לא צריך להיות מומחה דגול למדעי המדינה כדי להבין שבחירות כלליות הן אבן הפינה של הדמוקרטיה. בלי בחירות אין כמעט טעם בחופש ביטוי ובשאר מנעמיה, כי הן ההזדמנות האזרחית הממשית ביותר לעיצוב פני השלטון בארץ. נקודת הקלפי היא המקום היחיד שבו קולו של האזרח הפשוט שווה ערך לקולם של רוזנים ושועי ארץ. דין הפתק הבודד שלו כדין הפתק של ראש הממשלה, של ראש האופוזיציה, של הרמטכ"ל, של הפרשן החשוב בטלוויזיה או של שיאן הלייקים בפייסבוק. בתנאי, כמובן, שמדובר בבחירות חופשיות וחפות מזיופים. כשמתעורר חשש לטוהר הבחירות, העם מאבד את אמונו באמינות התוצאות ובסמכות שליטיו, והדרך לאנרכיה קצרה.
בעצם, זה מה שכנראה קרה בבחירות האחרונות. מפלגת הימין החדש החמיצה את אחוז החסימה, וראש הממשלה הנבחר לכאורה לא הצליח להרכיב ממשלה על חודם של אלף ומשהו קולות, כמספר הפתקים בשתי קלפיות בקושי. לאור החשדות המתרבים והנחקרים על זיופים בעשרות(!) קלפיות במגזר הערבי, כבר לא מופרך לסבור שהבחירות החוזרות לא היו גזירת גורל או גזירת ליברמן אלא תוצאה של זיוף. לו המדינה הייתה מפקחת כהלכה ובזמן אמת על טוהר הבחירות בכל הקלפיות, הייתה קמה מזמן ממשלה חדשה בישראל, ולא היינו נגררים שוב לבחירות.
כתבה מקפת של קלמן ליבסקינד במעריב אילצה החודש, רק החודש, את שלטון החוק לפתוח בחקירת החשדות לזיופים. מטבע הדברים היא תימשך זמן רב ולא תחסוך לנו את הבחירות. לפיכך, המשימה הבוערת יותר כרגע היא למנוע את שחזור הזיופים גם בבחירות הקרובות. ועדת הבחירות המרכזית, היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות והמשטרה אמורות לפקח הפעם בשבע עיניים על הליך הבחירה ולהקדים תרופה למכה. כלומר, להרתיע מראש את עברייני הזיופים וקבלני התחמונים. אחת הדרכים הפשוטות לעשות זאת היא להציב מצלמות בכל הקלפיות, ודאי במקומות המועדים לפורענות. אבל במקום שהפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה ינסחו במהירות הנחיות להצבת מצלמות, הם מתנגדים להן בכל תוקף. בהודעה מטעם היועץ ליו"ר ועדת הבחירות נכתב השבוע – לא ייאמן – שאיסוף שיטתי של צילומי וידאו מחדרי הקלפי, ולו גם על ידי שוטרים, "עלול להציב סיכון גבוה לפרטיות".
איזו פגיעה בדיוק עלולה להיגרם לפרטיות כתוצאה מהצבת מצלמות? ממתי נקודת קלפי היא שטח סגור? אם מותר להציב מצלמה בחנות מכולת כדי למנוע גניבות, מותר להציב מצלמה בקלפי כדי למנוע זיופים. כל בוחר נחשף ממילא באמצעות רישומו בפנקסי ועדת הקלפי. אין מניעה חוקית לצלם אותו בבואו לקלפי או ביציאתו ממנה, כך שהאיסור על הצבת מצלמות דווקא בפנים מופרך ונלעג, כל עוד איש לא עוקב אחרי הפתק המסוים שהוא מטיל לקלפי.
אבל למפלגות ולגופים החוץ־פרלמנטריים שהתנגדו להצבת המצלמות יש כנראה עניין שהמגזר הערבי ימשיך להתנהל ביום הבוחר כמימים ימימה, בלי אימת פיקוח וחשש הפללה. הם לא באמת מבקשים להגן על פרטיות הבוחרים הערבים ואינם מונעים על ידי יצר דמוקרטי, אלא על ידי יצר אנטי־דמוקרטי. מוזר מאוד ועצוב מאוד שהיועץ אביחי מנדלבליט מיישר איתם קו.
