מערכת משפטית תקינה היא מהאדנים עליהם נשענים הדמוקרטיה, החברה והשלטון. למדינת ישראל מערכת משפטית לתפארת, על אף שאינה חפה מטעויות. כיוון שההיגיון המשפטי מורכב, לא נהיר לכולם, ולעיתים אף עומד בסתירה להיגיון של אחד האדם, קשה לבקע את חומת הזרות בין החשיבה המשפטית לזו של האזרח הפשוט ומכאן הדרך קצרה לחוסר אמון מצטבר במערכת. בנוסף, לאחרונה תופסת תאוצה הטענה כי מעורבותה של המערכת המשפטית בחיינו גדולה מדי וכי החיים "האמיתיים" אינם מתנהלים על פי סעיף גדול 2 וסעיף קטן ג'. כמו כן, רבים מלינים על הנפח שמערכת זו תופסת במשחק הכוחות שבין הרשויות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בית המשפט קבע: מותר למנוע העברת כספים למחבלים
– מהפכות כמו אש בשדה קוצים: עשור לאביב הערבי
– אריה שיף, לדוגמה: האזרח הקטן שנפגע מחדלון המערכת
כמו כל ארגון אחר, מערכת המשפט אינה חפה ממגרעות. בכל ארגון יש כשלים אינהרנטיים, פוליטיקה פנימית, זרמים תת קרקעיים, משחקי כוח, ולא תמיד העובדים המתאימים מקודמים. אולם, בעוד בארגון פרטי כשלים עלולים להביא לקריסתו, בארגון ציבורי כללי השוק החופשי אינם חלים, והאזרח הוא לקוח שבוי שמערכת ציבורית כושלת יכולה להמשיך ולהתקיים תוך פגיעה בו.
הכשלים המובנים והביקורות הובילו לשפל של אמון הציבור במערכת ובתוך הסיטואציה הבעייתית הזו המערכת המשפטית גלשה, ללא מחשבה מוקדמת ומתוך אדישות להד הציבורי שעלול להיווצר, אל המינוי של פרקליט המדינה המיועד.
בעוד שבכלי התקשורת ובציבור נשמעה ביקורת על הפרקליט המיועד, הקולות היחידים שנשמעו מצד פרקליטים בכירים ועובדי המערכת בעבר ובהווה היו בעד המינוי. הם דיברו על המקצועיות של המועמד, ואת הטענות נגד המינוי ביטלו בכך שלא ראוי להרוס את חייו של אדם בגין "כמה אמירות אומללות". נוצר הרושם שכמו ועדת האיתור, המערכת נזעקת להגן על המועמד פה אחד. לא נשמעו הרבה – ובוודאי לא מספיק – קולות בתוכה, המטילים ספק במינוי זה, המתנגדים לו בגלל הפגיעה הפוטנציאלית באמון הציבור.
תחומים רבים בפעילותה של המערכת המשפטית שמורים לה ולבעלי המקצוע בתחום, משום שלציבור אין כלים להביע דעתו בעניין. אבל הסתתרות מאחורי חומת הידע המשפטי לא תכשיר ביטויים כמו "חוטיני מנומר בארון", כלפי עובדת כפופה והצדקה למינוי אדם ששמו נקשר בביטויים כאלו. התבטאויות כאלה בעייתיות במיוחד כשהן נשמעות מפיו של מי שאמור להפעיל שיקול דעת בהעמדה לדין ולייצג את המדינה. במקרה כזה, חשוב שנראה כי לכל הפחות מתקיים שיג-ושיח בנושא בתוך המערכת וכי יש ייצוג לדעות שונות, המשפיעות על תהליך בחירת המועמד. ההתייצבות הקולקטיבית של מערכת המשפט הציבורי מאחורי המינוי, עלולה ליצור רושם שמדובר בגילדה שלטת האטומה לרחשי הלב של הציבור כשזה עלול להקיש לאופן ההתנהלות גם בנושאים אחרים שדורשים ידע משפטי.
מערכת המשפט היא ארגון ציבורי המעניק לאזרח שירות ייחודי, כזה שאין דינו ככל ארגון ציבורי אחר. השפעתה על חיינו היא קרדינלית. בסמכותו של שופט לחרוץ גורלות – לשלול חופש מאזרח, להפקיע את רכושו, להכריע בעניין מעמדו האישי ולקבוע את זכויותיו וחובותיו. בתוך המערכת הזו מעמדו של פרקליט המדינה ייחודי וכולל סמכויות רבות המבוססות על שיקול דעת כמו העמדה לדין והגשת כתבי אישום.
אמון הציבור במערכת המשפטית אינו מיטבי. הטענות המופנות כלפיה בחלקן עושות לה עוול, וההחלטות המקצועיות לא יכולות להיות מושפעות משיקולי רייטינג. יחד עם זאת, נעשה מעט מדי כדי לקרב את הציבור הרחב ולהגדיל את האמון. אין אלא להצר על ההזדמנות שהוחמצה בתהליך מינוי פרקליט המדינה, להוכיח שמערכת המשפט פלורליסטית, בעלת ביקורת עצמית וכזו שגוזרת על עצמה סטנדרטים שאותם היא דורשת מהציבור.
