קשה מאד לחזות את שעוד לא התרחש, ב"ה. אבל חיוני להבין מה היה קורה אילו נצר צה"ל את נשקו עד לפריצת הגדר על ידי אנשי חמאס באלפיהם, כחלומם של ליברלים וליברליות רדיקלים, שאחת מהם כינתה את פעולת צה"ל 'מדבר מוסרי'.
מה היינו רואים אילו אימץ צה"ל אמת מידה ליברלית רדיקלית, לפיה יורים רק כאשר נשקפת סכנה מיידית? ישנן שתי אפשרויות קשות מאד. אבל 'פריצת המצור' הסמלית שבה אלפי אנשי חמאס יוצאים במחול פורקן רגשי בשדות הפתוחים של 'עוטף עזה', היא חלום תעתועים. המחשבה שלאחר מכן הם ישובו לעזה בשקט כדי לנהל מו"מ לשלום עם ישראל מתוך הרגשה פנימית של 'ניצחון מוסרי', היא לא יותר מדמיון הזוי.
שתי האפשרויות הרציניות, הצפויות בבהירות חדה, הן הן 'מדבר מוסרי': האפשרות האחת היא מאות הרוגים פלסטינים מאש צה"ל בשלב הסכנה הקריטית לקיבוצים ב'עוטף עזה' – לא 62 ביום אחד, אלא יותר מ-600.
האפשרות החמורה עוד יותר היא שהיו נהרגים 60 ישראלים, חיילים ואזרחים, ו-3000 פלסטינים מעזה, כי המומנטום של פריצת הגדרות לא היה מאפשר לבלום אותם ולמנוע 'הישג היסטורי' מ'צעדת השיבה' של חמאס. הישג שכזה עבור חמאס, היה עלול להפוך למלחמה כוללת. אולי בממדים של סוריה, חס ושלום.
לפיכך אדם בעל ערכים מוסריים באמת, ולא רק בעל רגש מוסרי, צריך לומר תודה עצומה לחיילי צה"ל, על שבלמו את הסכנה הנוראה של מלחמה כוללת ביוזמת חמאס, וגרמו רק לכמאה הרוגים פלסטינים, ולא יותר. גם ההשוואה למתרחש בסוריה בשנים האחרונות מובילה למסקנה דומה- רק 62 הרוגים ביום השיא של המלחמה על הגדר,ועד כה, חמאס הובס, וחשוב לציין, אין בישראל צהלת ניצחון.
כבר כתבתי בעבר שבחשבון עצוב ונוקב, היציאה מעזה הייתה בראש ובראשונה כישלון מוסרי חמור. מספר ההרוגים הפלסטינים מאז עקירת היישובים שלנו בקטיף עלה מאד. גם מספר ההרוגים שלנו במבצעים השונים עלה באופן יחסי ל-30 שנות שלטוננו בעזה.
השליטה הישירה בחיי הפלסטינים היא הרבה פחות גרועה מבחינה מוסרית, מההרג המתמשך על הגבולות במלחמה בלתי פוסקת. העמדת המבחן המוסרי רק על אי שליטה בחייהם של בני עם אחר, היא עיוות מוסרי, ערך החיים קודם לערך החירות.
אכן, יש אלפי פלסטינים שהתפרנסו יפה בחממות גוש קטיף, אבל כעת הם חיים במצוקה קשה, ואיתם מאות האלפים שעבדו בישראל. אילו התאפשרה הצבעה חופשית במשאל עָם בנוסף לפיקוח נייטרלי חזק, ייתכן מאד שרוב הפלסטינים בעזה היו מעדיפים שלטון ישראלי על פני המושחתים שלהם, כמו שאמר עזתי אחד בגלוי ובמפורש לרדיו דרום.
עם זאת, חובה להבהיר לעזתים שאין דרך חזרה וכי מדינת ישראל לא תסכן חיילים ואזרחים שלנו רק על מנת להחליף את שלטון חמאס בעזה ברשות הפלסטינית, כפי שאולי מקווים חלק מהמסתערים על הגדרות. אסור למדינת ישראל לפתוח פתח לתנועה חופשית בין עזה לחברון, כי גם זה יעלה במחיר חייהם של מאות ישראלים ופלסטינים, ואולי אף אלפים.
לכן, מבחינה מוסרית ומדינית כאחד, מדינת ישראל חייבת להעלות מחדש את האופציה של אזרחות ירדנית ברמאללה ובשכם. ולראשונה, לשקול גם אפשרות של אזרחות ושליטה מצרית בעזה. נשיא מצרים א-סיסי כבר הציע (פעמיים) לצאצאי פליטים בעזה להתיישב באל-עריש, וייתכן, שהוא עשוי להתייחס ברצינות להצעת פתרון מצרי לפצעי עזה המדממת.
