כ-30% מהנשים ו-10% מהגברים יסבלו מאי ספיקה ורידית במהלך חייהם. מספר לא מבוטל. תופעה זו גורמת בשלב הראשון לפגם אסתטי, אבל במקרים חמורים יותר היא מובילה להתפתחות של דליות-ורידים מורחבים ומגודלים, נפיחות, שינוים בעור הרגליים ואפילו היווצרות של פצעים המצריכים ריפוי.
"הורידים הם מערכת של צינורות בגוף, האמונה על החזרת הדם מהגפיים והאיברים השונים אל הלב", מסביר ד"ר איגור מנביץ', רופא בכיר בתחום כירורגית כלי דם ברשת המרכזים הרפואייםMedica . "לאורך ורידי הרגליים מצויים שסתומים האחראים על מניעת זרימה דו כיוונית של הדם וזליגתו כלפי מטה. אם המסתמים הללו אינם מתפקדים, הדם זולג חזרה אל הגפיים בעמידה או בישיבה, ובכך הם גורמים לעלייה בלחץ התוך ורידי ולאי ספיקה ורידית".
מהם גורמי הסיכון להתפתחות של אי ספיקה ורידית?
"מקור הבעיה נעוץ בנטייה גנטית המובילה להרס השסתומים בוורידי הרגליים, בשילוב של גורמי סיכון שונים, כמו השמנת יתר, חוסר פעילות גופנית, ישיבה ממושכת, הריונות רבים (בעיקר כאשר לא משתמשים בגרב אלסטית במהלך ההיריון), חשיפה לחום קיצוני והרמה של משקל כבד".
אילו תסמינים עלולים להעיד על אי ספיקת ורידים?
"בשלבים הראשונים יופיעו סימנים אסתטיים בלבד, כמו ורידים עכבישיים או נימים בולטים. עם החמרת המחלה יתפתחו גם תסמינים רפואיים, כמו נפיחות ואודם באזור הקרסוליים, קושי בעמידה ממושכת לזמן רב ועוד. אחד מהביטויים המוכרים ביותר לאי ספיקת ורידים בשלבים מתקדמים הן דליות – וורידים מורחבים ומפותלים שקוטרם עולה על 4 מ"מ ומקורם לרוב באי ספיקה של ורידי הספנה, הורידים הראשיים השטחיים ברגליים. במצבים קיצוניים, אי הספיקה הוורידית עלולה להוביל לשינויים קשים בעור באזור הגפיים עם ההתפתחות של פצעים הקשים לריפוי, בסביבת הקרסול הפנימי או החיצוני".
האם מדובר בתופעה מסוכנת?
"אי ספיקה ורידית היא מחלה כרונית שהולכת ומחמירה עם השנים, בין היתר בעקבות התפתחות של מחלות כרוניות נוספות והחמרה של גורמי הסיכון. אולם, ברוב המקרים היא אינה דורשת טיפול דחוף ומיידי, להוציא מצב בו מופיעים כיבים. למרות זאת, המחלה עלולה לגרום לפגיעה משמעותית באיכות החיים, כמו גם להגבלות בשגרת היום-יום (קושי בעמידה, נפיחות, גרד ברגליים, כובד ברגליים במהלך פעילות גופנית או הליכה מרובה וכו') – ולכן מומלץ לא להזניח ולטפל בה".
מהן דרכי הטיפול באי ספיקה ורידית?
לפי ד"ר מנביץ' הטיפול באי ספיקה וורידית נקבע על פי חומרת הבעיה והתסמינים. ישנן כמה אפשרויות טיפול:
א. טיפול בלייזר
בשלבים ראשוניים של המחלה בהם התפתחו תופעות אסתטיות, כמו נימים בולטים (קורי עכביש), ניתן לבחור בטיפול לא פולשני בלייזר. במהלך הטיפול מכוונת קרן לייזר אל הנימים הבולטים אשר גורמת לעלייה בטמפרטורת הדם ולחימום של הכדוריות האדומות. כתוצאה מכך, נוצרת פגיעה תרמית בנימים המובילה לחסימתם ולהתפרקות הדרגתית שלהם. לרוב ניתן לטפול חד פעמית שאינו מערב ביצוע של הרדמה או אלחוש מקומי ואינו מצריך שימוש בגרב אלסטית. במקרים מסויימים עם הופעה "עשירה" של הנימים גם טיפול מצריך כמה מפגשים עם הלייזר.
ב. טיפול הטרשה – סקלר ותרפיה
בטיפולי הטרשה (sclerotherapy) מזריקים חומר סקלרוזנטי (תמיסת קצף ייעודית) לתוך הוריד שפוגע בחלק הפנימי שלו וכתוצאה מכך נוצרת דלקת פנימית שמכווצת מיידית את הוריד. בהמשך הוא נספג בגוף ונעלם. כדי להגיע לתוצאה מספקת, יש צורך בסדרת מפגשים המתקיימים בהפרש של כמה שבועות. לאחר הטיפול ייתכן ויהיה צורך לגרוב גרב אלסטית לתקופה קצרה.
ג. כריתה כירורגית של ורידי הספנה או דליות (ניתוח סטריפינג)
במקרים בהם התפתחו דליות, יש צורך לעבור ניתוח כירורגי, תחת הרדמה מלאה/חלקית או טשטוש עמוק. במהלך הפרוצדורה הרופא מבצע מספר חתכים קטנים לאורך הרגל, כולל באזור בו נמצאים הורידים המורחבים, דרכם ניתן להסירם מהגוף.
ד. אבלציה תרמית של הוריד
מספר הליכים העושות שימוש בטכנולוגיות שונות זעיר פולשניות, לרבות על מנת לנטרל ורידי הספנה בלתי ספיקים. הפעולה מתבצעת תחת טשטוש קל והרדמה מקומית בלבד ובמהלכה מחדיר הרופא סיב דרכו מועברת אנרגיה טרמית אל הווריד התקול. הטכנולוגיות השונות גורמות ליצירת חום שמוביל להרס של דפנות הוורידים. בהשוואה לניתוח סטריפינג, מדובר במקרה הזה בפולשנות מינימלית עם סיכוי נמוך יותר לפגיעה ברקמות הסמוכות ועם החלמה וחזרה מהירה לתפקוד מלא.
ה. ניתוחVenaseal
ניתוח שנחשב יעיל הן מבחינת בטיחות הפעולה והן מבחינת ההחלמה: לא קיים סיכון לפגיעה בעצב תחושתי. זאת בניגוד לניתוח סטריפינג או ניתוחים של אבלצייה טרמית, שהוזכרו קודם, שעלולים לגרום לתחושת נימול זמנית/קבועה באזור השוק התחתון. בניתוח ה-Venaseal אפשר לטפל בווריד לכל אורכו ללא חשש מפגיעה זו. בנוסף, הוא מייתר את השימוש בגרב אלסטית אחרי הפרוצדורה, ומאפשר חזרה מהירה לשגרה, אפילו ביום שלאחר הניתוח.
מהם החידושים האחרונים בתחום?
בשנים האחרונות פותח הליך חדשני לטיפול באי ספיקה וורידית שמקורה בוורידים הראשיים במערכת השטחית. הניתוח הוא הליך כירורגי זעיר פולשני הכולל שימוש בדבק ביולוגי, שחוסם את הוריד הפגוע ומעלימה אותו. הפעולה מתבצעת לרוב בהרדמה מקומית ובמהלכה ממלא הרופא את הווריד התקול בדבק הביולוגי, שגורם, כאמור, להעלמת הווריד. הדבק עצמו נשאר בדרך כלל בגוף מבלי שיגרום נזק.
איך בוחרים את הטיפול המתאים ביותר?
במקרים בהם אובחנה אי ספיקה ורידית, יתבצעו מספר בדיקות מקיפות, בהן בדיקה של המטופל, אולטרסאונד ובחינת ההיסטוריה הרפואית. הצלחת הטיפול תלויה בהתאמת סוג הטיפול לבעיית המטופל כמו גם בהעדפות המטופל, יכולת הניידות שלו, סוג העור, מידת כהות העור ועוד.
