את התקציב שעבר השבוע בכנסת אפשר לתאר דרך הרבה מאוד מספרים, אבל הנה מספר אחד שכנראה יקבע את עתידנו יותר מכול: בשנה הבאה יֵצאו מקופת המדינה 56 מיליארד שקלים על תשלומי ריבית בלבד. רק הריבית על החובות שמדינת ישראל נדרשה לקחת כדי לשלם את עלויות המלחמה מגיעה לסכומים אדירים, שעוד לא כוללים את החזרי החוב עצמו. הריבית בשנה הקרובה עומדת לעלות לנו סכום ששווה כמעט לתקציב הבריאות כולו (59 מיליארד שקלים), ולכמחצית מתקציב הביטחון (108 מיליארד שקלים), בגרסה הכי מנופחת שלו. כדי להמחיש את ההשלכות של החזרי ריבית גבוהים כל כך על תקציב המדינה ועל השירותים שאזרחי ישראל מקבלים, נבהיר ש־56 מיליארד שקלים הם שווי ערך לתקציבי משרדי הרווחה, הביטחון הלאומי, החקלאות, הכלכלה, העלייה והקליטה, התיירות, המדע, התרבות והספורט גם יחד.
בשנה שעברה, הוצאות הריבית של מדינת ישראל עמדו על כ־44 מיליארד שקלים. בשנה אחת, סכום הריבית שמדינת ישראל משלמת על חובותיה עלה בכמעט 12 מיליארד שקלים. זהו סכום אדיר שנובע מהצורך לממן את הוצאות המלחמה, אבל גם מכך שהריבית עלתה בשנה האחרונה בגלל הסיכון המוגבר בישראל. ישראל צריכה לקחת חובות גדולים יותר בגלל הצרכים הביטחוניים שלה, ואותו מצב ביטחוני מעלה את הריבית שהיא משלמת על אותם חובות.
כשמדברים כל הזמן על הצורך לצמצם את הגירעון, לכך בדיוק מתכוונים. 56 מיליארד שקלים שהולכים לתשלום ריבית, אלה כספי המיסים שלכם שלא הולכים לשירותים שאתם צריכים לקבל. כל זה לא הולך להשתנות לטובה בשנים הקרובות, רק להחמיר. תקציב הביטחון לא עומד לרדת בקרוב, ואת חובות המלחמה נשלם עוד שנים קדימה. בשנת 2028 תשלומי הריבית צפויים להאמיר ל־75 מיליארד שקלים, כיוון שחובות המלחמה נפרסו על פני שנים רבות.
כחלק מהתקציב החדש אישרה הממשלה תוכנית הטבות למילואימניקים בהיקף של 6 מיליארד שקלים, שמצטרפת לתוכנית קודמת בהיקף של 9 מיליארד שקלים. על פי שר האוצר, במשרדו כבר שוקדים על תוכנית נוספת בעלות של מיליארדי שקלים, "כי חיילי המילואים הם העוגן והבסיס לניצחון שלנו במלחמה וראויים לכל הוקרה והערכה מצדנו", דברי סמוטריץ'. התוכניות כוללות סדרה ארוכה של הטבות ובהן זכאות למפגשים מסובסדים של "מענה נפשי", מענקי "חלף אבטלה" לנשות מילואימניקים, מענק לגרושות מילואימניקים, השתתפות בעלות קייטנות, מענק למעבר דירה בזמן שירות, סבסוד שכר לימוד, שובר חופשה, שובר לטיפול זוגי, קרן סיוע לעצמאים ועוד.
מה שהמילואימניקים צריכים זה לא עוד כמה צ'ופרים ושוברים – הטבות מובנות בהחלט – אלא ממשלה שתפעל לשפר את החיים ביסודם
הרצון להיטיב למילואימניקים מובן בהחלט, אבל הרשו לי לפקפק לרגע בגישת הצ'ופרים. אף אחד מהמילואימניקים לא יצא לקרב בשביל מענק, ולא הסתער בשביל תוספת דרגה במעונות יום. ועם כל הכבוד, כל המענקים והפיצויים וההחזרים וההטבות שהמדינה מחלקת הם כמו שכבת צבע טרייה על בית מתפורר. זה נחמד, אבל לא עונה על הצרכים האמיתיים ולא נותן פתרון ממשי לבעיה השורשית של הכבדת הנטל האדירה על אותם משרתי מילואים.
המדינה צריכה להכיר במחיר הבלתי נסבל שהמילואימניקים שילמו בשנה האחרונה, ואז לשאול את עצמה שאלה אחת: איך דואגים לכך שהנטל יהיה נסבל יותר. זה לא נוגע רק לחלוקה שווה יותר של הנטל – כן, גם בגיוס חרדים, גם במיצוי כוחות המילואים שצה"ל פטר משום מה במהלך השנים וגם בניהול הגיוני יותר של כוח האדם בצה"ל – אלא גם לחיים שאחרי המילואים. מי שמשתחרר עכשיו מגלה שהחיים במדינת ישראל התייקרו דרמטית בשנה האחרונה, והם הולכים להיות קשים יותר בשנה הבאה. הוא הולך לגלות עוד כמה מיסים שיכבידו על המשפחה שלו ועל העסק שלו, אם הוא הצליח לשרוד.
מה שהמילואימניקים צריכים זה לא עוד כמה צ'ופרים ושוברים, אלא ממשלה שתפעל לשפר את החיים ביסודם: להוריד את יוקר המחיה, למתן את ההשפעות המזיקות של המלחמה, לשפר את מערכת החינוך ומערכת הבריאות, לדאוג שתהיה להם פרנסה טובה ועסקים שיכולים לצמוח בלי ערמות בירוקרטיה, שיהיו עוד אנשים שיעבדו וישלמו מיסים כדי שגם הנטל הזה ירד מהם קצת, ואם אפשר – לעמוד קצת פחות בפקקים. מה שנקרא "החיים עצמם".
בלב תוכניות המענקים וההטבות הממשלתיות טמון אבסורד מובנה: מי שמקבל את ההטבות הוא גם מי שמממן אותן. מעמד הביניים שמשרת במילואים הוא גם זה שנושא בחלק הארי של נטל המס, ובסופו של דבר גם ישלם על כל התענוג הזה. נראה ששר האוצר סמוטריץ' מתייחס לתקציב המדינה בדיוק כמו שר השיכון גולדקנופף, כקערה גדולה שאפשר לקחת ממנה לטובתך. גולדקנופף דואג לאברכים שלו, סמוטריץ' למילואימניקים שלו, אבל השיטה היא בדיוק אותה שיטה. אלה גם אלה הפכו לשנוררים בחסות המדינה. ואם יש מגזר שלא מוצדק להתייחס אליו כך, אלה המילואימניקים שנתנו מעצמם בלי שום ציפייה לקבל משהו בחזרה, וגם לא חושבים שמשהו "מגיע להם" בזכות. הממשלה צריכה להפסיק להתייחס אל אזרחיה כאל ילדים שמקבלים דמי כיס, ולהתחיל לייצר פה תנאים שיאפשרו להם לחיות חיים טובים כל אחד בדרכו ועל פי מאמציו האישיים.
