יהודי צפון אפריקה שהיגרו לצרפת הגיעו להישגים ניכרים ביותר גם בהשוואה להישגי אחיהם האשכנזים שם. לדוגמה, מתוך 15 זוכי פרס נובל הצרפתים ב-25 השנים האחרונות, שניים הוענקו ליהודים יוצאי צפון אפריקה- קלוד כהן טנוג'י וסרג' הרוש. שניהם בפיזיקה. בקטגוריה זו ראוי לציין גם את פטריק מודיאנו, זוכה פרס נובל בספרות ב-2014, שאף שעצמו אינו יהודי, סבו היה יהודי ספרדי מסלוניקי. כמובן שישנם יהודים ספרדים אחרים שאינם צרפתים שזכו בנובל, דוגמת אנדריה גז, ברוך בן אסרף, ארנסט בוריס ציין קטלוניה, ריטה לוי מונטלצלי, אליאס קאנטי, ופטריק מודיאנו.
גם בתחומים אחרים היו הישגי יהודי צפון אפריקה בצרפת ניכרים וגבוהים באופן ניכר משיעורם באוכלוסייה הצרפתית, כפי שציין בנימין לשקר, במאמר שפרסם בכתב העת "השילוח", בו השווה את הישגי יהודי צפון אפריקה בצרפת לאלו בישראל. לשקר ציטט את ממצאי הסוציולוג עומר קינן, מהם עולה כי ברשימת 500 עשירי צרפת שפורסמה ב-2017 בכתב העת הכלכלי צ'אלנג', הופיעו 36 יהודיים ספרדים – כ-7% מהרשימה, אף ששיעורם של היהודים הספרדים באוכלוסיית צרפת הוא רק כ-0.5%.
לשקר כותב שהוא ספר באותה הרשימה 17 אנשים ממוצא יהודי אשכנזי, כולל ארבעה ממשפחת רוטשילד. לדבריו, גם אם החמיץ כמה אנשים, כי קשה יותר לזהות שמות משפחה אשכנזים, היחס ברור: הוא דומה ליחס הכללי בין ספרדים לאשכנזים בצרפת.
לשקר ערך השוואות רבות אחרות והראה שהישגי היהודים הספרדים בצרפת גבוהים באופן ניכר מאלו של אחיהם שהגיעו לישראל. מאחר שלרבים מן היהודים הספרדים שבצרפת יש בני משפחה בישראל, מן הראוי להעלות את השאלה מדוע יהודים ספרדים מישראל לא הצליחו להתברג באליטות הישראליות במידה דומה. אין כל ספק שצרפת של שנות ה-60 הייתה עשירה מישראל והיו טמונות בה אפשרויות טובות יותר מבישראל כדי להתקדם ולהתפתח, ועדיין זה לא מסביר את הפער היחסי הגדול שנפתח באותן שנים לרעת היהודים יוצאי ארצות והמזרח ערב שהגיעו מצפון אפריקה לישראל. חלק לא מבוטל מן הפער נוצר כתוצאה מהחלטת הממשלה לשכן את עולי צפון אפריקה בפריפריה הישראלית, בתנאים בהם נאלצו להתמקד בהישרדות יומיומית, מבלי יכולת להקצות מספיק משאבים להכשרת הדור הבא. בכך, הפסידה מדינת ישראל את הפוטנציאל האנושי הגבוה שהיה גלום בהון האנושי של אותם עולים כפי שנעשה בצרפת. מאמרים רבים נכתבו על מדיניות ראשי מפא"י באותם שנים, ואינני מבקש להכביר במילים בנושא זה, במיוחד לנוכח ממצאים שמצביעים על סגירה מהירה של פערי ההכנסה וההשכלה בין יוצאי עדות המזרח ליוצאי אשכנז, ולנוכח העובדה שכ-40% מן הנולדים כיום הן תוצר נישואים בין עדתיים.
ברם, ידוע שהן באקדמיה והן בבתי המשפט הפער לא נסגר, וכי ראוי לבצע שינוי מהותי במערכות אלו. בבית המשפט נדרש שינוי בשיטת בחירת השופטים, תוך הקפדה שלא לשנות חוקים שעשויים לפגוע בדמוקרטיה הישראלית, ואילו באקדמיה המורכבת מאוניברסיטאות הזוכות ל-85% מהתקציב הציבורי לעומת המכללות הציבוריות שזוכות רק ל-15% מתקציב זה יש לשנות את המדיניות.
הדרך הנכונה והמהירה ביותר ליצירת איזון היא הפיכת מכללות הפריפריה לאוניברסיטאות ותקצובן באופן שווה לאוניברסיטאות – תוך הגדלת התקציב הכולל המוקצה בישראל להשכלה גבוהה. ראוי להדגיש שכיום באוניברסיטאות, שיעור ניכר מחברי הסגל הם יוצאי עדות אשכנז בעוד שבמכללות הפריפריה ישנו איזון בין חברי סגל יוצאי אשכנז וארצות המזרח. עוד חשוב לציין שההפליה בתקצוב מוסדות אקדמיים אינה קיימת במדינות רבות, כך לדוגמא בגרמניה אוניברסיטאות מחקר ואוניברסיטאות יישומיות מתוקצבות באופן דומה. שינוי כזה יבטל עוול היסטורי שנעשה לאוכלוסייה היהודית יוצאת צפון אפריקה והמזרח שבראשית המדינה יושבה בפריפריה ללא יכולת בחירה, שינוי שיוביל לתיקון עוול היסטורי ולצמצום פערים בין מרכז לפריפריה.
הכלכלן פרופ' נסים בן דוד הוא נשיא המכללה האקדמית גליל מערבי בעכו
