אחד מסרטוני ההסברה הזכורים משיאו של משבר הקורונה הוא סרטון שרשרת ההדבקה. בסרטון, שהפיק אגף ההסברה של משרד הבריאות, נראה חולה קורונה מעביר את הנגיף באמצעות נגיעה בידית הכניסה לבניין, לחיצה על לחצן במעלית ומגע במשטחים ציבוריים נוספים. הסרטון היה כה מוצלח עד שבאיטליה, גיאורגיה ואוקראינה פנו למשרד הבריאות הישראלי בבקשה לאפשר להם להשתמש בו. אבל אחרי ההתלהבות מהסרטון, ונוכח הניסיונות לחזור לשגרה, נשארה עדיין בעיית ההתמודדות עם היכולת להידבק בנגיף באמצעות משטחים, כמו לחצנים במעלית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הכלכלנית הראשית: מכנה משותף ברור בין מובטלי הקורונה
– "הלימוד בעיון הורג חלק מהבחורים"
– האם מערכת החינוך תחזיר לנו את הקורונה?
בהאקתון שהתקיים בשבוע שעבר במכללת סמי שמעון בבאר־שבע, זכה רעיון חדשני שמציע פתרון לבעיה. קבוצה של חמישה סטודנטים להנדסת מכונות מהמכללה הציגה מתקן המוסתר בגג המעלית, ודואג לכך שכל לחיצה באצבע על הלחצן תתיז עליו אוטומטית חומר חיטוי – מה שיאפשר למשתמש הבא ללחוץ על הכפתור ללא חשש מהידבקות.
רן כהן, אחד מחברי הקבוצה, חווה את אתגר המעלית מדי יום כדייר בבניין של 15 קומות באשקלון, עם עוד 120 דיירים. "אני רואה אנשים שמתלבטים איך ללחוץ על הלחצנים, עם טישו, עם המרפק או עם הברך", הוא מספר. "הרעיון שלנו, אם יוטמע, יוכל לתת להם מענה". המנגנון שפיתחו הסטודנטים עובד כך: החיישן מזהה לחיצה על הלחצן, ולאחר פרק זמן קצר של שתי שניות מוביל להתזת תרסיס של חומר חיטוי מתאדה על כל מערך הלחצנים במעלית.
חיטוי הלחצנים במעלית היה רק אחד החידושים שהציגו הסטודנטים שלומדים בקורס ליזמות, במסגרת ההאקתון שהוקדש כולו לפתרונות טכנולוגיים לאתגרי הקורונה. בין הרעיונות האחרים היו גם מדפסת תלת־ממד שמאפשרת לעצב ציפורניים בלי מגע יד של מעצבת לק־ג'ל מקצועית, גשש קול למקומות ציבוריים שמנטר עלייה דרמטית בדציבלים ומתריע על כינוסים גדולים וצפופים מדי, ומכשיר חיטוי אוטומטי לחדרי שירותים המופעל באמצעות כרית דריכה, ללא מגע יד.
ההאקתון התקיים בחסות החממה הטכנולוגית InNegev (איננגב), חממה טכנולוגית חדשה שנפתחה לפני חמישה חודשים בפארק 'עידן הנגב' הסמוך לרהט. החממה הוקמה בעקבות מכרז של משרד הכלכלה ורשות החדשנות, והיא אחת משלוש חממות הייטק חדשות המוקמות בפריפריה. השתיים האחרות יוקמו בירוחם ובכרמיאל. המטרה של איננגב היא לאתר חדשנות טכנולוגית של יזמים ולסייע בפיתוחה כדי להביא אותה לפעילות תעשייתית ועסקית בדרום. מנכ"ל החממה הוא אייל גינזברג, שכיהן בעבר בתפקידים בכירים בחברת כי"ל.
חממות טכנולוגיות הן לא חידוש, אבל גינזברג מציין שני מאפיינים ייחודיים לחממה שהוא מנהל. הראשון הוא מיקומה בפארק תעשייה משותף לרהט, בני־שמעון ולהבים, כדי לשלב עובדים יהודים ובדואים במיזמים שהחממה תאמץ ותלווה. המאפיין השני הוא השותפים – גופי תעשייה, אקדמיה וחברות הון־סיכון המזוהים כולם עם הנגב. להקמת החממה חברו חברות תעשייה דרומיות, כמו סודה סטרים ונטפים, מכללת סמי שמעון מבאר־שבע וחברות הון סיכון כמו חברת האחזקות של קיבוץ חצרים. צוות החממה בדק בינתיים למעלה משמונים יוזמות טכנולוגיות, והוא נמצא כעת בדיאלוג מתקדם עם שלוש מהן. הכוונה היא להכניס לחממה חברה ראשונה בחודשים הקרובים, והיעד הוא לאמץ כשש חברות פעילות מדי שנה. החממה אמורה להשקיע מיליון שקלים בכל מיזם בשנתו הראשונה, ללוות אותו מקצועית ועסקית ולאתר עבורו משקיעים ושותפים.
יו"ר הדירקטוריון של החממה החדשה הוא אלי בן־סימון, חבר קיבוץ חצרים ודירקטור בחברת נטפים של הקיבוץ. בן־סימון גדל והתחנך בדימונה, ובתחילת שנות השמונים הצטרף לקיבוץ במסגרת גרעין נח"ל של תנועת הצופים. במהלך השנים צבר ניסיון רב בהקמה ובליווי של מיזמים טכנולוגיים, סטארטאפים והשקעות. בין היתר הוא מכהן כשותף מנהל בקרן ההשקעות SIBF, השוכנת בבאר־שבע וכבר השקיעה עד היום ב־35 סטארטאפים.
אלי בן־סימון, החממה הטכנולוגית InNegev: "מתברר שאפשר לגייס 200 מיליון דולר להשקעות גם בלי נוף לים, אלא עם נוף של מוסך בבאר־שבע"
"מתברר שאת כל זה אפשר לעשות גם בלי נוף לים", אומר בן־סימון. "אפשר לגייס 200 מיליון דולר להשקעות גם עם נוף של מוסך בבאר־שבע". את ניסיונו בנטפים ובקרן ההשקעות רוצה בן־סימון לתרום כעת לחממה החדשה. "גייסנו אנשים עם הרבה ניסיון. כל אחד מהבעלים של החממה החדשה כבר הצליח להפעיל בעצמו עסקים גדולים בנגב, שהיו פעם סטארטאפים. החזון הוא לתת לסטארטאפים חדשים כל מה שנוכל, כדי שיתמקדו בפיתוח ויגשימו את החלום להפוך לחברות ברמה בינלאומית".
