בממלכת הטבע, האמרה "לא כל יום פורים" לא קיימת. בטבע ישנם בעלי חיים וצמחים רבים שמחקים בעלי חיים וצמחים אחרים – בין אם במראה או באמצעות חיקוי הריחות – והם עושים זאת באופן קבוע ולאורך כל חייהם.
לתופעה הזו קוראים "חקיינות" (mimicry) ויש לא מעט מקרים בהם החקיינות חוצה ממלכות – בעלי חיים שמחקים צמחים – כמו למשל משפחה שלמה של "מקלונים" (Phylliidae), שבה כל המינים במשפחה נראים כמו עלה, כגון צמחים שמחקים בעלי חיים – כמו למשל סחלב מהמין Ophrys speculum שמחקה נקבות של צרעות פגיוניות.
יש לציין שכמעט תמיד מטרת החקיינות אצל בעלי חיים היא הגנתית מפני טריפה – בעל החיים המחוקה מרחיק באמצעות החיקוי טורף פוטנציאלי, ואילו המטרות של צמחים חקייניים הן לרוב למטרות התרבות בעזרת אבקנים שבעל-החיים יישא עימו וכך יפרה צמחים אחרים אותם יבקר בהמשך.
כמובן שהחקיינות אינה מכוונת, אלא שמדובר בתכונה שהתפתחה באקראי וקיימת עד היום מפני שאותם מינים שרכשו אותה שרדו טוב יותר מאלה שלא. חקיינות קיימת בכל קבוצות בעלי החיים, לרבות בקרב הנחשים, שם "זעמן אלמוגי אדום", נחש שאינו ארסי, מחקה את הפתן האלמוגי המזרחי הארסי ומרחיק טורפים פוטנציאליים שמכירים את צבעי האזהרה של הפתן.
החקיינים המצטיינים הם החרקים החרק ה"מחוקה" ביותר היא ללא ספק הנמלה – שטווח המחקים שלה מקיף כמעט את כל פרוקי הרגליים – החל בעכבישים וכלה בחיפושיות. ממבט ראשון זה נראה מעט תמוה, מדוע שמישהו ירצה לחקות את היצורים הקטנטנים והמטרידים שאוהבים להיכנס לנו לצנצנות הסוכר במטבח? ובכן, לא רק שהנמלה אינה יצור שולי בטבע, אלא שהיא בעל-החיים עם האימפקט האקולוגי הגדול ביותר מבין כל בעלי החיים מלבד האדם ואולי הפלנקטון. זו הסיבה שבעטיה מגוון בעלי חיים פיתחו לאורך שנות האבולוציה שלהם את החקיינות לנמלים.
לרוב חקיינות היא ישירה, כלומר מחקים את בעל החיים "בכללותו". מאידך, יש מקרה אחד של חקיינות שהתגלה לפני כעשור בלבד ושכמעט ולא נחקר. אותו מקרה עולה על כל דמיון – לא חקיינות של בעל-חיים מסוים, אלא של איבר של בעל חיים מסוים. איזה איבר, אתם שואלים? ובכן, הישבן.
מדובר במין חדש של חיפושית שלא היה מוכר קודם למדע – Nymphister kronaueri – שמחקה את האחוריים של נמלה פועלת במין Eciton burchellii. אלו הם מה שמכונים ״נמלי לגיון״ – קבוצה הכוללת כמאתיים מינים של נמלים החיים ביבשת אמריקה ובאפריקה. הנמלים האלה הן טורפות מטילות אימה, אפילו על בני אדם, שעורכות פשיטות של עד כ-700 אלף פרטים בנחשול מסיבי שמתקדם ומחסל כל פרוק רגליים, זוחל קטן או חולייתן, שנקרה בדרכו.
בפשיטות הללו מחוסלים לעיתים כחצי מיליון פרטים ביום, דבר בעל השלכות מרובות על המגוון הביולוגי באותו אזור. המין Eciton burchellii שייך ל"עולם החדש" כפי שמכונה יבשת אמריקה, כאשר מדובר בנמלים קטנות משמעותית מאלה החיות בעולם הישן – אפריקה. מדוע זה כך? לצערנו, המדע עדיין לא גילה תשובה לשאלה הזו, באבולוציה יש היגיון שאנחנו לא תמיד מצליחים להבין.
הפשיטות של נמלי לגיון מביאות בעקבותיהם שובל של בעלי חיים אחרים שנהנים מהן ומהמוני בעלי החיים הנסים על נפשם ואף יש לא מעט מינים של ציפורים הנקראות "antbirds" שממש תלויות בפשיטות האלה. מחקר שנעשה על מין הנמלים של Eciton burchellii העלה שיש מעל 500 מינים של בעלי חיים שקשורים אליו במידה זו או אחרת, מה שהופך אותו למין בעל הכי הרבה קשרי תלות בעולם מלבד האדם. יתרה מכך, כ-300 מהמינים הללו – אקריות, ציפורים, חרקים, חיפושיות וכן הלאה, תלויים בנמלים האלו לחלוטין, כך שאם הנמלים ייכחדו – כל 300 המינים ייכחדו איתן. כששומעים על מינים שנכחדו ולא ברורה מה גרם לכך, יש לזכור שבחלק גדול מהמקרים מדובר בעצם בתגובת שרשרת הנוצרת עקב הכחדה של מין אחד מסוים והמינים האחרים שנפגעים פשוט היו תלויים במין "הלא נכון".
נחזור לחברתנו החיפושית. למעשה היא עברה אבולוציה והגוף שלה מותאם לגמרי לשמש כישבן לנמלת לגיון. היא אורבת לנמלים וברגע שהנחיל שועט היא מחכה שכולם יעברו, כמעט. היא מזהה את הנמלים האחרונות בנחיל, היכן שצפיפותו פחותה, ואז נצמדת לנמלה מסוימת. מדוע היא עושה זאת, אתם ודאי שואלים את עצמכם?
התשובה המתבקשת היא כדי להגן על עצמה מלהיטרף, אבל זו רק חלק מהסיבה. ההסבר השני קשור לתופעת טבע מרתקת אחרת – Phoresis – בעלי-חיים רבים, ובפרט חרקים, "תופסים טרמפ" על בעלי חיים כדי לנוע ממקום למקום. הסיבות לכך הן רבות – רבייה, השגת מזון וכיוצ"ב. גם החיפושית שלנו תופסת טרמפ ובאיזשהו שלב תחליט שהגיעה ליעדה ותרפה מהנמלה שתאבד את הישבן הנוסף שלה.
כיצד הנמלה לא מגלה את העובדה שיש עליה נוסע סמוי? כיצד יתכן שהנמלים האחרות שרק מחפשות את מי לצוד, מפספסות את המתאבן החמוד שנמצא ממש מתחת לאף שלהן?
היות שמדובר בתגלית חדשה יחסית, גם כאן אנחנו נותרים עם סימן שאלה – לפחות חלקית. מהתנהגות של חקיינים אחרים ניתן להניח שהחיפושיות יודעות לחקות את
הפרומונים של הנמלים – ריח שבעלי-חיים מפרישים כדי להעביר מסרים מאחד לשני – או שהחיקוי שלהם מספיק טוב בהתחשב בכך שהנמלים הן עיוורות לחלוטין.
התלות הזו של החיפושית בנמלה עשויה להיות הישרדותית (obligation) והמשמעות היא שאם חלילה הנמלים יכחדו מאיזושהי סיבה, גם החיפושית הקטנטנה תיכחד, וזו עוד סיבה לשמור על הטבע השברירי שלנו ולהימנע מפגיעה במקורות המחיה של בעלי-החיים בטבע.
