מגילת אסתר היא מגילת הזוגות, ובמהלכה נמצאים על הבמה שני זוגות מרכזיים. הזוג הראשון הוא אחשוורוש וּושתי, שמשבר בחיי הנישואין שלהם מביא לפירוקם. אחשוורוש, חובב המשתאות, שולח באמצע המשתה שהוא עורך "לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת, לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ". ושתי מסרבת, חמתו של אחשוורוש בוערת בו, ובעצת חכמיו המלבים את כעסו, הוא מעביר אותה ממעמדה מבלי לשמוע את עמדתה.
לאחר ירידתה של ושתי מגדולתה, יש צורך למצוא לאחשוורוש בת זוג חדשה. בין המועמדות הרבות המתקבצות בארמון נמצאת אסתר, אשר מתחבבת מיד על כולם: "וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ", ובמיוחד על אחשוורוש: "וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים… וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי". ואולם אסתר עצמה אינה אוהבת את המציאות שהיא נקלעה אליה; היא לא בחרה בה, היא אנוסה. המגילה מבטאת זאת באמצעות השימוש הכפול במילה "ותילקח": "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים" (ב, ח), ושוב בהמשך הפרק "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (טז). אנו רואים זאת גם בהתנהגותה הפסיבית לחלוטין. אסתר אינה עושה דבר כדי להיבחר, כפי שנאמר בתיאור הבא: "וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לֹא בִקְשָׁה דָּבָר".
פסוק זה גם מגלה את הסיבות מדוע אסתר לא רצתה להיות "מלכת אסתר". ראשית, משום שהיא יהודייה מיוחסת: בת אביחיל דוד מרדכי, מצאצאי שאול המלך. הסיבה השנייה רמוזה במילים הבאות: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ… וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת". התנא רבי מאיר סבור שהפסוק מכוון לקשר נישואין, "אל תקרי לבת אלא לבית" (מגילה יג, א). כלומר, אסתר היא אשת מרדכי. אם כן, זהו הזוג השני במגילה: מרדכי ואסתר.
חיים כפולים
אסתר הייתה אפוא אשת איש, אך אחשוורוש לא הקפיד בזוטות כאלה, שהרי גם נשואות הובאו לפניו. ואף שנערי המלך הציעו לקבץ אל המלך דווקא "נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת", מן התיאור בהמשך אנו מבינים כי גם נשים נשואות התבקשו להגיע: "וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת". הרי לנו כי מלבד הנערות הבתולות, גם נשים הגיעו ל"אודישן" אצל המלך.
בהמשך לדברי רבי מאיר נאמר במסכת מגילה:
"כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ"… שהיתה עומדת מחיקו של אחשוורוש, וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי.
לפי תיאור זה, אסתר ניהלה חיים כפולים מפחדו של אחשוורוש. נישואיה העיקריים היו למרדכי, אך אנוסה הייתה לשבת גם בחיקו של אחשוורוש.
הזיהוי של אסתר כבת זוגו של מרדכי מסביר את צייתנותה ונאמנותה לו: "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָיֹ".
מדוע באמת נמנעו מרדכי ואסתר מלספר למלך על עמה ומולדתה של המלכה? ממורי הרב יהושע בכרך שמעתי שהם חששו מתגובתו של המלך, ונהגו כמו "יהודי בגלות", הפוחד לדבר ולהיחשף. מכל מקום, הקשר הזוגי בין מרדכי לאסתר מסביר גם את מסירותו אליה: "וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר". מרדכי, מגינה של אסתר מאז ילדותה, דואג עכשיו יותר מתמיד לבת חסותו – החטופה בכלוב של זהב.
לפי כיוון זה, בשעה שנשלחה אסתר על ידי מרדכי אל המלך היא עשתה בכך מעשה הירואי של מסירות נפש למען עם ישראל, שכן כל זמן שהייתה אנוסה לא נאסרה על בעלה, אבל משעה שתלך ביוזמתה אל אחשוורוש, היא מסכנת את יכולתה להמשיך ולהיות מותרת למרדכי. וכך נאמר בגמרא על הפסוק "וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי":
אמר רבי אבא: שלא כדת היה, שבכל יום ויום עד עכשיו – באונס, ועכשיו – ברצון. וכאשר אבדתי אבדתי – כשם שאבדתי מבית אבא, כך אובד ממך (מגילה טו, א).
עוד יותר טוב
לפני שמרדכי מצווה על אסתר ללכת אל אחשוורוש ולהתחנן על עמה, הוא מתוודע אל הגזירה שרקח המן עם אחשוורוש להשמדת היהודים, וכך הוא מגיב: "וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה". אסתר, הנמצאת בארמון, עדיין אינה יודעת על הגזירה שנגזרה על בני עמה. היא מגלה זאת מנערותיה וסריסיה, שראו את מרדכי בשקו ושמעו את זעקותיו. היא שולחת בגדים להלביש את מרדכי, אך הוא מסרב.
האם אסתר חשבה שלמרדכי אין בגדים בארון, ולכן היא צריכה לשלוח לו בגדים? המלבי"ם מסביר על דרך הפשט, שאסתר שלחה למרדכי בגדים ראויים כדי שיוכל להיכנס בשער המלך ולהיפגש איתה, שכן רצתה לשמוע מפיו מה זה ועל מה זה. ומדוע לא קיבל מרדכי את הבגדים? פירושו של המלבי"ם דחוק מעט: "כי לא רצה להפסיק רגע מתחנונים, שזה כעוזב בטחונו מה' וסומך על עזרת בשר".
האדמו"ר רבי שלמה מרדומסק, בעל "תפארת שלמה" מסביר את העניין באופן מקורי, כמחלוקת בין שתי גישות כיצד להתמודד עם צרה שניחתת פתאום:
מרדכי ואסתר היו מחולקים בדעות שונות, כי מרדכי עלה בדעתו להצמיח ישועה לבני ישראל על ידי סיגופים ותענית מחמת צער גלות השכינה… אך אסתר רוח אחרת היתה עמה, כמו שנאמר "עבדו את ה' בשמחה", ובזה יתעורר הרחמים, כי השכינה אינה שורה מתוך העצבות. ולזה כתוב "ותלבש אסתר מלכות" ותעמוד בחצר מלכו של עולם, כי על ידי השמחה מגיע למעלה עליונה… וזה היתה כוונתה מאז כששלחה הבגדים להביאו לידי שמחה.
מפירושו הנפלא של הרבי מרדומסק אנו לומדים על חשיבותם של בגדים נאים ביצירת שמחה ומצב רוח טוב. אך בין השיטים אנו נוכחים כי אסתר נוקטת לראשונה דעה עצמאית ומעיזה לחלוק על מרדכי: בעוד שמרדכי שוקע בצרה, לבוש שק ואפר ומסתובב אָבֵל, היא סבורה שדווקא בעת צרה צריך לשמור על בגדים נאים, מצב רוח טוב ושמחה.
פערי גישה אלה מוכרים לנו גם בימינו אלה: ישנם אנשים פסימיים, שהכול רע אצלם, והם מתנהגים בהתאם. לעומתם ישנם אופטימיים שרואים גם בתוך הרע את הטוב, ומאמינים שלהבא יהיה עוד יותר טוב.
ברוח זו, בבוא אסתר לפני אחשוורוש כמצוות מרדכי, אין היא באה לפניו כמסכנה, כפי שמרדכי שלח לומר לה, "לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לו". אסתר אינה משדרת ייאוש ותחנונים. להפך, "וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת". לפי רש"י הכוונה ל"בגדי מלכות", אך פירושים אחרים מבארים שאסתר התלבשה ב"הוד מלכות", בעמידה זקופה ומלכותית. לדעתה, בעת צער וצרה אין להתעטף בשק ואפר ולשקוע בדיכאון. להפך, יש לשמוח, ומתוך השמחה תבוא הגאולה!
בניגוד לדרכו של מרדכי, אסתר אינה מתחננת ומשפילה את עצמה. יש לה דעה מוצקה משלה כיצד לנהוג בסיטואציה הנוכחית, ודעתה השונה איננה הורסת את הקשר ביניהם. ניתן בהחלט לנהל זוגיות מאושרת מתוך כבוד לדעתו השונה של כל אחד מבני הזוג, להפך מיחסו האכזרי והשתלטני של אחשוורוש לדעתה השונה של אשתו המלכה.
שני זוגות במגילה, ומה גדול הפער ביניהם; זוגיות אחת מתערבת וכופה, וזוגיות שניה מובחנת ומכבדת.
ספרה של ברוריה פלונצ'ק "כי תורתך שעשועי" – שיעורים בפרשיות השבוע מתוך זווית ייחודית ונשית, ראה אור לאחרונה בהוצאת ספריית בית אל
