"כמה זמן נוכל להישאר במלון?" שאלו מתנחלי חברון את פאיז קוואסמה, בעל מלון פארק בעיר. את החדרים במלון שכר הרב משה לוינגר בפסח תשכ"ח, כצעד מעשי ראשון לקידום התיישבות יהודית במרחבי יהודה ושומרון, מיד אחרי מלחמת ששת הימים. תשובת קוואסמה לשאלת מתנחלי חברון הייתה מידית ומעודדת: Forever! – לעולם! ניבא ולא ידע עד כמה כיוון לעתיד ההתיישבות בכל מרחבי יהודה ושומרון.
כמאה משתתפים חגגו יחד בחברון את חג הפסח תשכ"ח, ועל פי עדות עשרים המשפחות שאכלסו את 14 חדרי המלון, הם חשו את משק כנפי ההיסטוריה באותו ליל סדר היסטורי, בניהולו של הרב חיים דרוקמן. אליקים העצני העיד שהאירוע שהרעיד מיתר בלבו היה דווקא מעשה מיוחד של הרבנית מרים לוינגר, שהגיעה למלון עם מקרר ומכונת כביסה. כך נוצר דפוס שחורז התנחלויות רבות.
שש שנים חלפו בין חידוש היישוב בחברון לחידוש היישוב בשומרון בעקבות מלחמת יום כיפור. שלושים משפחות גרעין אלון־מורה התמקמו בראש גבעה טרשית. שר הביטחון שמעון פרס, בממשלת יצחק רבין, אמנם חתם על הסכם סבסטיה, והממשלה התחייבה לדון בהמשך ההתיישבות ביהודה ושומרון, אך בפועל לא נראו עוד יישובים באופק. חדר אוכל נבנה במהירות בעזרת חברי חוג עין ורד, שהוקם על ידי אנשי תנועת העבודה תומכי גוש אמונים. הבנייה לא הסתיימה והרצפה הייתה ארגז חול לשמחת ליבם של הילדים. החגים והשבתות בהתנחלות אלון־מורה הפכו להתכנסויות של אורחים מכל הארץ, שבאו לספוג את אווירת ארץ ישראל ההולכת ונבנית בגבעות התנ"ך. יישובים רבים קמו בהרי יהודה, שומרון ובנימין.
שנים מאוחר יותר, ולאחר הקפאת התיישבות שנמשכה למעלה מעשרים שנה, החל מאבק על הקמת היישוב אביתר. בהמשך לסדרת עליות ופינויים קשים, נערך גרעין אביתר של תנועת נחלה לחגוג ליל סדר ברחובה של עיר, בצומת תפוח – הן בשנת תשפ"ב והן בשנה שאחריה. חג הסוכות אף הוא נחוג בצומת תפוח. העקשנות וההתמדה השתלמו, ואת חג הפסח תשפ"ד חגגו המשפחות ביישוב המתחדש אביתר.
מתברר שהמאבק הקשה ביותר של הנאחזים בהרי יהודה ושומרון הוא להדוף מתקפות חוזרות ונשנות של נציגי "זה לא ריאלי". תמיד נדמה להם שהיעד הבא קשה מקודמיו, והסיבה שהצליחו בעבר היא משום שאז היה קל יותר, לכאורה.
מאז המתקפה הנוראה של חמאס בשמחת תורה אשתקד, מתרחשת התגוששות חריפה בין הריאלי ללא ריאלי בכל הנוגע להתיישבות בעזה. חשוב לציין שדווקא בפרק זה בהיסטוריה יש יתרון גדול לדורשים התיישבות בעזה עכשיו. כל בר דעת מבין שאין אפשרות להשאיר בעזה את חמאס ותומכיו הרבים. כל מי שעוקב אחר האמירות של המחבלים יודע כי התוכנית להשמדת ישראל לא נגנזה, וכל עוד חמאס לא נכנע – הסכנה לא חלפה. יש לזכור תמיד כי התוכנית הציונית המקורית והמצליחה לא השתנתה: במקום שבו יש יישובים יהודיים, יש סיכוי להכנעת האויב ולעתיד טוב ליושבים באותו אזור ובאזורים הנשלטים על ידו, בדומה לקשר הישיר בין ההתיישבות ביהודה ושומרון לערי שפלת החוף.
בעקבות הקמת "עיר סוכות" על ידי גרעיני ההתיישבות, סמוך לגבול עזה מול אל־בוריג', באזור מחסני התחמושת הבריטיים, וסדרה ארוכה של פעולות באזורים הסמוכים לעזה – נערכו משפחות רבות לחג פסח צופה פני עזה. ההחלטה לצאת מהנוחות הביתית המפנקת, והבחירה להתמודד עם קשיים דומים לאלה שעמדו בפני עם ישראל במדבר ולחגוג את ליל הסדר בשטח, נובעת מהרצון העז להתקרב פיזית אל המטרה של חידוש הישוב היהודי בחבל עזה. הפסח שנחגג במדבר בתחילת צעדינו כעם, פסחים שציינו יהודים בתנאים קשים בגלות, הפסח ההיסטורי בחברון, הפסח המיוחד בשומרון, הפסח של גרעין אביתר – כל אלה הם חלק משרשרת הדורות שיצרה מסורת של מסירות נפש, התמדה והצלחה. פסח עזר להפוך את הלא ריאלי לריאלי. זו המגמה גם הפעם, להפוך את הספק לפסק הלכה עדכני: התיישבות בעזה היא צו השעה.
