דו"ח שפרסם לפני כמה ימים הכלכלן הראשי במשרד האוצר, חושף נתונים מעניינים על רווחיות יבואני הרכב. בשנת 2022 נאמד היקף ההוצאה לצריכה פרטית של משקי הבית על כלי רכב וחלקי חילוף, בסכום של 36.5 מיליארד שקל. זהו גידול חד של 25%, בהשוואה לשנת 2021. באותה שנה שאליה מתייחס הדו"ח, 2022, נסק הרווח (לפני מס) של 12 היבואנים הגדולים ל־5 מיליארד שקל; זוהי רמתו הגבוהה ביותר, לפחות בעשרים השנים האחרונות. הנתון הזה מצביע גם על גידול בשיעור של 35% בהשוואה לשנה הקודמת. המדהים בנתונים הללו הוא ששיאי הרווחיות נרשמו בשעה שמספר הרכבים שנמכרו דווקא ירד, בשיעור של 7.3%. כלומר, יבואני הרכב מכרו פחות רכבים, אבל הרוויחו הרבה יותר.
גם בשנת הקורונה, 2020, למרות ירידה חדה של 16% במסירות כלי רכב וירידה במחזור המכירות, נרשם גידול משמעותי בשיעור הרווח, מ־8% ל־10.8%, אשר פיצה על הירידה החדה במכירות.
מתברר שתמיד יש הסברים ותירוצים להעלות את מחירי הרכבים – המיסים, בעיות בהובלה, הקורונה, התחזקות הדולר ועוד. מעניין שההסברים הללו משפיעים כמעט תמיד רק בכיוון אחד. לא ראינו למשל הוזלה משמעותית כשהשקל התחזק. היבואנים תמיד יודעים לנצל את המצב ולספק את התירוץ המתאים. אבל מעבר לכך, מתברר שהתירוצים הללו לא מחזיקים מים. לא רק שהרווחיות לא נפגעת, היא הולכת ומתחזקת.
אם נשים בצד את המיסוי על כלי הרכב, שאותו הצרכן משלם בכל מקרה, כמחצית ממחיר הרכב הוא רווח של היבואן. זו רמת רווח דמיונית, והיא מרכיב מרכזי ביוקר המחיה בישראל. קרטל יבואני הרכב עושה זאת בגדול, והוא גם מפעיל לובי חזק בכנסת כדי לשמור על האינטרסים שלו. הרווחים הגבוהים של יבואני הרכב הגדולים באים לידי ביטוי גם בגובה הדיבידנד שחולק על ידם בשנים האחרונות. בשנים 2012־2022 חילקו 12 יבואני הרכב הגדולים לא פחות מ־12 מיליארד שקל.
דו"ח מבקר המדינה שפורסם לפני כשנתיים מתח ביקורת קשה על כך ששוק הרכב לא נפתח לתחרות, על הריכוזיות בענף – ארבעה יבואנים גדולים מחזיקים בנתח שוק של 96% – ועל כישלון הרפורמה לייבוא מקביל. אזרחי ישראל משלמים על אי־התחרות הזו קרוב למיליארד וחצי שקל, "רווח עודף" שיוצא מכיסנו ומגיע לכיסם של היבואנים.
האם יש סיכוי לשנות את האבסורד הזה? הלוואי. שלושה גורמים עשויים לשנות את המציאות המעוותת שהשתרשה כאן. הראשון הוא הגברת התחרות ומלחמה בריכוזיות, באמצעות הקלה על הייבוא המקביל והייבוא האישי על ידי אותן חברות שאינן נמנות עם היבואנים הגדולים. השני הוא שקיפות בכל מה שקשור למיסוי הרכב, והפרדתו מהתשלום ליבואן. כיום גם ליבואנים וגם למדינה נוח שהכול "מעורבב" במחיר הסופי ללקוח. היבואן גובה עבור המדינה את תשלום המס וחוסך לה את ההתעסקות, ועל הדרך מבליע את העלות האמיתית והרווחים שהוא גורף. "הפרדת כוחות" כך שהלקוח ישלם בנפרד, את המיסוי למדינה ואת מחיר הרכב ליבואן, עשויה לחולל שינוי.
אבל יש גם גורם שלישי והוא אנחנו. מחירי המכוניות עולים ועולים, והיבואנים יוצאים בשלל פרסומות ומוכרים פנטזיות וסיסמאות. עם כל הכבוד, במקרים רבים מדובר במוצר ממוצע שמוצמד לו תג מחיר דמיוני, והציבור מתפתה וקונה. לעיתים נלקחות גם הלוואות כדי לממש את הבולמוס הזה. אם אנחנו כצרכנים נשים רגל על הברקס ונחשוב טוב לפני כל רכישה, אם אפשר לוותר או אם יש אלטרנטיבות אחרות, גם זה עשוי להשפיע.
