הנשיא המיועד של ארה"ב דונלד טראמפ שב והזהיר השבוע: "אם החטופים לא ישובו עד שאחזור לנשיאות, שערי הגיהינום ייפתחו במזרח התיכון". על המסר הזה הוא חוזר בעקביות מאז 2 בדצמבר, בשפה פשוטה, בלי עידונים והתפלפלות. "ההשלכות יהיו חסרות תקדים. האחראים ייפגעו יותר מכפי שמישהו נפגע בהיסטוריה הארוכה של ארצות הברית", הוא איים. כשנשאל לפני כמה ימים על המשמעות המעשית של דבריו הוא הסתפק בהבהרה: "זה לא יהיה Don't, יהיה גיהינום".
הצהרת טראמפ איננה רק עוד ביטוי חשוב של הזדהות וסולידריות עם ישראל. בשום אופן אין לסווגה בקטגוריית הצהרות התמיכה של מנהיגים ושועי עולם, שכבודם במקומם. כשהנשיא האמריקני המיועד שם את יוקרתו על הכף ומכניס את עצמו למבחן שמדדי ההצלחה בו הם חדים וברורים, ומועד הסיום שלו הוא רגע ההשבעה לנשיאות, הוא חותם על התחייבות להשיג תוצאות. טראמפ מודע לכך שהישגיו במבחן הזה ישפיעו על מעמדו ועל היחס לארה"ב, גם בהתמודדות עם האתגרים האחרים שמצפים לו – מסין ועד רוסיה ולאיראן, מהחות'ים בתימן ועד ארגוני הג'יהאד העולמי שרק לפני שבוע סיפקו לאמריקנים תזכורת לנוכחותם.
יש להניח שהציבור הישראלי, למוד האכזבות מהפער שבין הצהרות למעשים, אומנם מברך על גישת טראמפ, אך מתקשה לתלות בה תקוות. ספקנותו נובעת מההנחה כי קשה להשפיע על שחקנים קיצוניים לא מדינתיים בכלים שמשמשים מול מדינות, וגם מהתחושה שישראל הגיעה למיצוי בערוץ הפעלת הכוח על חמאס, ביכולותיה העצמאיות. כפי שאמר אוסאמה חמדאן, חבר ההנהגה המדינית של הארגון: "לא מאיימים בגיהינום על פלסטינים שכבר נמצאים בגיהינום".
יש לקוות כי גישה זו אינה נחלתו של הדרג המדיני־ביטחוני הבכיר בישראל וכי במקביל למאמצים בערוץ המשא ומתן – ובלי להתפשר בו על העמדות העקרוניות – הוא עוסק בימים אלה גם בגיבוש ההמלצות לממשל האמריקני הנכנס בשאלה איך צריך להיראות הגיהינום שטראמפ מבטיח לחמאס.
"תוכנית הגיהינום" תחייב לפני הכול הסרת המגבלות והחסמים מעל ישראל. בנוסף לכך נכון יהיה לכלול בה את המרכיבים הבאים:
א. גיבוי מוחלט לעמדתה של ישראל במסגרת המשא ומתן ואימוצה על ידי ארה"ב.
ב. הידוק המצור על עזה: צמצום האספקה המועברת לשטחי הרצועה למינימום ההכרחי והפקעת השליטה בה מידיו של חמאס – שמשתמש בה הן לאספקת אנשיו הן להבטחת משילותו. בכלל זאת, מתן גיבוי להפעלת ממשל צבאי ישראלי וסגירת האפשרות להעברת סיוע שאיננו קריטי גם מצד מדינות זרות וגורמים בינלאומיים.
ג. גיבוי לפעילות צבאית ישראלית אינטנסיבית ובעצימות גבוהה, הסרת המגבלות בתחום החימוש, וביחס לתפיסת שטחים ולהנעת אוכלוסייה בהיקף נרחב מאזורי הלחימה.
הפעילות הצבאית נדרשת לפני הכול כדי להסיר את האיום הנשקף מצד חמאס ולהשמיד את יכולותיו. המכה שארגון הטרור חטף מידיה של ישראל במהלך המלחמה היא קשה וכואבת, אך לא אנושה וגם לא בלתי־הפיכה. חמאס הוא עדיין גורם הכוח המרכזי ברצועת עזה. לרשותו אלפים רבים של לוחמים ופעילים, שגם אם אינם פועלים כעת במסגרות צבאיות מאורגנות, הם משמרים את הפוטנציאל לכך, ממתינים ל"יום שאחרי" ובינתיים מסיבים נזק ואבדות לכוחותינו בפעולות גרילה מקומיות כמו שחווינו השבוע. אפשר להעריך כי לרשות חמאס יש עוד קילומטרים רבים של מנהרות שטרם נחשפו וטופלו, אמצעי לחימה רבים ואולי אף יכולת ייצור מסוימת של נשק ותחמושת. כדי להפחית את האיום הביטחוני העתידי על ישראל, צריך להשמיד לא רק את מפלצות הנוח'בה שהשתתפו בטבח 7 אוקטובר ועדיין מהלכות ברצועה, אלא גם את המפקדים, סייעניהם ותלמידיהם וכמובן גם את מחסני הנשק ואמצעי הלחימה. פעולת צה"ל לטיהור גזרת בית־חאנון ממחבלים ולהסרת המבנים שהשקיפו על שדרות ואשקלון והיו חלק ממתחם הטרור העזתי, היא צעד מתבקש בראיית ביטחונם של יישובי הדרום.
חמאס מעצב את המציאות האזרחית בעזה ומשליט בה את מרותו. פגיעה ביכולותיו השלטוניות הכרחית כדי להשיג את אחד מיעדיה המוצהרים של המלחמה
ד. פגיעה באמצעי התקשורת, במנגנוני האכיפה וביכולות הממשלתיות שבשליטת חמאס. האינטרנט ברצועת עזה ממשיך לסייע לחמאס לשלוט בנעשה, להעביר הודעות רשמיות לציבור ולשמר משילות. יחידת "סהם" ("החץ") של משרד הפנים, או "לשכת התקשורת הממשלתית של חמאס" הן שתי דוגמאות לאופן שבו ארגון הטרור מעצב את המציאות האזרחית בעזה, מתקשר עם האוכלוסייה ומשליט את מרותו. פגיעה בכל אלה הכרחית כדי להשיג את אחד מיעדיה המוצהרים של המלחמה – מיטוט היכולות השלטוניות של חמאס. היא גם נוגעת באחד הנכסים החשובים ביותר לחמאס.
חיסולו השבוע של, ראש מנגנון ביטחון הפנים של חמאס, הוא צעד בכיוון הנכון. נכון להרחיב זאת ולהגביר את הקצב.
ה. חיסול מפקדת חמאס בחו"ל. מפקדה זו היא הגורם שמעצים את כוחו של חמאס והופך אותו מבעיה מקומית לסוגיה אזורית. היא זו שמגייסת בעבורו את התמיכה המדינית ואת המימון, היא מנהלת את פעילות ההסברה, אחראית לתיאום עם גופים וארגונים שונים, מכווינה את הפעילות ומתאמת בין מוקדי הכוח השונים. יש לה תפקיד מפתח בתהליכי ההתעצמות של הארגון. נטרול מוקד כוח זה, גם באמצעות חיסול אנשיו, יפגע קשות בארגון וביכולת התאוששותו.
מצד ארה"ב נדרש גיבוי למדיניות זו, הפעלת לחץ שימנע ממדינות שונות לארח בשטחן את מנהיגי חמאס או לתמוך בארגון בדרך אחרת.
ו. ייבוש מקורות מימון כדוגמת "קואליציית ארגוני הצדקה" על מרכיביה וסניפיה השונים.
ז. מיצוי ההשפעה האמריקנית על המתווכות בערוץ המשא ומתן: השפעתן של מצרים וקטאר על חמאס אינה בלתי מוגבלת, אך גם לא מבוטלת. לאור הצהרותיו של דונלד טראמפ בעניין החטופים, נכון לתבוע מהן למצות את כל המנופים שבידיהן כדי להגיע לתוצאות מול חמאס.
הכותב משמש ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית
