אחד ההישגים הפוליטיים המובהקים ביותר במסע הבחירות של דונלד טראמפ ב־2016 היה הניצחון המוחלט על אחד מיריביו המובילים לכאורה, מושל פלורידה לשעבר ג'ורג ווקר בוש. לכן אירוני במיוחד שמסע הבחירות של טראמפ דומה היום יותר ויותר להתרסקות האפית של מסע הבחירות של בוש לפני ארבע שנים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ממודעות ועד תדרים וחיפושי גז: כך הועילו לנו זוכי הנובל
– ליברמן פועל לקבל את השליטה בחברת רכישת הקרקע של קק"ל
– הפחתת שכר ב־10 אחוזים צפויה לחול על בכירים במגזר הציבורי
רגע המפתח להשוואה הזאת הגיע ביום שלישי, בעצרת של טראמפ בג'ונסטאון, פנסילבניה, כשהנשיא הפציר בנשים מהפרברים: "בבקשה תאהבו אותי". המילים האלה הדהדו את הרגע העצוב בקמפיין של בוש, כשביקש מהקהל במהלך אחד מנאומיו "בבקשה מחאו כפיים".
אבל הדמיון עמוק מזה. בוש התחיל את הקמפיין שלו ב־2016 עם כל יתרון אפשרי. הוא היה קשור לשני נשיאים רפובליקנים לשעבר, ג'ורג בוש האב וג'ורג' בוש הבן. הייתה לו קריירה מצליחה משלו כמושל פלורידה, מדינת מפתח בפוליטיקה הנשיאותית, במשך שתי קדנציות. הוא ירש שתי רשתות תמיכה פוליטיות, שהציפו את הקמפיין שלו בהון חסר תקדים. כצפוי, בוש הוביל בסקרים מוקדמים בשנת 2015, ומשקיפים רבים כתבו על הבלתי נמנע: ג'ורג בוש יתמודד מול הילרי קלינטון.
טראמפ ניצח את בוש מסיבה אחת פשוטה: הוא פנה למצביע הרפובליקני המודרני. טראמפ ידע שהרפובליקני הממוצע לא היה מרוצה מכך שהמדינה נסחפה שמאלה בשמונה שנות נשיאותו של ברק אובמה. הוא קלט שהם מודאגים ממלחמת התרבות ומהמצוקה הכלכלית יותר מאשר מנושאים רפובליקניים מסורתיים, כמו הורדות מיסים ואיזון התקציב. בוש הציע למצביעים האלה את התוכנית הרפובליקנית התקנית – וניל בלי תוספות – טראמפ התנהג כמו מוכר גלידות בעבודת יד, והציע כל מיני טעמים מיוחדים. הוא זינק בסקרים, בוש צנח.
גורלו של בוש נחתם בעימותים הפנים־רפובליקניים. אדם שהוכרז כאחד המועמדים החכמים והבקיאים ביותר בפוליטיקה מעד כשניסה לענות על שאלות בכל דבר שלא היה תחום התמחותו – החינוך. תשובותיו של טראמפ עפו לכל כיוון, אך הוא מסר אותן בהיבריס אופייני ששידר ביטחון עצמי (ואכן, חוסר רצינות). מצביעים זועמים אהבו את האיש הזועם, וההון של בוש לא היה יכול לבלום את נפילתו.
כיום, טראמפ הוא שהתחיל בעמדה כספית חזקה ועם תנופה. לפני המגפה שרד טראמפ את כל מה שהדמוקרטים השליכו לעברו, ואמריקנים רבים מאי פעם היו מרוצים מתפקודו (התמיכה בו הייתה נמוכה יחסית לנשיאים אחרים בעבר, אבל קרובה לרמה שמאפשרת לו לזכות בנשיאות). העולם היה שקט, שוק העבודה המקומי פרח, והיה קל לראות כיצד טראמפ יכול לצבור כוח בהמשך השנה.
המגפה חשפה שטראמפ מנותק מרגשות הבוחרים כמו בוש במסע הבחירות שלו. סקרים מראים שוב ושוב שמצביעים רוצים מישהו שמעדיף בריאות על כלכלה. אולם טראמפ מזדהה בבירור עם אלה שהעדיפו לחזק את הכלכלה למרות החשש מהנגיף. סקרים מוקדמים הראו שמצביעים תמכו בטיפול שלו במגפה, אבל במהרה הידרדרה התמיכה בהתנהגותו ככל שניתוקו נעשה מובהק יותר.
הריגתו של ג'ורג' פלויד חשפה נתק ברור נוסף עם סנטימנט הבוחרים. אמריקנים זעמו על מותו של פלויד בידי המשטרה, בדיוק כפי שזעמו על הריגתו של ריישארד ברוקס. המצביעים רצו שמשהו ייעשה כדי להגן על גברים שחורים שנהרגו שלא בצדק, אך בטראמפ לא התעוררו ההזדהות והחמלה הדרושות. הוא התמקד במהומות ובביזה ברחבי ארה"ב וחזר לעמדתו המועדפת: אדם קשוח מול עולם קשוח. המהומות והביזה לא היו מוצדקות, והמשך התפשטותן ברחבי הערים חייב תגובה. אבל חוסר האיזון והחירשות כלפי העוול היו מזעזעים. אין פלא שהתמיכה בטראמפ בסקרים צנחה במהלך הקיץ.
וכמו אצל בוש, ייתכן שהעימות לפני כשבועיים חתם את גורלו של טראמפ. טראמפ התנהג באופן איום עד כדי כך שרוב הצופים חשו בושה לאומית. מיד לאחר העימות הוא חלה בקורונה, אך במקום לזכות באהדת הציבור יצא מבית החולים מתריס וחירש כתמיד, ואמר לאמריקנים שאינם צריכים לפחד מהמחלה.
נותר רק דבר אחד שטראמפ צריך לעשות כדי להשלים את המטמורפוזה לאויבו. הסמליל של בוש – שהציג את המילה "ג'ב!" – היה הדרך שלו להימנע משם המשפחה שלו, שנשא הקשר שלילי מבחינת הימין הקשה של המפלגה. מסע הבחירות של טראמפ מנסה באופן דומה להעלות את רמת ההתלהבות מהמותג האישי שלו. אם זה המצב, שישאלו השראה מבוש ויאמצו את הלוגו שמדגיש את הסיבה להפסד הצפוי, לפי הסקרים: "טראמפ!"
