כאילו חסרו חזיתות לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', אחרי הרפורמה, מודיס וסיפורי הגבעות וההתיישבות – השבוע הוא בחר לפתוח חזית חדשה, מול המגזר הערבי. סמוטריץ', כך דווח, מסרב לאשר תקציבים בסך של כ־200 מיליון שקלים לרשויות מקומיות ערביות, לטענתו כיוון ש"מדובר בכסף קואליציוני פוליטי שניתן בדרישת רע"ם ומנסור עבאס ואין לו שום הצדקה מקצועית". שר הפנים משה ארבל הגיב וטען כי הרשויות הסתמכו על הכספים הללו, והיעדרו עלול לפגוע באיזון התקציבי שלהן. גם השר לשוויון חברתי עמיחי שיקלי הבהיר ש"אין הצדקה ואין היגיון בשלילת מענקי איזון שהרשויות נשענו עליהם, שלילת המענקים תגרור כניסה לגירעונות ועצירת שירותים בסיסיים לתושבים".
באופוזיציה תקפו כצפוי את הניחוח הגזעני של ההחלטה, אבל מאחורי הוויכוח הזה יש הרבה פוליטיקה אבל גם כמה סוגיות מהותיות. הרשויות הערביות הן עניות במיוחד, וממשלות ישראל בעשור האחרון פעלו כדי לחזקן, גם תקציבית. אלא שבמהלך השנים נחשף שחלק מתקציבי הרשויות הערביות מגיעים בדרכים שונות לארגוני פשע ולגורמים עברייניים. המציאות הזו יוצרת אתגר מורכב. זהו אכן אינטרס לאומי לשפר את מצבו של המגזר הערבי, אבל תוספות התקציב עלולות להחמיץ את המטרה הזו ולהגיע לידיים מפוקפקות.
הכול מתחיל מאופן התקצוב העקום ומהניהול הממשלתי־ריכוזי של הרשויות המקומיות, המוגבלות ביכולתן לגבות ארנונה מהתושבים. מדי שנה מעבירה הממשלה לרשויות מקומיות תקציבי ענק כ"מענקי איזון", והם ניתנים בעיקר לרשויות חלשות. על פי המשרד לשוויון חברתי, הנוסחה שקובעת את התקציבים האלה יצרה בפועל פערים בין רשויות ערביות לרשויות יהודיות, כך שרשויות ערביות עניות יותר (רובן נמצאות באשכולות כלכליים־חברתיים 1־3) מקבלות בפועל תקציבי איזון נמוכים יותר מאלה של רשויות אחרות, מבוססות יותר.
במקום לתקן את הנוסחה, בחרה הממשלה לייצר מסלול של תקצוב נוסף – תקציבים תוספתיים רק לרשויות ערביות. מי שהתחיל עם זה הוא לא מנסור עבאס אלא בנימין נתניהו, בתוכנית החומש הראשונה למגזר הערבי מ־2015, שנתנה תוספות תקציביות ייעודיות למגזר הערבי, כולל לרשויות המקומיות הערביות. הממשלה הקודמת, ממשלת בנט־לפיד, יצרה תוכנית חומש נוספת למגזר, חלקה מבוסס כמובן על סיכומים קואליציוניים עם מפלגת רע"ם. במסגרת אותה תוכנית הובטחו מענקי איזון מוגדלים, 200 מיליון שקלים תוספתיים, לרשויות הערביות בכל שנה עד 2026.
שנת בחירות
אבל גם בממשלת בנט־לפיד הבינו שהכספים עלולים ליפול לידיים לא נכונות. רבות מהפעולות שהרשויות המקומיות מבצעות, מבניית מבני ציבור ועד גינון, פינוי פסולת והיסעים – נעשות בידי קבלנים חיצוניים, באמצעות מכרזים. ככל שהתקציבים לרשויות הערביות גדלו בזכות תוכניות החומש ותקציבי הממשלה המוגדלים, כך הם קרצו יותר לארגוני הפשע שזיהו הזדמנות להגדיל הכנסות.
איך זה עובד? ארגוני פשיעה ניגשים אל המכרזים הרשותיים באמצעות אנשי קש מטעמם, זוכים במכרז וגורפים לכיסם את הכסף. במקרה שיש מועמדים אחרים עם הצעות נמוכות מדי, דואגים להטות את המכרז באמצעות סחיטה ואיומים. בפועל, לאחר שמקבלים מכרזים עירוניים, לא מבצעים את הפעולות שבגינן שולמו הכספים, כמו גינון או איסוף פסולת, או שהן מבוצעות באופן חלקי. במקרה של מכרזי בנייה או סלילת כבישים, פשוט מנפחים עלויות. במקום עלויות בנייה של חמישה מיליון, גובים עשרה מיליון וגורפים לכיסם את היתר. התוצאה היא כסף ממשלתי שזורם ישירות לארגוני פשע וגופים עברייניים במגזר הערבי.
לפעמים חוסכים את כל ההצגה, ומראש דואגים שראש הרשות יתפור את המכרז כך שיתאים למידותיהם של ארגוני הפשע או עבריינים ביישוב. אם ראש הרשות מיישר קו, מעבירים אליו כספים ישירות, כולל תרומות למימון קמפיין הבחירות שלו. אם הוא מעמיד קשיים, דואגים לאיים עליו כדי שיטה מכרזים לטובתם. רק השנה ראש עיריית טייבה זכה לשני ביקורים מהסוג הזה, בראשון נורו לעברו יריות, אך לא פגעו. בפעם השנייה, המאבטח שהוצב להגן עליו לאחר ניסיון ההתנקשות הראשון – נורה ונהרג.
דו"ח שחיברה ועדה בראשות מנכ"ל משרד הפנים דאז יאיר הירש, קבע כי "כניסת גורמים עבריינים לרשויות המקומיות מהווה את אחד ממחוללי הפשיעה המשמעותיים במדינת ישראל, הן כענף כלכלי מרכזי עבור ארגוני פשיעה, כנופיות ועבריינים, והן כקטליזטור לפשיעה: אלימות, סחיטה, הלבנת הון, פעילות שוק אפור ומאבקי עבריינים סביב שליטה בתחום זה". עוד נאמר כי "כניסתם של גורמי הפשיעה הפליליים לתחום המכרזים השונים גורמת לנזק היקפי משמעותי, וטומנת בחובה ביצוע עבירות נוספות כגון סחיטה באיומים והלבנת הון. כניסת גורמי פשיעה פוגעת גם בביצוע הפרויקטים ברשויות המקומיות, בקצב ביצועים ובאיכותם".
כדי להתמודד עם המציאות הזו המליצו מחברי הדו"ח לייסד מנגנונים מיוחדים לתקציבי הפיתוח שניתנים לרשויות הללו, כדי לייצר בקרה ופיקוח על התקציבים. למשל, שימוש במנגנונים על־רשותיים לביצוע התקציב, כדי לשים חיץ בין ההליך המכרזי ובין גורמי הפשיעה ולצמצם את האיומים על ראשי הרשויות; מכרזי מסגרת ממשלתיים להתקשרות הרשויות לצורך איסוף פסולת והסעות; הקמת מאגר קבלנים מאושרים לעבודה בתחום הרשויות המקומיות, לאחר מתן חוות־דעת משטרתית פרטנית על כל קבלן; חיוב תשלום באמצעות העברות בנקאיות או מערכות סליקה וביטול תשלום במזומן, ועוד. היה פיקוח מסוים על חלק מתקציבי הפיתוח שניתנו במסגרת תוכנית החומש למגזר הערבי של ממשלת בנט־לפיד, אך מנגנוני פיקוח קבועים כמו אלה שהציע הדו"ח לא הוקמו עד כה.
על רקע כל אלה ברור גם הצד הפוליטי בסיפור. בצלאל סמוטריץ' היה החריף שבמבקרי הממשלה הקודמת, בעקבות שיתוף הפעולה שלה עם מפלגת רע"ם. כעת הוא מתקשה מבחינה פוליטית לאשר את אותם כספים בדיוק, בלי להציב מינימום התנגדות. בדיוק לפני שנה פורסם כי שרת הפנים דאז איילת שקד נסוגה מדרישתה להעמיד מנגנוני פיקוח על תקציבי פיתוח למגזר הערבי בגובה 670 מיליון שקל, זאת בעקבות לחצים מהקואליציה המקרטעת. סמוטריץ', חבר הכנסת מהאופוזיציה דאז, תקף אותה בחריפות וטען כי כשהתריע ששקד מעבירה 200 מיליון שקל לרשויות הערביות ללא פיקוח ושהכספים הללו יזלגו לטרור ולפשיעה, שקד השיבה שהוא משקר. "היום מנכ"ל המשרד שלה מודה שכרגיל היא שיקרה ואני אמרתי את האמת. הכספים הללו הועברו ללא פיקוח וללא בקרה ככניעה לאולטימטום הפוליטי של עבאס. הציבור ישפוט", כתב. היעלה על הדעת שאותו סמוטריץ' יעביר את אותו סכום בדיוק ועל פי אותם הסכמים? הציוץ הארסי של שקד כותב את עצמו.
על כך יש להוסיף את הפוליטיקה המקומית, ואת העובדה שמדובר בשנת בחירות ברשויות המקומיות. הלחץ מצד ראשי הרשויות לקבל תקציבים ולא לפגוע בשירות לתושבים רגע לפני שהם עומדים לבחירה מחדש, הוא אדיר. רובו מתגלגל כמובן לפתחו של שר הפנים משה ארבל, שחלק מדרישתו להעביר את התקציבים נובעת אולי מרצון לגלגל את האחריות חזרה לפתחו של שר האוצר.
נזכר מאוחר
כל השיקולים הפוליטיים אינם סותרים את הסוגיה העקרונית, שהיא חשובה ויש לעמוד עליה. למרות ההמלצות של דו"ח הירש, בפועל לא הועמדו מנגנוני פיקוח על תקציבי הפיתוח של הרשויות הערביות. אם התקציבים יועברו עכשיו, כולם יחזרו לסדר היום הרגיל וימשיכו להתעלם מהבעיה, עד למשבר הבא. למען האמת לא ברור אם מנגנוני הפיקוח הללו רלוונטיים בכלל לסוגיה, כיוון שדו"ח הירש דיבר על תקציבי פיתוח, ואילו התקציבים שמעוכבים כרגע מיועדים לפעילות שוטפת. אבל השר שיקלי קבע כי "על אף העובדה שדו"ח הירש לא עסק בתקציב השוטף אלא בתקציבי הפיתוח, ניתן לשאוב מהמלצותיו רכיבים שיאפשרו פיקוח טוב יותר גם על התקציב השוטף", והציע למעשה להתנות את התקציבים בהעמדתם של מנגוני פיקוח כאלה.
אחרי הביקורת שמתח על הממשלה הקודמת בגין שיתוף הפעולה עם רע"ם, שר האוצר מתקשה לאשר את הכספים בלי כל התנגדות
סמוטריץ' צודק בדרישתו לפקח על התקציבים המועברים לרשויות הערביות כדי למנוע מהם לגלוש לארגוני פשע. נוכח מגפת הפרוטקשן המתרחבת, הגידול בפשיעה בחברה הערבית ושפיכות הדמים הגואה, זהו אחד הנושאים הבוערים בישראל כיום. אבל צודקים גם משה ארבל ועמיחי שיקלי שההחלטה לעצור את התקציבים תגרום לרשויות הערביות מצוקה תקציבית מיידית. הם צודקים גם בטענתם שסמוטריץ' לא יכול להיזכר בכך בדיעבד, אחרי שתקציבים אושרו ונוצלו.
כעת צריכה הממשלה להחליט אם היא מייצרת לרשויות הערביות קושי תזרימי ברמה המיידית, כדי להביא להקמת מנגנון פיקוח שיסייע למאבק בפשיעה, או נמנעת מהכנסה אקטיבית של הרשויות הערביות לגירעון, אבל מגלגלת את תפוח האדמה הלוהט עוד קצת קדימה. אם הכסף לא יינתן, הממשלה תידרש להתמודד עם הגירעונות; אבל גם אם הכסף יועבר וחלקו יגיע לארגוני פשע, הממשלה תידרש להתמודד עם התוצאות בדמות גידול נוסף בפשיעה הגואה.
הפתרון הפוליטי פשוט מהפתרון העקרוני. למעשה, המחלוקת איננה רחבה. באוצר אמרו השבוע שעמדתו של השר שיקלי מקובלת עליהם, ואם אכן יועמדו מנגנוני פיקוח כמו אלה שהוצעו בדו"ח הירש, לא יתנגדו להעברת הכספים.
השר סמוטריץ' אמר בפירוש במסיבת העיתונאים שקיים השבוע, כי לא יאפשר "העברת התקציבים האמורים שלא דרך מנגנונים ברורים שיוודאו שהם מגיעים ליעדם ולא לארגוני פשיעה ומבלי שיהיה ברור שהם לא מתקצבים הסתה ועידוד טרור". גם ראש הממשלה נתניהו הודיע כי "הכספים לרשויות הערביות בישראל יועברו לאחר בדיקה ופיקוח שהם יגיעו ליעדם הראוי – לאזרחי ישראל הערבים ולא לשום מקום אחר". שר האוצר הודיע על הקמת צוות משימה במשרד האוצר, בהובלת מנכ"ל המשרד שלומי הייזלר, ובשיתוף רשות המיסים, החשב הכללי ורשות האכיפה, כדי לתכלל את המאבק הזה בצדדיו השונים ולהצליח בו.
פוליטית, ודאי תימצא בהקדם נוסחה שתציב מנגנוני פיקוח מינימליים ולא מושלמים לבקרה על הכספים, בצירוף הסכמה להעמדת מנגנון פיקוח הדוק יותר לשנת התקציב הבאה. מבחינה עקרונית, לא ברור שאפשר לייצר מנגנון פיקוח אפקטיבי על כספים לפעילות שוטפת של הרשויות המקומיות. בסופו של דבר כדי למגר פשיעה, ודאי כזאת המקושרת לרשויות ממשלתיות, יש צורך בפעולה משולבת בהרבה זירות. המלצות ותוכניות יש בשפע, צריך רק לבצע.
