עשרות מתנדבים, יהודים ובדואים, מילאו את אולמות היכל התרבות של רהט ביום רביעי, במבצע אריזת חבילות מזון למשפחות שנפגעו במלחמה. ברחבי הארץ יש הרבה מבצעים כאלו בשבועות האחרונים, אבל אין הרבה חמ"לים משותפים ליהודים וערבים. החמ"ל ברהט הוקם לפני שבוע וחצי. התרומות נאספות מערבים ומיהודים, המתנדבות והמתנדבים מגיעים גם מהחברה היהודית וגם מהערבית, והסיוע מועבר גם למשפחות בכפרים בדואיים לא מוכרים וגם ל"בית התבשיל" באופקים. מלבד מתנ"ס רהט שותפים בהפעלת החמ"ל הזה גם הארגונים החברתיים "איתך מעכי", אלנשמיאת, "האם ראית את האופק לאחרונה", וכוכבי המדבר.
מי שמוביל את הפעלת החמ"ל ברהט הוא פואד אל־זיאדנה, מנהל המתנ"ס ברהט. הסיפור שלו מאפיין במידה רבה את סיפורה של החברה הבדואית במלחמה הנוכחית. בן דודה שלו, יוסף חמיס אל־זיאדנה ושלושה מילדיו, חמזה, בילאל ועאישה, שעבדו ברפת של קיבוץ חולית, נעדרים מאז מתקפת חמאס; שניים מהם הוכרו כחטופים. בן משפחה אחר שלו, עבד אל־רחמן עאטף אל־זיאדנה, נרצח בחוף זיקים. 19 אזרחים מהחברה הבדואית בנגב נהרגו מאז תחילת המלחמה, ועוד שני חיילים; שישה אזרחים בדואים חטופים, וכנראה גם חייל. ברהט לבדה יש למעלה מחמישים פצועים מתחילת המלחמה. בנוסף, בתים רבים נפגעו מהטילים, וחלקם, בעיקר בפזורה, נהרסו כליל.
הנתונים הללו מסבירים את הסלוגן שמופיע על המדבקות שהודבקו על חבילות המזון ברהט: "שותפים לגורל, שותפים לחמ"ל". "מעבר לסלי המזון שמכינים כאן, יש פה מסר", אומר אל־זיאדנה. "אנחנו באותו גורל, כולנו נגד הרג חפים מפשע, ואין מישהו שלא מגנה את מה שקרה באותה שבת. חייבים לעבוד ביחד, לחפש את המשותף ולראות את החברה הבדואית כחלק מהפתרון ולא כחלק מהבעיה".
הסיפור של החמ"ל המשותף ברהט הוא לא היוזמה היחידה בחברה הבדואית מאז פרוץ המלחמה. סמי אל־קרינאוי, יזם תיירות ממצפה־רמון, פתח את כל חדרי האירוח שלו למפונים חינם, מיד עם פרוץ המלחמה. ג'אבר שליבי, הבעלים של חאן ספינת המדבר, הזמין גם הוא לאירוח ללא תשלום, והקים תחנת ריענון למילואימניקים. איברהים אבו־זורגי, מהיישוב אל־סייד, העמיס טנדרים עם אוכל לשטחי כינוס, וצוות מהיישוב ביר־הדאג' טיפל ברכבי אזרחים ומילואימניקים. חגי רזניק, ראש מכון ריפמן שפועל בימי שגרה לחיזוק השותפות בין יהודים לבדואים בנגב, מדווח על עשרות יוזמות. "החיבור עם האחים הבדואים מוכיח את עצמו בחירום וכדאי שיוכיח את עצמו גם בשגרה. אנו עמלים על כך לילות כימים".
והיו גם סיפורי גבורה. נהג המיניבוס יוסף אל־זיאדנה מרהט נסע לתוך התופת במסיבת הטבע ברעים, וחילץ משם כ־30 מבלים שברחו מהמחבלים. עאמר אבו־סבילה, בן 25 מאבו־תלול, נרצח בסמוך לתחנת המשטרה בשדרות בזמן שניסה להציל את בנותיהן של דולב ואודיה סוויסה, שנרצחו ברכבם כשניסו להימלט מהעיר. צוות חירום של ביר־הדאג' לכד מחבל באזור צאלים. יניב שלמה, הממונה כיום על החברה הבדואית בלשכתו של השר לשוויון חברתי עמיחי שיקלי, אומר שיש עוד מקרים רבים של גבורה שלא סופרו מסיבות תרבותיות. שלמה מדווח על פניות רבות בשבועות האחרונים של צעירים בדואים שרוצים להתגייס לצבא ולמשטרה, על גששים שמבקשים לחזור למילואים, ועל צוותי חירום שנפתחים ביישובים בדואיים ומסייעים לישובים היהודיים השכנים. במקביל הוקם ביום הראשון של המלחמה פורום שדואג לחטופים ולמשפחות ההרוגים והנעדרים הבדואים, וחברים בו אנשי המשרד לשוויון חברתי, גופים אזרחיים ונציגי החברה הבדואית.
אכן, יש גם קולות אחרים. ד"ר עאמר אל־הוזייל למשל, בעברו סגן ומ"מ ראש עיריית רהט, נעצר על ידי המשטרה בחשד לתמיכה בחמאס בעקבות פרסום פוסט בפייסבוק, שבו שרטט על גבי מפת העיר עזה אפשרויות לכניסת צה"ל. היו בדואים אחרים שאומנם לא הביעו תמיכה בחמאס, אבל כן קראו לעצירת המלחמה מתוך הזדהות עם תושבי עזה, שבהם קרובי משפחתם. ועם כל זה, במשרד לשוויון חברתי, הממונה היום על החברה הבדואית, וגם בקרב אנשים שעובדים כל השנה עם המגזר הזה, מעידים שבמלחמה הנוכחית הרוח הדומיננטית היא לחלוטין רוח של סולידריות חזקה עם החברה הישראלית, וקולות אחרים הם בודדים.
יניב שלמה מספר על כנס חיובי שהתקיים שבוע לאחר פרוץ המלחמה בהשתתפות ראשי הרשויות הבדואיות, נציגי משרדי ממשלה, אלוף פיקוד העורף ומפקד מחוז דרום במשטרה. "הייתה שם סולידריות מקצה לקצה. הבדואים לגמרי חלק מהאירוע. במלחמה הנוכחית, בניגוד לאירועי שומר החומות, הם איתנו בשותפות גורל. זה ניכר ברוח ההתנדבות שאנחנו רואים, בעשרות היוזמות החברתיות, ובתרומות רבות".
מנהל המתנ"ס ברהט: "אין מי שלא מגנה מה שקרה באותה שבת. צריך לחפש את המשותף ולראות את החברה הבדואית כחלק מהפתרון"
דרוש מיגון
בין ההרוגים הבדואים במלחמה גם חמישה ילדים שגרים בפזורה ללא מיגון ונהרגו מטילים. גם לפואד אל־זיאדנה, שמתגורר עם אשתו וששת ילדיהם בפזורה הסמוכה לרהט, אין מיגון בביתו. "בזמן ירי הטילים הכנסתי את הילדים לחדר צדדי בבית. לא הייתה לי אפשרות אחרת. יש פחד ויש גם טראומה", הוא מעיד. יניב שלמה מדווח על פיזור של 14 מגננים צבאיים שהתבצע בימים האחרונים בפזורות, בתיאום עם פיקוד העורף. מדובר במבנים שניתן להכניס לכל אחד מהם כמאה איש. תקציב של 32 מיליון שקלים, שנמצא בשלבי אישור, אמור לשמש לרכישת מתחמי הגנה נוספים. בינתיים, גם בתחום הזה יש יוזמה אזרחית. ארגון ינאביע, בראשות ד"ר מוחמד אל־נבארי, גייס תרומות והציב 82 מיגוניות בפזורה, ועשרות מיגוניות נוספות כבר הוזמנו.
בחזרה למתנ"ס ברהט. לצד הפעלת החמ"ל המשותף, פואד אל־זיאדנה מוטרד גם במציאת פתרונות לצעירים בתקופה הזאת. "אנחנו עסוקים בהסברה לבני הנוער שלא יצפו בסרטונים קשים ובעייתיים. אני מסתכל על הצעירים ואני מפחד שהם יהיו חסרי מעש. צריך לחשוב איך מגייסים אותם לעשייה. יש לנו קורס מד"צים למצבי חירום ואני רוצה לרתום אותם להתנדבות".
כחבר רשת ארגון מעוז, אל־זיאדנה מספר על תהליך רחב של מיפוי צרכים שנעשה בליווי הארגון, בהשתתפות כל מנהלי המתנ"סים בחברה הבדואית. "לא קל להיות ערבי בתקופה כזאת", הוא מסכם, "ובכל זאת אני אומר שזה הזמן להרים את הראש למעלה ולא לחשוש, לשים את הפוליטיקה בצד, ולהתמקד בעשייה אנושית וקהילתית".
