עד לפני 24 שעות ללא הייתי שש לפתוח מערכה כוללת בצפון.
מן הרגע הראשון היה לי ברור שעל מנת להחזיר את תחושת הביטחון לתושבי הצפון, צה"ל מוכרח ליזום מתקפת בליצקריג אגרסיבית נגד חיזבאללה. אלא שלאחר 11 חודשי לחימה, בהם הכוחות נשחקו, החימושים הולכים ומתדלדלים, ישראלים רבים מגיעים לכדי קריסה כלכלית ועוד – מבחינה אידיאלית עדיף שראשי הדרגים המדיני והצבאי יחליטו על סד זמנים לתוכנית שיקום צה"לית שלאחריה נצא למתקפה ההכרחית.
בתקופת השיקום, ניתן יהיה לתת ללוחמים ולמשפחותיהם זמן להתאושש כשעל הבט"ש יהיו אמונים סדירים ומילואמניקים שלא שירתו במלחמה, להגדיל את הסד"כ הצה"לי באמצעות ביטול פטורים למשוחררים ממילואים ובאמצעות גיוס החרדים (או לפחות הפניית התקציבים מהישיבות לצרכי צה"ל, היה ויסרבו לשרת). בנקודה ההיא היינו נכנסים לשאלה הפוליטית: האם אפשר לתת אמון בממשלה שאכן תממש תקיפה כזו בצפון אחרי שכבר תגיע הרגיעה המיוחלת? אחרי שסוף-סוף לאחר כמעט שנה – נתחיל ללקק את הפצעים?
אלא שהרבה קרה ביממה הזו. מבצע הביפרים הוא כנראה אחד המוצלחים והמרשימים בהיסטוריה של ארגוני הביון (לא, זו לא גוזמה) עם אלפי פעילי טרור שנפגעו. עד כמה הפגיעה הזו משמעותית ומדוע היא גרמה לי לשנות את דעתי ביחס למערכה בצפון?
נכון לכתיבת שורות אלה, דווח בכלי תקשורת לבנוניים כי מספר הנפגעים במתקפה עומד על קרוב ל-3,000 נפגעים. להביא לגרום לפציעתם של אלפים בבת אחת זו משימה מורכבת מאוד, קל וחומר כאשר מדובר במתקפה שלא התרחשה במקום אחד, אלא במספר מוקדים מרוחקים בתוך לבנון ואף בשטח בסוריה. בנוסף, בתי החולים במדינה התמלאו בפצועים ותיעודים מתוכם הצביעו על כאוס מוחלט, כך שלא ייתכן שהצליחו לערוך רישום מלא ומסודר בפרק זמן כה קצר. אי לכך, סביר להניח שמספר הפצועים עוד עשוי לעלות משמעותית.
נסראללה אומנם טען ב-2021 שיש תחתיו כ-100 אלף לוחמים, אך לפי כל ההערכות, המספרים נמוכים בהרבה. כך למשל, בתחקיר שפורסם ב-CNN בסוף החודש שעבר נטען כי לחזבאללה 50 אלף חיילים המחולקים ל-30 אלף סדירים ועוד 20 אלף חיילי מילואים. ב-2022 העריך ה-CIA כי בארגון עד 45 אלף לוחמים ולכל היותר 20 אלף מהם סדירים.
לפי הדיווחים כמעט כל הנפגעים הם מחבלי חיזבאללה, רובם המוחלט לוחמים וחלק גדול מהם בכירים. גם אם יתברר לבסוף שהארגון איבד 4,000 לוחמים "בלבד" מתוך 50 אלף שיש לו בסך-הכל – מדובר על 8 אחוזים, שיעור עצום ונקודת פתיחה שלא יכולנו לחלום עליה. היה ונגיע למחוזות ה-6,000, תרחיש לא מופרך בכלל לעניות דעתי, מדובר על 12 אחוזים מהסד"כ.
אז האם לוחמינו האמיצים לא זקוקים להתאוששות? רבים מהם ומבני משפחותיהם ודאי משוועים לו, אך כאשר ברור שמיגור האיום שמהווה חזבאללה על מדינת ישראל הוא הכרח – אין לנו את הפריווילגיה לוותר על מומנטום כזה ועל נקודת פתיחה כזו שכנראה לא תחזור, ובעיקר אין לנו פריווילגיה לוותר על הצפון.
למומנטום יש תאריך תפוגה, ודאי כשמנגד ניצב ארגון הטרור החזק והעשיר בעולם. על ראש הממשלה, הקבינט והדרג הצבאי לקבל את ההחלטה הנדרשת, לנצל את המומנטום ולתקוף בלבנון לא בעוד חודש ואפילו לא בעוד שבוע – היום.
