דברים אלו נכתבים ביום שלישי, ערב יום הכיפורים תשפ"ג, על בסיס המידע הרב – הגם שאיננו מלא ואיננו רשמי – שפורסם על ההסכם, לפני שהיועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, אמורה לפרסם את התהליך שבאמצעותו תאשר ישראל באופן רשמי את טיוטת הסכם סימון הגבול הימי עם לבנון שהוגש על ידי המתווך האמריקני.
עיקרי ההסכם הם:
א. ממשלת המעבר של ישראל מוותרת ללבנון על השטח הימי שבמשך שנים היא טענה שהוא שייך לה ומקבלת את העמדה הלבנונית במלואה, ז"א לא חלוקה ופשרה אלא כניעה וקבלת התכתיב הטריטוריאלי הלבנוני.
ב. ישראל תקבל מחברת טוטאל הצרפתית תשלום עבור חלק מתמלוגי הגז שהיא תקבל משדה גז "צידון-קאנא" שחלקו נמצא בשטח הכלכלי הישראלי וממילא ישראל אמורה לקבל חלק מתמלוגיו.
ג. אין בהסכם הכרה בישראל כמו שאין בו הכרה בקו הגבול הימי ("קו המצופים") הנמשך מראש הנקרה חמישה ק"מ מערבה שישראל סימנה.
יש בהסכם זה כמה בעיות עקרוניות.
הבעיה הראשונה היא בעיה חוקתית: ממשלת לפיד-בנט היא ממשלת מעבר, שכל תפקידה הוא לנהל – בסמכות מלאה – את ענייני היומיום עד הבחירות. זו ממשלה שאיננה נהנית מאמון הכנסת והכנסת איננה יכולה להצביע אי אמון בה או להפילה. ממשלת מעבר איננה אמורה להחליט על עניינים שיחייבו ממשלות נבחרות שיקומו אחריה. למרות כל זאת, ממשלת המעבר הנוכחית ממשיכה לתפקד כאילו היא ממשלה רגילה הזוכה לאמון הכנסת ומקבלת החלטות גורליות שתשפענה באופן משמעותי על חיי המדינה למרות שאין לה – למשל – מנדט לוותר על שטחים, אפילו אם הם בים.
יש להניח שאת הבעיה החוקתית הזו מבינה היועצת המשפטית, גלי בהרב-מיארה, והיא תחייב את הממשלה לקבל את אישור הכנסת להסכם, מכיוון שהיא בוודאי חוששת שהסמכת הקבינט או הממשלה בלבד לקבל הסכם הרה גורל כזה תיפסל בבג"ץ, כמו שבג"ץ פסל את ההרשאה שהיא העניקה לממשלת המעבר הזו למנות לראשות וועדת המינויים כמינוי של קבע לשמונה שנים את השופט בדימוס מני מזוז.
אדם היכול לגאול את הממשלה מהמבוכה החוקתית הזו הוא נפתלי בנט, שיש לו אפשרות להטיל וטו על ההסכם עם לבנון. אם הוא יעשה זאת הוא יחסוך לממשלה את הביקורת מימין וכנראה גם את המבוכה מבג"ץ על הנכונות לקבלו.
מחזק את האנטישמים
הבעיה העקרונית השנייה הטמונה בהסכם היא העובדה שהוא מהווה ויתור ישראלי על שטח, ימי במקרה הזה, תמורת כסף שישראל תקבל מחברת טוטאל הצרפתית, האמורה להפיק גז משדה "צידון-קאנא" שחלקו נמצא בשטח המים הכלכליים של ישראל. קבלת כסף תמורת שטח הוא תקדים מסוכן מאוד כי עלול להיות בעתיד – בישראל ומחוצה לה – מי שינסה לשכנע אותנו לוותר על חלקי מולדת ביבשה תמורת "יתרונות כלכליים" שכל עניינם הוא כסף.
כל ישראלי המדגיש את היתרונות הכלכליים של הסכם הגז כסיבה לקבלו, מאשר ומחזק את ההאשמה האנטישמית הטוענת שכל מה שמעניין את היהודים הוא כסף עד כדי כך שהם מוכנים למכור אפילו את ארצם תמורתו. התפיסה הזו מגבירה את הלחץ על ישראל כדי שזו תוותר על חלקי מולדת.
הבעיה העקרונית השלישית הכרוכה בהסכם הגז היא הרושם – בלבנון כמו בישראל – שהוא הושג בגלל כניעת ממשלת לפיד לטרור שמפעיל עליה נסראללה ומתוך פחד ממלחמה עם חיזבאללה. לאורך החדשים האחרונים שמענו הצהרות לוחמניות רבות מפיו של חסן נסראללה שהעלו את מפלס החשש ממלחמה בצבא ובדרג האזרחי, ובמקום להעמיד את נסראללה על מקומו בחרה ממשלת בנט-לפיד להאיץ את המו"מ עם לבנון ולהיכנע לדרישות לבנוניות שישראל מעולם לא נכנעה להן.
וכאן מגיע האירוע החשוב שהתרחש בתחילת יולי, לפני כשלושה חודשים, כשחיזבאללה שיגר 3 כטב"מים לעבר אסדת כריש וישראל ירטה אותם במרחק ביטחון אך לא הענישה את חיזבאללה על מעשה חמור זה. אין בידי מידע על מה שהתרחש מאחורי הקלעים באירוע הזה אבל אחרי 25 שנות שרות בחיל המודיעין אני מעז לנחש: נסראללה יודע שפגיעה פיזית באסדת כריש תביא תגובה צבאית קשה מצד ישראל, ולכן הוא שיגר את הכטב"מים כאיום על ממשלת ישראל, על החברה הישראלית ועל החברות הזרות המפיקות את הגז מול חופי ישראל, רק אחרי שהוא ווידא שישראל יודעת על שיגור הכטב"מים ונקטה את הצעדים הדרושים להפלתם. יש לחיזבאללה אמצעי איסוף טובים המאפשרים לו לוודא עניינים אלו. אם ישראל לא הייתה מפילה אותם הם היו מבצעים יעף צילום מעל אסדת כריש ונסראללה היה מציג לישראלים, לממשלתם ולעולם כולו את פגיעות האסדה. לכן שיגור הכטב"מים, בין אם יופלו ובין אם לא, די היה בו כדי לזרז מאוד את העם בישראל ללחוץ על ממשלת ישראל להגיע עם נסראללה להסכם הנוח לו.
זה שנסראללה מנהל את לבנון לא צריך להפתיע איש, בעיקר אחרי שלפני יותר מעשרים שתיים שנים, ב-1 ביוני 2000, פרסמתי ב"ידיעות אחרונות" את המאמר הזה:
בעיה רביעית היא המעורבות האמריקנית. במהלך ארבע שנות כהונת טראמפ כנשיא ארה"ב, ניהל נתניהו את המו"מ עם מעורבות אמריקנית שחיזקה את עמדות הצד הישראלי. בנט ולפיד המשיכו במו"מ במעורבות אמריקנית מיום שהוקמה ממשלתם, אבל הפעם זו של ממשל ביידן, שהאג'נדה שלו היא פיוס האיראנים ועושי דברם – במקרה הזה חיזבאללה – בכל מחיר, ובעיקר אם את המחיר תשלם ישראל. לכול ברור שהסכם שייטיב עם הפיננסים של חיזבאללה, אדוני לבנון, יעניק לאיראנים אפשרות לקבל חלקים מהכספים הללו, ולכן חשוב לממשל ביידן לכפות על ישראל הסכם שייטיב עם לבנון, כלומר עם האיראנים.
כדי להסוות את הכוונה הזדונית הזו מינה ממשל ביידן את עמוס הוכשטיין, יהודי ששירת בעבר בצה"ל, למתווך בין ישראל ולבנון, כשלכול ברור שהוא איננו יותר מאשר נער שליח של יהודי אחר, אנתוני בלינקן, מזכיר המדינה, שמטרתו לפייס את האיראנים מנחה אותו מהרגע שבו הגיע למחלקת המדינה לפני כמעט שנתיים.
רוצים שקט
הבעיה החמישית היא הבחירות המתקרבות. בהכללה, ברור לי שרוב גדול בין בוחרי "יש עתיד" יאהב מאוד את ההסכם, בעיקר בשל היתרונות הכלכליים שלפיד מדבר עליהם ובשל השקט שהוא יעניק לישראל לתקופת מה. לציבור בוחרי לפיד, ארץ ישראל פחות חשובה מהמצב הפיננסי, ומצידם ניתן למכור כמה חבלי ארץ, ובמיוחד אם הם בים, תמורת הסכם שיתרונותיו הם פיננסיים בעיקר.
פרשנים אומרים לנו שצריך למהר עם חתימת ההסכם כי כהונת נשיא לבנון, מישל עאון, תסתיים בסוף אוקטובר ולא ידוע מתי ייבחר הנשיא הבא. במחילת מי שמדבר על הסיבה הזו, זוהי שטות מוחלטת, כי מי שמעכב או מזרז את בחירת נשיא לבנון הוא לא אחר מאשר חסן נסראללה בכבודו ובעיקר בעצמו. אם הוא יחליט ב-1 בנובמבר שפלוני יהיה הנשיא – זה מה שיקרה, ולכן אין שום צורך לזרז את חתימת ההסכם לחודש אוקטובר למעט שיפור הפוזיציה האלקטורלית של לפיד.
מכל הסיבות הללו, לי ברור שהסכם הגז שלפיד השיג בימים אלו נועד בראש ובראשונה לשפר את מצבו האלקטורלי על חשבון האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל.
לסיכום אומר: ההסכם כפי שפורסם מלא בעיות כרימון. מעל במה מכובדת זו אני דורש שממשלת המעבר בראשות לפיד לא תתחייב על שום דבר במישור האסטרטגי ובעיקר לא תתחייב להסכם עם לבנון לפני שההסכם המלא, על כל נספחיו ומפותיו, יפורסם באופן רשמי וייערך עליו דיון ציבורי, בתקשורת ובכנסת. זו זכותי וזכותו של כל אזרח על השטח הימי של ישראל כמו גם זכותי על הגז הנמצא במאגרים השייכים לישראל. זכותי הפרטית הזו אינה נופלת במאומה מזכותו הפרטית של יאיר לפיד, ומעולם לא הסמכתי אותו לוותר בשמי על מילימטר אחד משטחה של ישראל, גם זה שבים, כמו שלא הסמכתי אותו לוותר על זכותי ברווחי הגז. תפקידו כראש ממשלת מעבר אינה מקנה לו זכות לוותר על נכסים השייכים לי ולכל אזרח במדינת ישראל.
