לישראלי הזולל יש הרבה מה להגיד על פיצות
רגע לפני שאתם שוב מרימים טלפון לאחת מרשתות הפיצה הגדולות, הישראלי הזולל בדק בשבילכם פיצריה מקומית וחזר עם מסקנה נחרצת: "יותר טובה מדומינו'ס"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אם לא הובן עד כה, יש הרבה מאוד מה להגיד על פיצה, על כל פיצה, בכל מצב ובכל שעה. מעבר לעובדה שמדובר בג'אנק פוד
עוד משהו שתמיד יש לקחת בחשבון בנוגע לפיצה הוא שמדובר באוכל הפופולרי ביותר בהזמנות, מה שיוצר תחרות רבה, מבחר עצום ובניגוד מוחלט לכל אלה - לא מעט אכזבות. עושה רושם שהפיצריות בישראל מזמן ויתרו על איכות המרכיבים, מתוך הנחה שהתחרות ביניהן נעוצה אך ורק במחיר, ולא באיכות. אלה שחשוב להן לשמור על שמן הטוב, וחייבות לעמוד בתקן מסוים של איכות, מתקמצנות בכמות התוספות, ומציעות פיצות משפחתיות שבקושי משביעות זוג. כן, אני מדבר עליכם, דומינו'ס פיצה. אבל עוד נחזור אליכם בהמשך.
בשורה התחתונה, מצב הפיצה בישראל רע ומר ויקר. או כמו שסבא שלי היה נוהג לומר, 'מה שזול יקר, ומה שיקר זול'. אם תלכו על שלל אופציות ה'משפחתית אקסטרה אקסטרה לארג' + תוספת + שתיה חינם + משלוח חינם', סביר להניח שתקבלו משהו נוזלי במרקם פרדי קרוגר עם פטריות שמתו שנה לפני שהגיעו אליכם הביתה, אבל מה? ב-59.90 ש"ח בלבד.
אם תזמינו פיצה מטר, תקבלו פיצה עשירה, מיוחדת, מפתה, מקורית ויוקרתית, אבל מה? פיצה אחת בסביבות ה-80 ש"ח לא תדגדג לכם את הקרסוליים אפילו, וגורמה ככל שתהיה, להזמין פיצה לזוג בהרבה יותר ממאה ש"ח נשמע כמו כשל לוגי בסיסי. אפילו שארבע הגבינות שלהם שווה את זה.
כל זאת, ולא הזכרנו אפילו את פיצה 1+1 בקיצוניות הזולה האחת ופיצה Philippe הפלצנית, צרפתייה על גחלים, עלק, בקיצוניות היקרה והלא משביעה בעליל השנייה. השורה התחתונה מובנת – בתחום הפיצולוגיה, לא קל בכלל להתמצא.
אבל זה לא אומר שלא נמשיך לנסות. הפעם על הכוונת – פיצה בזילי.קום התל אביבית, הנקודה במקור, ותיקה מספיק, מתברר, כדי לתמוה איך לא יצא לנו לטעום ממנה עד עכשיו, כנראה שנתנו לכל האחרות יותר מדי צ'אנסים.
התפריט – סטנדרטי, סולידי, כשר, אפילו קצת בנאלי, שום דבר שיגרום לנו להתלהב יתר על המידה, במיוחד אם היינו נתקלים בו באינטרנט, באחד מהערבים בהם הקרייבינג לפיצה גרגר בבטננו. אבל זה אנחנו. מי שפיצה לא כשרה לא באה אצלו בחשבון, ימצא כאן דווקא כמה הברקות בגזרת התוספות. בצל ירוק, פלפל אדום, ירוק או חריף, בטטה, תרד, שמנת ומוצרלה מעושנת הן תוספות מאתגרות בהחלט למי שגיוון במזון המהיר מדבר אליו.
אנחנו הלכנו על השילובים תרד ובולגרית וחצילים ועגבניות. לצערנו הרב, התוספת שהכי קרצה לנו, גבינת שמנת, אזלה באותו יום, אחרת היינו מאתגרים את בלוטות הטעם עד הסוף במשהו באמת לא שגרתי לכתוב עליו. ובכל זאת, גם התוספות שלקחנו היו משביעות רצון בהחלט. התרד – טרי ושומר על טעמו המיוחד גם אחרי אפייה בין גבינה לרוטב, הבולגרית איכותית מאוד וגם החצילים באו טוב ובפרוסות נדיבות, לעומת מקומות שחותכים את הירק המבריק הזה לקוביות ומפזרים מהן בקמצנות במרחק של 15 ס"מ האחת מהשנייה (כן, שוב הכוונה היא אליכם, רשת בינלאומית שלא מכבדת את שמה).
אבל יותר מאיכותן, יש לתת דגש על נדיבות התוספות השערורייתית ממש במקום הזה. בדקתי אפילו עם שאר האנשים שהיו במסעדה הצנועה, כולם פרט לנו לקוחות קבועים של המקום, כולם קיבלו תוספות כיד המלך, בנדיבות שלא נתקלנו בה מזה הרבה זמן, ודאי שלא בפיצה שעולה 49 ש"ח בלבד, וכל תוספת מוסיפה שישה שקלים לתענוג הזה.
זה המקום להזכיר שוב את רשת דומינו'ס, הפיצה הפופולרית בישראל, שמעיזה לגרוף מינימום של שבעה שקלים לתוספת ועד כמעט כפול מזה עבור בזיק שקול ומדוד, בקושי נראה ובקושי מורגש, כל פיצה מלווה במשחק האינטראקטיבי המעצבן 'חפש את הפטרייה'. בזילי.קום – 1, דומינו'ס – 0.
אפילו כשמתפתים להזמין אחד מהמבצעים החד פעמיים של הרשת הפופולרית שמוצעים כל הזמן, משהו בסגנון 'פיצה, לחם שום ושתיה ב-79.90', יוצא שבגלל תוספת של שתי תוספות שילמתם כמעט מאה ש"ח עבור ארוחה סבירה ולא יותר, ולחלוטין לא מפנקת, כפי שפיצה, מעצם היותה, אמורה להיות. בזילי.קום – 2, דומינו'ס – 0.
תוספות זה דבר חשוב ואחד המרכיבים העיקריים במדד הכיף. אבל זה לא הכל. מדע הפיצולוגיה ממשיך ומסתעף לעובי הבצק, איכות הגבינה וסמיכות הרוטב, עד השוליים. ויש גם בונוסים.
על רוטב השום הגאוני של פיצה 'דומינו' הישראלית (לא דומינו'ס), בונוס נהדר לפיצה לא רעה בכלל, עוד יכתבו בספרי ההיסטוריה של הפיצה. או שלא. אבל באמת מדובר באחלה רוטב ואחלה תוספת למעדן המושחת.
גם לבזילי.קום יש את הבונוסים שלה, בצורת רוטב עגבניות ורוטב פסטו. הראשון סטנדרטי, שום דבר לכתוב עליו, אבל את הפסטו הטרי שהם מכינים במקום אפשר לאכול בכפית, אפילו שמדובר במתכון פשוט וחסר יומרות. מתברר שגם פסטו יכול להיות אחלה בונוס לפיצה. אהבנו.
הגודל קובע, אבל בכל הנוגע לעובי, הדעות חלוקות. עבדכם הנאמן מעדיף את הפיצה שלו דקה וקריספית, זוגתו שתחייה נותנת כבוד לבצק ומעדיפה אותו עבה ואוורירי, סטייל פיצה האט. במקרה הנידון, מדובר על פיצה דקה יחסית, לשמחת הזולל, שמעדיף להמשיך ולאכול עוד ועוד משולש ולא להתמלא בבצק. למרבה ההפתעה, גם היא נהנתה מהבצק הפריך ולא צייצה בנוגע לעוביו.
אבל השיא האמיתי של פיצה בזילי.קום שמור לסוף. ייחוד הפיצה נעוץ בשוליים הקריספיים שעוטפים את הפיצה בקשיחות ומעותרים בשומשום. מאחר והשוליים, או הקשה של הפיצה, אכן קשים ומתפצפצים, לא נשאר אפילו ביס אחד על הצלחת, וזה אירוע נדיר עבור מי שמעדיף לנבור בגבינה ולהזניח את הבצק. אם נחזור להשוואה שלנו, הגענו לשלושער.
ונדמה שמדובר בנוק אאוט. אם להשוות אותה לפיצה הפופולרית, בזילי.קום אוכלת אותה בלי תערובת תבלינים. אכלנו פיצות טובות יותר ממנה, אין ספק, אך בהשוואה למחיר התמורה טובה מאוד, משביעה וטעימה.
כבר באותו יום היא החליפה את המגנט על המקרר. אני מודה ששמרתי את המגנט של דומינו'ס במגירה, למקרה שיתחשק לי כמה פרוסות מדודות של פפרוני על הפיצה.
ובנימה אופטימית זו – תנו צ'אנס לעסקיים קטנים, מקומיים, גם אם פחות מפתה להזמין המבורגר משה ובניו לעומת מקדונדלס. יכול מאוד להיות שתופתעו לטובה, וגם אם לא, לפחות ניתבתם כמה שקלים לשכן הגון שמנסה להתפרנס בכבוד, ולא למותג דרקוני שיושב הרחק מעבר לים.
פיצה בזילי.קום, אברבנאל 45 ת"א, יהודה המכבי 53 ת"א
תפריט: סטנדרטי ופשוט.
מחיר: שווה כל שקל ויש גם עסקיות צהריים משתלמות.
ציון סופי: ארבעה כדורי גבינת שמנת במדד חבל שלא היה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם