סירקיס, ר"ר) שחזרה בתשובה. היא מלווה את בלה שנמצאת בנתק עם אביה. נורית מפגישה אותה עם אחותה, תמי סירקיס, ותמי מספרת שאחותה היא אחד האנשים החשובים לה בעולם, ושהן החליטו דבר אחד לטובת הקשר ביניהן: 'על נושאים כואבים לא מדברים'. אתה מקשיב לה ואומר לעצמך: אפשר גם אחרת. אף אחד לא בא לשנות את השני, אפשר למצוא את המכנה המשותף".
קופרמן מעיד על עצמו שהוא משתייך לקהילה של הרב יעקב אדלשטיין ז"ל ברמת־השרון, קהילה שריכזה אליה בעלי תשובה סלבריטאים כמו סיון רהב־מאיר, איה קרמרמן, עודד מנשה ועדן הראל. "זו קהילה שהדגש בה הוא על כך שיהודי הוא יהודי, לא משנה אם יש לו ציצית וכיפה או קעקועים, או הכול יחד. ויש כבוד הדדי. יש משהו בסדרה הזאת שמראה שאם רוצים אפשר למצוא את השפה המשותפת".
השמות שציינת הם אולי הדור החדש של החוזרים בתשובה, והם גם באמת הרבה פחות מנותקים מהדור הקודם. הם מצליחים להיות עם רגל בשני העולמות, בניגוד לאורי זוהר למשל, שניתק כל קשר עם העבר שלו.
קופרמן: "נכון, אדם לא יכול לבעוט בעבר ובכישרון שיש לו. אני לומד עם הרב יובל הכהן אשרוב, והוא אומר שלכל אדם יש תפקיד. תפקיד מלשון פיקדון, ואתה צריך להחליט מה אתה עושה עם זה".
בעבר, שמו של קופרמן נקשר לשתי שערוריות בעת שהיה אחראי על "האח הגדול" – טענה מצד משתתפים על כדורים פסיכיאטריים שחולקו להם על ידי הפסיכיאטר של התוכנית, וההטרדה המינית המילולית של יורם זק.
אתה מצטער על דברים שעשית בעבר?
"העבר שלי זה מה שאני, אבל יש דברים שהיום אני לא עושה אותם, ויש דברים שאני מתייעץ לגביהם מה לעשות ועם מי לעשות. היום אני מחפש לעשות משהו עם כוונה טובה שאמור לעשות טוב לאנשים שמשתמשים בו. ב'אח הגדול' באים לראות מערכות יחסים בתנאי קיצון. זו לא תוכנית רעה. אנשים רואים שם את עצמם, את החברים ואת האחים שלהם, בסיר לחץ מבעבע, ואת מערכות היחסים בין האנשים. אני לא יודע אם הטלוויזיה יכולה להיות כולה כזאת, צריך איזון, הכול מהכול. יש פה בארץ טלוויזיה מצוינת, הרבה דברים מעולים שנעשים, ויש כישרונות מדהימים בתעשייה הזו. אנחנו עוד פרויקט שבא לספר סיפור אחר. זהו. הייתי אז במקום הנכון עבורי והיום אני במקום אחר נכון עבורי".
תפילת הרייטינג
את הסדרה הם משחררים בתזמון בוער בחברה הישראלית. שני רגעים אחרי שסיימנו שלוש מערכות בחירות סוערות ורגע אחרי המלחמה בקורונה שליבתה שוב את הסכסוך בין המגזר החרדי לחילוני.
"זה לא בדיוק נכון לומר שראינו רק דברים רעים בקורונה", אומר קופרמן, "קחי למשל את טלזסטון. בא ראש המועצה החרדי ואומר למפקד המועצה מטעם פיקוד העורף: 'בוא, אני לא מספיק מבין בזה, בא נעשה את זה יחד', ויחד הם ניהלו את העניינים. בבני־ברק, צה"ל חילק מנות לקשישים. אפשר לבחור לראות את הדברים הקיצוניים, אבל היו בקורונה גם הרבה דברים של חיבור".
גל־עוז: "זו השגחה שהסדרה יוצאת בזמן הזה. כן, החודשים האחרונים הגבירו את הקיטוב ואת הפערים. השורה התחתונה של הסדרה אומרת: יש קשר, בואו לא נוותר עליו".
קופרמן: "בסוכות אני מארח חרדים וחילונים אצלי בסוכה, כולם באים ואף אחד לא מחפש לשנות את השני. אני לא בגישה של לשנות את האחר, אני בגישה של הרב יובל אשרוב: הוא אומר שכולנו קיבלנו את ממתק התורה, ומי שרוצה שיבוא ויטעם. הבחירה היא שלך".
יש פחד שהפרויקט הזה, שהשקעתם בו את נשמתכם וכמעט שנתיים מחייכם, לא יצליח?
קופרמן: "אני מרגיש שזה כבר הצלחה. זה אחד הפרויקטים הכי חזקים ואותנטיים שעשיתי בחיים. זה כבר מצליח, כי אני שומע את התגובות ואת הציפייה לדבר הזה, אני רואה את הפרקים ואת העריכה ואני מתמוגג מאושר. אני רואה איך כל פרק בנוי ומסופר בכישרון רב".
בשלב הזה קופרמן משתף אותנו בהודעה שקיבל מאחת העובדות בפרויקט: "קופי, רציתי להגיד לך באופן אישי, לפני שהתוכנית יוצאת לאוויר ומקבלת פרסים, שעשית כאן מתנה לצופים, למשתתפים, ולכל מי שלקח בה חלק". "הודעה כזו עושה לי צמרמורת", הוא מודה.
תהיה עונה שנייה?
כולם ביחד: "בעזרת השם".
גרודר: "אנחנו עדיין לא יודעים אם היא תעסוק דווקא בחרדים־חילונים, או במערכות יחסים אחרות, עדיין דנים בזה".
ערב יורד על גגות תל־אביב, השרב נשבר, הקרנת הפרק הראשון בהשקה מסתיימת. בקהל נצפות הרבה עיניים לחות, חילונים וחרדים מתחבקים ונפרדים לשלום, לא לפני שמתקיימת תפילת ערבית, שקופרמן הבטיח בתחילת הערב. קופרמן, שנמצא בשנת האבל על אביו, ניגש כחזן, ואל התפילה מצטרפים חובשי כיפות וכאלה שאינם, מתפללים גם לרייטינג טוב, ומקנחים בספירת העומר.
