אוכלוסיית המוגבלים היא אחת המקופחות, המודרות והעניות בעולם המערבי, בעיקר בשל פעילות חסר באשר לשילובם בשוק העבודה, בנוסף ליחס מפלה של החברה כלפיהם. חלק גדול מהמוגבלים שכלית עדיין מאושפז תמידית במוסדות סגורים, שוהה בתנאי כליאה, רחוק מהחברה, ומכלה את חייו מאחורי חומות וגדרות על לא עוול בכפם.
בני האדם הללו חיים בחצר האחורית של ארצנו וחיינו, לא זוכים לסיקור תקשורתי, אינם קבוצת לחץ וחיים בשולי החברה. אין להם ועד עובדים, לא חבר כנסת שמייצג אותם ולא מצעד שנתי. היחס אליהם מזכיר את היחס למצורעים בימי הביניים כי מה שנמצא מאחורי חומה רחוק מהעין ורחוק מהלב. משפחותיהם מוחלשות ובחלק מהמקרים התמודדו עם המוגבל שכלית בבית עד שהחליטו למסור אותו לטיפולה של המדינה תוך שהם קורעים מעצמם בן משפחה, בשברון לב גדול.
מקורם של המוסדות הסגורים הוא בתפיסה ארכאית שעל פיה המוגבלים שכלית הם אנשים שסוטים מהנורמה וסובלים ממחלה חשוכת מרפא. גישה זו הביאה להקמת המוסדות שתפקידם היה להגן ולטפל באנשים עם מוגבלויות מפני עצמם, וגם – להגן על החברה מפניהם. רק בשלב מאוחר יותר התפתחה גישה אחרת שעל פיה קיימת הבניה חברתית של מכשולים, אשר מונעים מאנשים עם מוגבלויות להשתתף באופן פעיל בחברה ולממש את זכויותיהם. לכן, הטיפול צריך להיות באינטראקציה עם הקהילה ולא במנותק ממנה. גישה זו הובילה, בין היתר, לשינוי בהגדרה מ"פיגור שכלי" ל"מוגבלות שכלית".
ההתנהגות של חלק מאנשים עם מוגבלות שכלית עלולה להיראות מוזרה ולא צפויה, ורוב החברה נרתעת מהם. הם שונים מהאדם הנורמטיבי, מדברים ומתנהגים אחרת. לכן, חלק גדול מהאוכלוסייה אינו מוכן שאנשים עם מוגבלות שכלית ישולבו באזור המגורים שלהם, או כפי שהדבר נקרא בעולם NIMBY (Not in my backyard).
למרות ההתנגדויות המתועדות, ישנה הסכמה כי שילוב המוגבלים בקהילה תורם לא רק לאוכלוסיית המוגבלים עצמם, אלא גם לקהילה עצמה בהעלאת המודעות לשונה, החמלה וההבנה. יותר מכך, היחס של אנשי הקהילה הבאים במגע עם המוגבלים יכול להשתנות לאור ההיכרות שלהם איתם.
שילוב בני אדם עם מוגבלויות בקהילה הוא תהליך ציבורי חשוב לכל חברה שוחרת חיים, שבה האנשים רואים גם את טובת הזולת ולא רק את טובתם האישית. התהליך חשוב בפן הערכי והכלכלי כאחד. אמנם התהליך אינו סחיר ואין לו שוק ישיר, לכן קיימת בעיה לחשב את ערכו הכלכלי, אבל כמה מבין הכלכלנים המובילים כבר הודו כי פרטים מפיקים תועלת מרווחתו של האחר, מהדדיות, אלטרואיזם והוגנות.
בעשורים האחרונים נושא שילוב המוגבלים בקהילה תפס תאוצה ויותר חוקרים ואנשי עשייה בתחום מאמינים שאדם עם מוגבלות שכלית יכול לשפר את תפקודו היומיומי באמצעות מערך תמיכה מתאים. למרות הכרה זו, עדיין איננו קרובים למצב שבו יוצאו כל המוגבלים שכלית, כולל המקרים הקשים, מתנאי הכליאה בהם הם נמצאים, כמו אחרוני העבריינים, לטובת שילובם בקהילה.
נכון, חלק גדול מאוכלוסייה זו זקוק להשגחה, לטיפול מיוחד והדבר כרוך בעלויות לא נמוכות. עם זאת, סגירת המוסדות שבהם הם מאושפזים עשויה לחסוך כסף רב ושילובם ההדרגתי והמדוד בשוק העבודה גם הוא יכול להכניס כסף. אבל מעל הכול, לא מדובר על נטל תקציבי האמור לזעזע את תקציב המדינה, ומהו נטל תקציבי לעומת האפשרות שנהיה חברה הומנית יותר, או כפי שכבר נאמר, שהחוסן של חברה נאמד ביחס שלה אל החלש. בצלם א-לוקים ברא את האדם. בצלם א-לוקים נבראנו כולנו, כולל המוגבלים שכלית, מוכי הגורל.
