תוכניותיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להשתלט על עזה, ליישב מחדש את 2 מיליון תושביה ולפתח מחדש את הרצועה, זכו לביקורת בארה"ב, בטענה שהפרויקט יהיה יקר מאוד ושחיילים אמריקנים יהיו שקועים בסכסוך נוסף במזרח התיכון. אך הביקורות הללו הפוכות לחלוטין מהמציאות.
לפי התוכנית של טראמפ, לא יהיה צורך בחיילים אמריקנים. צה"ל ייקח אחריות ביטחונית לטווח ארוך על רצועת עזה. ובזמן שהפיתוח שלה מחדש בהחלט יהיה יקר, הוא גם עומד להיות רווחי מאוד. אלו שלועגים לקביעתו של טראמפ כי לעזה יש פוטנציאל להפוך ל"ריביירה של המזרח התיכון", מתעלמים מהחוש העסקי של טראמפ ומהכיסים העמוקים של האנשים במעגלים הקרובים אליו.
"לא יכולים לחכות"
ג'ארד קושנר, חתנו של טראמפ, יועצו לשעבר ומפתח נדל"ן במזרח התיכון, שיבח את פוטנציאל הפיתוח של קו החוף של רצועת עזה בריאיון שערך כבר לפני שנה עם יו"ר הפקולטה של יוזמת המזרח התיכון בהרווארד, טארק מסעוד. שותפיו העסקיים של קושנר כוללים את הסעודים, האמירתים והקטארים, שהשקיעו יחד 3.5 מיליארד דולר בקרן ההשקעות שלו, Affinity Partners. לדברי פרופסור לכלכלה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, ג'וזף פלצמן, מחבר תוכנית מפורטת לפיתוח מחדש של עזה, המשקיעים של קושנר "לא יכולים לחכות כדי להתחיל".
מי שמאשרר את הערכתו של קושנר לגבי פוטנציאל הפיתוח של עזה הוא שליח טראמפ למזרח התיכון, סטיב ויטקוף, יזם נדל"ן נוסף, וכן טראמפ בעצמו, הרואה בעזה נדל"ן מרכזי. "ארגון טראמפ", חברת הנדל"ן היוקרתית בבעלות נשיא ארה"ב, ושותפתה, "דאר אל ארקאן" מסעודיה, כבר בנו מלונות, דירות יוקרה ומגרשי גולף בעומאן, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות.
שווי פיתוח בתי מלון לאורך 40 הק"מ של קו החוף של רצועת עזה עשוי להסתכם בעשרות מיליארדי דולרים, דבר שיגמד את 60 מיליון הדולרים בשנה במשך 20 השנים שלפי הערכת האו"ם יידרשו כדי לפנות את 50 מיליון טון ההריסות שהותירה אחריה המלחמה. סכום זה שציין האו"ם, כפי שנחשף במקור ראשון, עשוי להיות מוגזם באופן משמעותי.
ברגע שארצות הברית תיקח את תפקיד "הבעלות ארוכת-הטווח" אותה הציע טראמפ, ותעניק הקלות למשקיעים בתעשיית התיירות, הנכסים העזתיים יתחילו להפיק כמויות אדירות של רווח. כדובדבן שבקצפת, הריביירה של עזה תהנה מ-5 מיליון התיירים בשנה שכבר מגיעים לישראל, אחד מיעדי החופשה הגדולים בעולם, שרבים מהם עשויים בהחלט לכלול את עזה במסלולם.
גם הפיתוח הפנימי של עזה יהיה רווחי, אם כי הרבה פחות. פיתוח השטחים הסמוכים לחוף יונע על ידי הצורך במגורים לכוח האדם שיעבוד בתעשיית התיירות, ומתקנים לספקיה. כאשר שאר חלקי הרצועה דומים לאתר הרס חסר תשתיות וגדוש נפלי אמל"ח, ועם הערכת האו"ם שבנייה מחדש של בתים בה תיקח עשרות שנים, מעטים ימהרו לבנות שכונות מגורים רחוק יותר מקו החוף.
תיקון עוול היסטורי
יוצאים מן הכלל יהיו יישובים יהודיים. כשממשל טראמפ יראה בעזה "מקום בינלאומי שבו כולם יכולים לחיות בו", ישראל תוכל לתקן את העוול ההיסטורי של ההתנתקות, כאשר עקרה בכוח בשנת 2005 יישובים יהודיים, על 8,000 תושביהם, בתקוות שווא שמתן שליטה מוחלטת על רצועת עזה לפלסטינים, באופן חד-צדדי, יביא לשלום. כעת ניתן יהיה לחזור לגוש קטיף ולהקים מחדש את היישובים שנעקרו, יחד עם כבישים ותשתיות נחוצות אחרות.
אמנם לא יהיה צורך בצבא האמריקני כדי לאבטח את עזה, אבל הוא ירוויח מהקמת בסיסים ברצועה כדי להשלים את מתקניו בכ-20 מקומות אחרים במזרח התיכון, שרבים מהם נתונים להתקפות מצד שכנים עוינים. בסיסי עזה הסמוכים לישראל, שיחלקו את המודיעין הנרחב שלה, יהיו נתונים להרבה פחות התקפות.
מבקרי תוכניתו של טראמפ מגנים את "ההעברה הכפויה של 2 מיליון עזתים" וטוענים כי היא "מזעזעת להחריד". גם הם טועים ב-180 מעלות; מדינות ערב ואחרות הן אלו שכופות על העזתים להישאר בעזה, על ידי מניעת כניסתם למקום אחר. על ידי שכנוע מדינות אחרות לקבל מהגרים מעזה, טראמפ ישחרר את העזתים מכבלים אלו ויאפשר להם לעשות בדיוק את מה שהם רוצים – לעזוב את האסון הבלתי-ראוי למגורים שחמאס הפיל עליהם.
התוכנית של טראמפ מספקת תקווה לעזתים המחפשים עתיד מזהיר יותר, לישראל שלראשונה תחלוק גבול עם חברה קרובה ובעלת ברית, ולאמריקנים שיתגאו בכך שהופכים את אחת ממובלעות הטרור האכזריות בעולם לנווה מדבר רווחי ולריביירה של המזרח התיכון.
