העיתונאי גיא פלג מחדשות 12 מצא את עצמו השבוע במעמד של אויב האומה. תחילה הוטל דופי באמינות דיווחיו, אחר כך נקרא ציבור הצופים להחרים את שידוריו ואת שידורי הערוץ, ואז תוארו הדיווחים שלו כפיגוע, לא פחות. למקרה שהמסר לא נקלט, פורסמה תמונתו של פלג לצד אמנון אברמוביץ' במודעות הליכוד, בהקבלה ברורה למודעות דומות ובהן תמונותיהם של נשיא איראן חסן רוחאני ומזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה.
בליכוד תהו השבוע מה מניע את ראש הממשלה במתקפה הברוטלית על פלג, על שידורי קשת והחרמת ערוץ 12. האם היא תוצאה של לחץ, שלא לומר היסטריה, לנוכח פרסומיו של כתב המשפט החרוץ והמקושר, או שזו אסטרטגיה מחושבת: ליצור ערב הבחירות אויב חדש, ולהביא את תומכי הליכוד בהמוניהם לקלפיות. היה גם מי שסבר ששתי התשובות נכונות.
ראש הממשלה סימן מאז ומתמיד מטרות ואויבים בדרך לקלפי. מ"פרס יחלק את ירושלים" ועד "הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי". נתניהו, בסופו של דבר, הוא אותו נתניהו, והקמפיין שמביא תוצאות לאורך שנים הוא אותו קמפיין. לפני ארבע שנים זה היה "נוני מוזס אכל אותה", ועכשיו תורו של פלג.
הנשיא ריבלין יצא בחצי פה נגד ראש הממשלה, בלי להזכירו בשמו. כשפתח את שנת הלימודים בישיבה שבה למד דביר שורק ז"ל, קרא הנשיא לא להקשיב לשיח "המתנוול" והפציר בשומעיו "לא להקשיב להכפשות ולמי שרוצים להקצין את השיח". השם בנימין נתניהו לא נאמר. לא היה צורך.
ספק רב אם תיפתח חקירת משטרה נוספת בעקבות ההקלטות של נתניהו והשר לשעבר איוב קרא, שחשף ספי עובדיה בחדשות 13. האובססיה של נתניהו לתקשורת הייתה ידועה עוד קודם. תיעובו למתן קרדיט לאיילת שקד היה ידוע פחות. נתניהו ואנשיו התעשתו מהר, ולאחר תגובה מגומגמת ראשונה הפנו מבט ימינה והחלו לפעול שמעז יֵצא מתוק. לדידם, החשיפה לא הייתה של ראש ממשלה בחולשתו, אלא בגדולתו: מאמציו לסייע לערוץ 20 הימני. לשם כך נתניהו היה מוכן לעשות הכול. לא לטובתו כמובן, רק לטובת הציבור. כמו במקרה פלג, גם הקלטות נתניהו־קרא לא ישפיעו כנראה על הבוחרים. השאלה היא אילו הקלטות נוספות ייחשפו עד 17 בחודש.
המתקפה המחודשת של נתניהו נגד התקשורת עשויה לעורר את בעלי זכות ההצבעה המנומנמים של נתניהו, שחשבו ליהנות מיום חופש, לנהור לקלפיות כדי להגן על המנהיג מפני התקשורת. זה יכול לשרת אותו.
