ראשי » סגנון » אוכל

הסוד: כך שמרתי על המשקל שנתיים אחרי הדיאטה

שנתיים אחרי שירד במשקל והצליח גם לשמור עליו, מסביר אריאל שנבל בטור אורח מיוחד מה סוד הדיאטה המושלמת. זו שניצחה את כל הסטטיסטיקות הידועות והשאירה אותו רזה

קודם כול, למספרים. לפני שנתיים בדיוק עמד משקלי על 96.3 קילו. לפני שנה, כשפרסמתי בהרחבה את חוויותי בגיליון הדיאטה של מוצש, הוא עמד על 73.3. הבוקר נשקלתי לכבודכם (סתם, אני נשקל כל יום. פירוט בהמשך) והמחוג הראה על 77.8. כן, עליתי קצת במשקל, וזה בסדר גמור, אפילו קצת במתכוון.

בגדול, ניתן לומר שניצחתי את הסטטיסטיקה. 95% מהדיאטות נכשלות בתום השנה הראשונה לתחילתן, ו–3% נוספות קורסות עד תום השנה השנייה. בקטן, האמת היא שלא ניצחתי שום דבר. המאבק הזה, שהתחלתי לנהל במאי 2013, לא ייגמר אף פעם. חודש–חודשיים של פריקת עול, והמחוג שוב יתקרב לתחום ה–100 קילו.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
 
לכבוד גיליון הבריאות של מוצש, התבקשתי לספר על השנה השנייה. זו בלי הרעש והצלצולים, בלי המחמאות מכל עבר, בלי הריגוש שבקניית בגדים חדשים הקטנים בשלוש מידות מהקודמים. שנה של חיי שגרה שתמיד יהיו בצִלם של הסנטרים הכפולים מפעם. מי שמעוניין לקרוא את הפרק הראשון, שבו פירטתי איך ומה בדיוק עשיתי כדי להשיל 23 קילו, ימצא אותו כאן.

אחרי שנה שבה אתה אטרקציה מהלכת בכל מקום שבו פוסעות רגליך שהפכו פתע דקיקות, אתה חוזר לאנונימיות. אף אחד לא פוצח בקריאת התפעלות למראך, אף אחד לא מגיע ושואל אם חלית בסרטן (מקרה אמיתי). כבר מבקשים ממך פחות עצות. אחת לאיזה זמן מוגבל אתה עוד נתקל במישהו שלא פגשת כמה שנים ואז לרגע חוזרים ממדי גופך שהתכווצו להוות עניין שמישהו שם לב אליו, אבל בגדול הפכת לאדם סביר מהשורה, שזה בדיוק מה שרצית להיות כשהתחלת בתהליך.

הבעיה היא שמחמאות הן חלק בלתי מבוטל ממה שמניע את המרזה הממוצע. היעדרן הפתאומי — וזה קורה פתאום, כאילו כל העולם החליט פתאום להתעלם ממך — יכול בקלות להוביל למקרר. ובכלל, שגרה יכולה להוביל את המרזה הטרי במדרון חלקלק אך בטוח לעברי פי הפחת שממנו נמלט אך לפני כמה חודשים. אז מה עושים ואיך ממשיכים?

קודם כול מפנימים שמעתה ועד יומך האחרון מדובר ביחסי הגומלין שבינך לבין גופך. שם זה נגמר ושם זה מתחיל. שנית, נצמדים לחוקים. שלישית, הופכים אותם לטעימים. בסופו וגם בתחילתו של דבר, אין נוסחת קסם. בשנתיים האחרונות, מתוקף תפקידי כמרזה טרי, נתקלתי בעשרות רבות של חברים, מכרים וסתם אנשים, שהתחילו אינספור סוגי דיאטות — תרסיסים ופליאו, נטולות גלוטן וניקוי רעלים. כולם, כמעט עד אחד, נשברו לאחר פחות מחצי שנה, רובם העלו עוד יחסית למשקלם הגבוה הקודם.
 

הדבר היחיד שיחזיק אתכם (ואותי, למה לא בעצם) במשקל הרצוי הן שתי מילים ולא יותר: אכלו טבעי.
אל תספרו קלוריות. השיטה הזו פשטה את הרגל, פשוט מכיוון שקלוריה שמגיעה ממוצר טבעי מתנהגת בגוף אחרת לחלוטין מאשר קלוריה שמגיעה ממוצר מעובד. אל תחשבו פחמימות. עולם התזונה שהמציא את המלים הללו, או לפחות עושה בהן שימוש על מנת לייעץ לכם מה לאכול, הוא מדע צעיר מאוד, צעיר מדי, שעדיין לא באמת יודע כמעט שום דבר על כמעט כלום. אל תרעיבו את עצמכם. אל תורידו מרכיב תזונתי אחד על חשבון האחר, אל תשלמו כסף למישהו שילמד אתכם לרזות. הגוף שלכם יודע מה הוא צריך כדי לשמור על משקל מאוזן, ואף אחד לא צריך ללמד אתכם את זה.

מה כן לעשות? הכללים שהיו תקפים בשנה הראשונה קובעו במסמרות של ברזל בשנה השנייה, ורק שמירה קפדנית עליהם תשאיר אותנו במשקל החדש והרצוי: הכינו לעצמכם סלט גדול בכל יום. וכשאני אומר גדול, אני מתכוון לענק. תכניסו אליו כל ירק שאתם אוהבים, ונסו לגוון מדי פעם עם ירק שיפתיע את החך שלכם. במדינה מרובת (ומוזלת) 
ירקות כמו שלנו, אין שום תירוץ שלא לעשות זאת. הפכו את הסלט הזה לטעים, כזה שתערגו אליו בכל יום. למלפפון יש טעם של קרטון, אבל פלפל שחור או תבלינים נוספים, שלא לדבר על טחינה מלאה, הופכים אפילו אותו למעדן.

אכלו רק דגנים מלאים, וגם בהם צמצמו עד כמה שאפשר. בשר? אין שום בעיה, אבל כמה שיותר קרוב לצורתו הטבעית ולא יותר מפעמיים בשבוע. מסעדות? לא יותר מפעם בשבועיים. חתונות? מלאו את הצלחת בנדיבות פעם אחת ולא יותר. ושיהיו שם כמה סוגי סלטים. אוכל בעבודה? תכינו לעצמכם קופסה עם אוכל מוכן מהבית. ככה גם תחסכו אלפי שקלים בשנה.
 

אה, ותישקלו כל יום ובאותה שעה. נכון, הדעות בנושא הזה חלוקות, לפחות אצלי השיטה הזאת עובדת.

אם הפסקה הקודמת הפכה אתכם לעצובים, אל תרגישו רע עם עצמכם, מכיוון שרוב העולם המערבי עצוב יחד איתכם. אורח החיים המודרני גורם לנו לאכול הרבה יותר ממה שאנחנו צריכים, ופעמים רבות מדי אין קשר בין פעולת האכילה שלנו לרעב. אנחנו אוכלים כי אנחנו שמחים, אנחנו אוכלים כי אנחנו עצובים, כי כולם לידנו אוכלים, כי יש רבע שעה פנויה וצריך למלא אותה איכשהו. חייבים להחזיר את הקשר הזה — שבין רעב לאכילה — למציאות של חיינו. אוכל הוא לא בילוי ולא פרס ניחומים. ומי שיפנים זאת ויאכל כמו שאכלו אבותינו — כדי לחיות, פחות או יותר — יש מצב שיזכה להגיע גם לסוף השנה השלישית כשהמחוג נמצא מתחת ל–80 קילו.

בשנתיים שחלפו מאז שיניתי את תזונתי מקצה לקצה, הגיעו למדפי הסופרים ברחבי העולם 34 אלף מוצרים חדשים. חלקם כבר הגיעו למדפים בישראל, והשאר יגיעו בהמשך. ואת זה חשוב לזכור רגע לפני שאתם מכניסים לעגלה עוד אריזה מרשרשת של מוצר חדש שראיתם בפרסומות בטלוויזיה ונמכר כעת במחיר היכרות: מוצר שהאנושות לא הזדקקה לו ב–5,000 השנים האחרונות, אינו נצרך גם היום. כלומר, הוא נצרך אך ורק לתאגידי המזון ולבעלי המניות שלהם.

בכל פעם שאני נכנס לסופר ויוצא ממנו עם מוצרים טבעיים, שכמובן גם עולים פחות, תחושת הניצחון על תאגידי הענק מדרבנת אותי להמשיך ולא להיכנע. זה הרבה מעבר לירידה או לשמירה על משקל, וגם לא מדובר בעניין אידיאליסטי הקשור לחלקי הפעוט במלחמה בקפיטליזם החזירי — ולא שיש במלחמה הזו משהו רע. זה מגיע ממקום אישי לגמרי, שלא לומר אגואיסטי. פשוט החלטתי שאני לא מוכן יותר שטכנולוג מזון שיושב באטלנטה או ביקנעם יקבע מה אכניס לפה. המצב שבו תזונתי מתבססת על מנות ארוזות ומעובדות לחלוטין, ספוגות עד להתפקע בשלושת ממכרי האנושות העוצמתיים ביותר לצד האלכוהול והנרקוטיקה — מלח, סוכר ושומן — נראה לי היום לא פחות מהזוי.
 

בעולם שמפוצץ בחומרים דמויי מזון ממכרים ומשווקים עד אין קץ, הדרך היחידה להפחתה במשקל ולשמירה על משקל תקין היא — והנה קלישאה שכבר בטח שמעתם — לשנות את אורח החיים. כן, הבנו, אבל מה זה אומר לעזאזל? מייקל פולן בספרו המתומצת והמדויק "איך לאכול מה? — 64 כללים" (הוצאת מודן) שעליו המלצתי בחום גם בכתבה מהשנה שעברה, מגדיר זאת בשבע מילים: "אכלו מזון. לא יותר מדי. בעיקר צמחים". במיוחד עבורכם קיצרתי את המשפט הזה לשתי מילים בלבד: אכלו טבעי.

מניסיון של שנתיים, זה רק נשמע כמו מתכון לדיכאון. תנו לגוף שלכם את ההזדמנות לחזור לעצמו, לאוכל הטבעי שאליו הורגל באלפי שנות די–אן–איי, והוא יגמול לכם במהירות מדהימה. כשתראו בורקס ולא תאמינו שיש מישהו שבאמת מתכוון להכניס את הדבר הזה לפה, תדעו שאתם בדרך הנכונה. החדשות הטובות: יש דרך לנצח את הסטטיסטיקה. החדשות הרעות: יש מקומות שלא מוכרים בהם פלפל כתום. שערורייה.

***
הכתבה התפרסמה במוצש

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...