לא יודע למה אני הולך לדיון הזה. למה? כאילו, כבר עברנו כל כך הרבה דיונים סביב זה. לא? עברנו את הדיון סביב הריקוד של שבט נבטים (בסוף היה אולטרה סגול) וסביב ריקוד הדגלים (בנים יוצאים מגן סאקר, בנות מגן העצמאות), והיו כל כך הרבה דיוני צניעות, כן, לא, האמנם? ריקודים פה וריקודים שם, עד שאין ספק שאין באמת סיבה טובה לדון בריקוד של נועה קירל.
ולכן אני לא הולך לדון בו, אלא בדיון סביבו.
כשנועה קירל פרצה, אי שם ב-2015 אם אני זוכר נכון, היו לא מעט דיונים על הפרובוקטיביות של הקליפים שלה. אני מודה שלא הייתי בטוח בסיפור המדויק אז הלכתי לויקיפדיה וגם שם כתוב שהתעוררה סערה ציבורית סביב הוידאו־קליפ הפרובוקטיבי, ככה שלא טעיתי בהרבה. גם הריקוד של יוניקורן הוא ריקוד פיזי, והדיון סביבו במחוזות מסויימים ברשתות החברתיות (לא רק אצל דתיים) עסקו בזה שהוא ריקוד 'מיני', אבל רוב הדיון הציבורי לא עסק במיניות של הריקוד, אלא בדברים אחרים – במוסר העבודה של קירל, בהתאמה לשיר, במיומנות הדרושה לריקוד וכן על זו הדרך.
בניסוח אחר, אני חושב שאפשר לומר שציבורית – בטח בעיניים חילוניות – נועה קירל לא נתפסת כדמות מינית, אלא כדמות של אשת קריירה.
ומהזווית הזו, השאלה שיותר מעניינת אותי כרגע היא לא השאלה 'האם הריקוד הזה מיני / חשוף / בוטה', ובטח לא שאלת 'זה טוב או רע'. מה שיותר מעניין בעיני כרגע זה הדיון. למה בעצם פרצו בכלל הדיונים סביב המיניות שבריקוד.
אני חושב שהצעד הראשון הוא שאלת החשיפה. אנשים מדברים על מה שהם נחשפים אליו, ושהם חושבים שגם האנשים סביבם נחשפים / מתעניינים / דנים בנושא. במובן הזה אין הרבה הבדל בין לדון על המופע של נועה קירל ובין לדון על 'רוקדים עם כוכבים', רק שהכותבים ההם צפו בהופעה של נועה, ולא ברוקדים עם כוכבים. כלומר אנשים שמגיעים עם ההנחות שלהם כלפי מהי מיניות, מהי החצנה מינית והאם היא דבר פסול, ומציפים את ההנחות האלה מול המפגש עם האירוויזיון.
אבל הצעד הזה מוביל אותי למקום מעניין יותר – לשאלת הייצוג, או חוסר הייצוג, של ישראל. כלומר, הציפיה של ציבורים שונים מזמרת שעולה על במה עם דגל ישראל, ושזוכה בשם 'מדינת ישראל' על הבמה, שתייצג גם אותם. וכשאני אומר 'תייצג' אני מתכוון שהם ירגישו בנוח לצפות בה. הם נחשפים לריקוד של קירל לא כי 'אין להם ברירה', הרי יש להם ברירה – אני, למשל, מצאתי את עצמי עושה דברים אחרים במהלך חצי הגמר, ולא צפיתי במופע. ראיתי השלמות אחר כך, אבל מרצוני החופשי. וכך גם הם, צפו מרצון.
כלומר, הדיון הציבורי על 'חוסר הצניעות' שבהופעה של קירל אומר דווקא משהו הפוך – התקרבות של ציבורים שמרנים למחוזות שנתפשו כליברלים במשך שנים, וציפייה שלהם לקחת בהם חלק.
זה לא אומר שהם בהכרח הפכו להיות ליברלים, ולא אומר בהכרח שהייצוג הציבורי של ישראל צריך להיעתר לדרישה השמרנית – כלומר שהריקוד יהיה אחרת. קהל היעד של התחרות הוא גייז וחובבי פופ ברחבי העולם. לא הקהל השמרני של מדינת ישראל. ובסוף מדובר פה על תחרות פופ, ועל שירי פופ, ועל מופעי פופ. זו התחרות. למה בעצם אנחנו מצפים מריקוד של שיר פופ ב2023 שיהיה משהו אחר?
