יהודים רבים ברחבי העולם שאלו את עצמם אחרי 7 באוקטובר: היכן עליי לחיות? זו שאלה פשוטה שמגלמת בתוכה את השאלה הקיומית העמוקה ביותר: למה עליי לחיות? האינסטינקט הבסיסי ביותר שלנו דורש מאיתנו למצוא את הדרך הטובה ביותר לשרוד. אם מישהו מנסה להרוג אותנו, אנו בוחנים אם להילחם או לברוח כדי למקסם את סיכויי ההישרדות שלנו.
אם עמים מוסלמים מאיימים על קיומנו, קיימות כמה חלופות. דרך אחת היא לחיות במדינה דמוקרטית המאפשרת חופש דת, אלא שכיום המדינות הללו הוצפו בקנאים מוסלמים שמזינים אנטישמיות קלאסית. איש לא יכול לקבוע בוודאות איך זה ייגמר, אבל ההיסטוריה הוכיחה שמקומות נוחים למחיה ליהודים בתפוצות לא נשארים נוחים לנצח. זו עילת הציונות המודרנית.
אפשרות אחרת היא לוותר על יהדותנו ולהיות נוצרים או אתאיסטים, אלא שפתרון כזה יעכב אך מעט את הזעם המוסלמי. עיניו נשואות לשליטה עולמית – כלומר, להמרה כפויה לאסלאם. אפשרות נוספת היא להקדים ולהתאסלם, אבל כניעה לכת מוות רצחנית תדרוש מאיתנו להצטרף לתרבות בורה השואפת להרוס את כל מה שחשוב לנו בחיים – חירות, שוויון, הזדמנויות, חינוך – ולסייע במאמציהם של מנהיגיה להחזיר את העולם לשלטון ימי־ביניימי הנשלט בידי אייתוללות.
תמיד נוכל למצוא לנו איזו תחנה נידחת בעולם שיהודים לא כל כך מזוהים בה, ופשוט להתבולל. אבל מלבד העובדה שמקומות כאלה מעטים ורחוקים, ושמהלך כזה עשוי לכלול הצטרפות לכלכלה, תרבות ואורח חיים של העולם השלישי, אילו חיים היינו רוצים שם?
זוהי למעשה השאלה האמיתית: אילו חיים אנחנו מעוניינים לחיות, ולשם מה? אם אנחנו רק רוצים לשרוד פיזית, אז התאסלמות או מגורים בפינה שקטה הם אפשרויות ממשיות. אבל כפי שלימד ניצול השואה המפורסם והפסיכותרפיסט ויקטור פרנקל, איננו יכולים לשרוד ללא משמעות. כאן נכנסת לתמונה היהדות, ובפרט הציונות, ועונה על השאלה שלנו.
היהדות מלמדת שיש מטרה לבריאה. תיקון עולם הוא להפוך את העולם למקום טוב יותר, ותיקון הנפש הוא להפוך את עצמך לאדם טוב יותר. היהדות מגיעה עם תוכנית עבודה, בלי לכפות את הדת שלה על אחרים. היהדות דורשת מעמי העולם רק מוסר בסיסי: לא להרוג, לגנוב או לנאוף, לקבוע חוקים צודקים, המגולמים בשבע מצוות בני נח. בשביל יהודים, היהדות מגיעה עם תוכנית של הגשמה עצמית המלמדת משמעת עצמית, מוסר ואלטרואיזם. בסופו של דבר, היהדות גורסת שהדרך הטובה ביותר להשיג את המטרות הנעלות הללו היא שעם ישראל יהיה אומה בארצו – כלומר, ציונות.
רק בארצנו אנו יכולים לחיות על פי אמונותינו, ולשמש דוגמה ומופת לאמונות הללו. אבל המטרות הנעלות דורשות הקרבה עצמית. הן מצפות מכל יהודי לקחת חלק בעם ישראל. במשך אלפיים שנה התחברנו בקהילות התפוצות שלנו, וניסינו כמיטב יכולתנו לשאת את הלפיד של המטרות הנעלות הללו. במשך אלפיים שנה העם היהודי דיבר, התפלל וחלם על החיים בארצו, שבה יחיה את אמונתו. זה היה חלום מגובה בנבואות ישעיהו וירמיהו, יחזקאל ועמוס, שחיים כאלה יהפכו למציאות.
כיום אנו חיים את הנבואה, ואיתה את ההזדמנות להגשים את תוכנית הבריאה. זו הציונות, זו הסיבה שאנו חיים כיהודים היום. לחיות כדי לשרוד – זהו אינסטינקט חייתי. לחיות כדי לאכול, לשתות ולבלות – זו הסחת דעת. כולם רוצים שיהיו להם חיים טובים ומהנים. אבל כולם צריכים גם משמעות שכדאי להקריב למענה. בפרפרזה על מרטין לותר קינג: בלי סיבה למות, אין סיבה לחיות.
במשך יותר מ־3,000 שנה היהדות הייתה בשבילנו הסיבה לחיות והסיבה למות. בימינו הציונות היא הסיבה לכך. לחיים כיהודי יש משמעות, אך החיים כיהודי בארץ ישראל רבי משמעות עוד יותר. יוסף טרומפלדור, שנפל על הגנת תל־חי, קרא: "טוב למות בעד ארצנו" – לא כי טוב למות, אלא כי טוב לחיות – עם משמעות – בעד ארצנו.
