לפעמים שלטים בכביש הם לא רק שלטים, אלא מטפורה כואבת למציאות. בשבוע שעבר, אחרי שנים של המתנה, נחנך בשעה טובה מחלף להבים החדש מצפון לבאר־שבע. המחלף החדש מחליף צומת מרומזר ופקוק שהפגיש שני כבישים מרכזיים: כביש 40 המחבר בין באר־שבע למרכז הארץ וצפונה, והכבישים 31 המוביל לים המלח, ו־310 שמגיע מצומת הנשיא.
סמוך למחלף החדש שוכנים מצידו האחד היישוב העירוני להבים, ומצידו השני, במרחק מאות מטרים, העיר רהט. את רהט, העיר השנייה בגודלה בנגב, המונה כ־80 אלף איש, קשה לפספס בעיניים, אבל בשלטים החדשים שהוצבו מצפון ומדרום למחלף, היא כמעט אינה קיימת.
הנוסעים צפונה מבאר־שבע רואים שלטים המפנים אותם לפארק התעשייה עידן הנגב, ללהבים, לים המלח, וכן, יש גם שלט אחד מתוך שמונה שבו נכתב: "לרהט – סע בכיוון אופקים". ברהט מתגוררים פי שלושה תושבים מאופקים, אבל בשלט הזה היא תחנה בדרך לאופקים. גם הנוסעים לכיוון באר־שבע צריכים להתאמץ כדי למצוא את רהט בין השלטים הרבים המפנים ללהבים, לאופקים ולים המלח.
ראש עיריית רהט, פאיז אבו־סהיבאן, פנה בנושא למנכ"ל נתיבי ישראל ולשרת התחבורה, והם הבטיחו לתקן. בינתיים הוא מזכיר שלהיעדרות רהט מהשלטים יש השלכות על הנהגים. "מי שנוסע מבאר־שבע צפונה עלול לשכוח את הכניסה הראשית לרהט, ולהגיע עד מחלף בית־קמה שמפנה לכניסה הצפונית לעיר. כנראה נפל להם השלט, והוא עדיין בתהליך… ברהט יש 80 אלף תושבים, ואי אפשר לא לרשום אותה בשלט. זה מגוחך".
מסתבר שלא רק השלטים מתעלמים מרהט, אלא במובן מסוים גם המחלף עצמו. ביישוב להבים מתגוררים כ־7,000 תושבים. תושבי להבים שרוצים לפנות צפונה או דרומה במחלף, יזכו, עם השלמתו הסופית בחודש הקרוב, לנסוע ללא עצירה ברמזור. בנסיעה צפונה הם ישתלבו מימין לכביש 40 המהיר. בנסיעה דרומה הם היו אמורים לחצות את המחלף באמצעות רמזור, אך לדברי ראש מועצת להבים יוסי ניסן, הלחצים שהפעיל על משרד התחבורה הביאו להוספת לולאה המזכה אותם בנסיעה מהירה מתחת למחלף, ללא רמזור. לעומתם, 80 אלף תושבי רהט שרוצים לפנות צפונה לכיוון תל־אביב, ייאלצו לעמוד ברמזור. עבורם לא נסללה לולאה. אבו־סהיבאן מספר שהעירייה מנהלת משא ומתן עם משרד התחבורה גם בנושא זה. "הם יראו בעצמם שייווצרו פקקים בגלל הרמזורים. כרגע יש במחלף שני רמזורים לנוסעים שפונים מבאר־שבע לכיוון רהט, ועוד רמזור לנוסעים מרהט צפונה".
כל עוד המדינה מזניחה ערים כמו רהט או תל־שבע, היא מספקת סיבות טובות לתושבי הפזורה להישאר ביישוביהם הלא מוכרים
אך זה לא הכול. שני חיבורים בין רהט לכבישים 40 ו־6 חסומים זמן רב בגלל בירוקרטיה של מנהל מקרקעי ישראל והרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית, שלא סיימו לטפל בשני מקרים קטנים של תביעות בעלות על שטח בתוואי הכביש. "חסרים 400 מטר של כביש בשביל חיבור נוסף לכביש שש", מספר אבו־סהיבאן. "החיבור הזה עשוי להפחית את העומס ביציאה מרהט צפונה דרך המחלף החדש".
חוסר ההתחשבות בצורכי התחבורה של תושבי רהט מתאים היטב לשמו של המחלף הטרי. באתר של נתיבי ישראל הוא נקרא מחלף להבים על שם היישוב בן 7,000 התושבים שבצידו האחד, ללא תזכורת לעיר גדולה פי עשרה הנמצאת בצידו השני. אבו־סהיבאן מבטיח להילחם גם על זה. "השם של המחלף צריך להיות מחלף להבים־רהט, ואנחנו נתעקש על זה", הוא אומר.
אגב, זו לא הפעם הראשונה שמשרד התחבורה שוכח את רהט. השבוע לפני 15 שנה, כשנחנכה תחנת הרכבת הצמודה למחלף להבים, שמה היה רק תחנת להבים. מחאת תושבי רהט הביאה לאחר כחודשיים לשינוי שם התחנה, שנקראת היום תחנת להבים־רהט. אלי לוי, ראש מועצת להבים הקודם, פנה בעבר ליו"ר דירקטוריון הרכבת בדרישה להסיר את רהט משמה של התחנה. אולי הוא חשב שעם הסרת שם העיר משם התחנה, ייעלמו גם 80 אלף שכניו הבדואים.
ההתעלמות מצורכי התחבורה של החברה הבדואית לא באה לידי ביטוי רק בסוגיית השלטים והכבישים. מנכ"ל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, יאיר מעיין, טוען שבאופן כללי משרד התחבורה "לא סופר" את יישובי הבדואים בנגב. הוא מזכיר שבדימונה יש תחנת רכבת, לערד מתוכננת תחנה, אבל לא לערים בדואיות גדולות, כמו כסייפה וערוער. נוסף על כך, קו רכבת קלה מתוכנן להיסלל מבאר־שבע לקריית המודיעין העתידית הסמוכה לעומר ולמיתר. בשנת 2030, תאריך היעד להשלמת הקו, אמורים להתגורר כ־150 אלף תושבים בדואים ביישובים הסמוכים לקו, ובכל זאת, בתכנון הראשוני לא תוכננו תחנות עבורם.
מעיין מספר שלפני למעלה משנה הוא שלח למשרד התחבורה הערות לתכנון הרכבת הקלה וביקש להוסיף על הקו תחנות עבור היישובים תל־שבע, אום־בטין, חורה ולקיה. המתכננים התעלמו מפנייתו, ובתוכנית שהוגשה לוועדות הופיעו תחנות רק בקריית המודיעין ובמיתר. "גורמי התכנון של משרד התחבורה בנגב מתעלמים מהבדואים כאילו שהם אינם נוסעים בכבישים ובכלי התחבורה", טוען מעיין. "רק בשנים האחרונות הכניסו אוטובוסים של תחבורה ציבורית ליישובים שלהם". בנושא הזה מעיין גם לא מזהה שום שינוי אצל שרת התחבורה הנוכחית. לדבריו, מיכאלי ממשיכה את המדיניות המתעלמת שהובילו קודמיה בתפקיד.
צריך להזכיר שרהט, ערוער, כסייפה ושאר היישובים הבדואים שהוזכרו כאן, הם ערים ויישובים מוכרים. מדינת ישראל שואפת להכניס את תושבי הפזורה הבדואית לתוך היישובים המוכרים, אך לפעמים נדמה שהיא עושה הכול כדי לשכנע אותם להישאר בפזורה. לא מזמן אמר לי אחד מתושבי הפזורה שהחיים שם הרבה יותר בטוחים עבורו, מכיוון שבתוך היישובים המוכרים יש הרבה יותר אירועי אלימות וירי. כל עוד המדינה אינה מוכיחה משילות בערים כמו רהט או תל־שבע ולא מתייחסת אליהן בתכנון תשתיות תחבורה, היא מספקת סיבות טובות לתושבי הפזורה להישאר ביישוביהם הלא מוכרים.
מנתיבי ישראל נמסר בתגובה: "חברת נתיבי ישראל משלימה בימים אלה את פרויקט מחלף 'עידן הנגב' בין היישוב להבים לרהט (בצומת הכבישים 40 ו־31/310). המחלף נקרא על שם אזור התעשייה הסמוך וייתן מענה לאלפים החולפים בציר זה. עד כה הותקנו שלטים הכוללים הכוונה לרהט בכביש 40 משני הכיוונים ועל כביש 310. בשלב זה העבודה על השילוט במחלף נמצאת בעיצומה וטרם הושלמה, ובהמשך הימים הקרובים יוצבו עוד 3 שלטי הכוונה בצמתים של המחלף ועוד 2 שלטים נוספים בכביש 40.
תכנון המחלף וביצועו נעשה בהתאם לחוות דעת של מומחי תנועה ויועצים מטעם נתיבי ישראל. התכנון הינו בהתאם לצפי התנועה לטווח השנים הבאות, ועל פי הנתונים שהתקבלו נמצא כי אין הצדק וצורך תנועתי ללולאה נוספת לכיוון תל־אביב. נדגיש כי החלטות בנוגע לאופן תכנון תנועתי מתבצעות בהתאם לעומסי התנועה הקיימים והצפויים בעתיד בתוואי המחלף, ולא על פי גודל יישוב כזה או אחר".
