יאיר לפיד באמת לא מבין מהי דמוקרטיה

"לאור ההתנהגות המופקרת של האופוזיציה" ענה ראש הממשלה לפיד לשאלת עיתונאית, "החלטנו לא להביא את ההסכם להצבעה בכנסת".

כאשר עמית סגל הזכיר ללפיד בראיון דברים שאמר בעבר ענה לפיד: "יש דבר שתמיד מפתיע אותי… כשיושבים מולי אנשים ואומרים: 'אמרת בעבר', אני יושב מולך, תשאל אותי מה קורה היום". זו לא הפעם היחידה שבה לפיד ניסה לבטל או להמעיט מאוד מדברים שאמר בעבר, בשם ההווה כביכול. סביר להניח שמחר, בעוד שנה, גם הדברים שצוטטו לעיל ביחס לקשר בין האופוזיציה לבין הבאת ההסכם לכנסת, יהפכו למילים חסרות משמעות שאין טעם להתייחס אליהם.

לפיד הוא איש של מילים, ובכך אין שום בעיה. הוא בא מתחום שבו מילים הן כמעט הכול וגם זה בסדר גמור. עיתונאים רבים עשו בעבר ועוד יעשו את הדרך מתחום העיתונות לפוליטיקה. אלא שאצל לפיד מדובר, לרוב, במילים ריקות מתוכן. יש להן אולי משמעות למפלגת יש עתיד, אך אין להן שום משמעות לעתיד. כי כעת צריך לומר את הדברים הללו, כי עכשיו המילים האלו מועילות, ולכן נאמר אותן.

אחד האתגרים הקבועים בקורס על יסודות המשטר והפוליטיקה בישראל אותו לימדתי שנות דור ויותר, נוגע ליחס ולקשר שבין לימוד הסוגיות והנושאים השונים לבין האקטואליה, העכשווי והמיידי. ובהקשר זה, תמיד כשנאמרו או כשנעשו דברים חריגים, מוזרים וחסרי תקדים במערכת הפוליטית, הייתי נדרך, חושב ומתלבט מה אני אענה במידה וישאלו אותי על כך. 

מה, לדוגמה, הייתי מסביר על האמירה של ראש הממשלה כי "לאור ההתנהגות המופקרת של האופוזיציה החלטנו לא להביא את ההסכם להצבעה בכנסת"? האם משמעות הדבר היא שבמידה שהיה מדובר באופוזיציה מנומסת יותר לטעמו של ראש הממשלה, הוא היה מביא את ההסכם בפני הכנסת? סביר להניח שלא. יערה שפירא כבר הבהירה שהסיבה להימנעות מהבאת ההסכם לכנסת נובעת מעובדת היסוד שלקואליציה אין רוב. אלא שזו עובדה לא נוחה ולכן יש לכסות עליה במילים ריקות מתוכן.

ענייננו כאן איננו בשאלה החוקתית, האם אכן קיימת או לא קיימת חובה כזאת. היועמ"שית, לדוגמה, המליצה להביא את ההסכם בפני הכנסת אך קבעה גם שלא מדובר בחובה. גם השאלה אם ההסכם הוא טוב או לא טוב לישראל איננה הנושא לדיון. נתמקד רק בדמוקרטיה כמילה.

ללפיד אין כלום, אין שום נגיעה לדמוקרטיה, לא הפורמלית ובוודאי לא המהותית. עניינו הוא במעמדה של הדמוקרטיה כמילת קסם קלישאתית, סיסמתית, שכל תכליתה להאדיר את עצמו כמייצגה וכנושא דגלה כביכול. לחילופין, המילה משמשת לתקיפת יריבים פוליטיים והצגתם כלא דמוקרטים כביכול. כך תקף במרץ 2020 את מדיניות הסגר על רקע הקורונה: "זו לא דמוקרטיה. והלא דמוקרטיה הזו הודיעה לכם היום דבר אחד: שאסור לכם לצאת מהבית". ובדומה לחבריו המשתייכים ללהקת הדמוקרטיה מידרדרת/בסכנה, פתח את מערכת הבחירות ביולי 2022 עם הקביעה, איך לא, ש"הדמוקרטיה שלנו בסכנה קיומית". 

במשך שנים ליהג לפיד על שחיתות ומינוי מקורבים. הוא בנה את עצמו על אותה פוליטיקה נקיה כביכול. כאשר חטף ביקורת על מינוי גיסתו לדירקטוריון קק"ל ומינוי קרובת משפחה נוספת, הוא באמת לא הבין מה הבעיה. הוא ניסה להסביר ברצינות שהנפוטיזם של אחרים הוא שחיתות, זאת לעומת הנפוטיזם שלו, החיובי, שהוא נגד שחיתות.

הוא באמת לא מבין מהי דמוקרטיה. דמוקרטיה היא עבורו סתם עוד מילה במאגר, סתם עוד מכשיר פוליטי יחצ"ני. ברצותו מאריך, ברצותו מקצר. אבל תמיד מחרטט.