אודטה מגלה: איך מסיימים קשר בצורה נכונה?
אין פרידות יפות, שמחות, או נעימות. “בהבנה הדדית" – אלו מילים מכובסות, גרסת יחסי הציבור של כל פרידה מחורבנת, כדי להסתיר את הנוצות המרוטות מהקהל
“היי", הוא רצה לכתוב לה, אחרי שהוא עזב בשן ועין קשר נצלני ורע שהותיר אותו מרוקן עד הלשד (כן, רוחי, זה קורה גם לבנים, לא רק לבנות). “אני כותב לך, כי אני רוצה לסיים יפה את הדברים בינינו. בסך הכל אני שומר בזכרוני את הדברים הנהדרים שהיו לנו והדברים הטובים היו גדולים יותר מהדברים שפחות עבדו עבורנו. קורה שדברים לא מסתדרים יותר, שמערכת יחסים ממצה את עצמה, שאין יותר התאמה, שאפילו נשמות תאומות לא מסתדרות יותר והן נפרדות. בסך הכל היית טובה אליי, הגונה, מקסימה וחברה טובה. תמיד אזכור אותך בלבי בצורה הכי חיובית וחמה שאוכל, כי בכל השנים האלה היית חלק ממני ואני ממך. ואני כותב לך מייל זה, כי אני רוצה לשחרר אותך ואותי לחופשי מהקשר, כדי להמשיך הלאה בטוב".
“מה את אומרת?" הוא התייעץ איתי, כי הוא חבר קרוב, למרות שהוא גר באוסטרליה. “לשלוח לה את המייל הזה, או לא?"
טוב, חבריקו, מה אני אומרת? שאתה מזכיר לי את כל מרטיבי הלילה האלה, שדקה לפני המפץ חולמים שיש להם סיר לילה מתחת לישבן, ושזה בטיחותי לשחרר. הדבר הבא הוא שהם מתעוררים בתוך השלולית של עצמם, כמובן.
והנמשל? אתה מספר לעצמך שאתה הולך לעשות פה “קלואוז'ר" יפה עם האקסית שלך, ולשחרר את שניכם חגיגית מהקשר הזה – אבל זה בדיוק הסיר הוירטואלי שאין לך מתחת לישבן. כי בפועל, אתה כולה מייצר איתה פה “קונטקט", ו"קונטקטים" מייצרים חזרה. למה? הנה תשובה מדעית: ככה.
כי הראשון יביא לשני ולשלישי, ולפני שתבין מה ואיך – תחליק בחזרה לקשר שכל כך לא רצית בו, וזו ההרטבה שאיתה תתעורר בבהלה.
הרי כבר סיימת את הקשר (אם אכן סיימת אותו), אז מה אתה מנסה לעשות פה? לגרד לה את הפצעים בעודך מספר לעצמך שאתה “אדם אציל"? די כבר עם ההונאות העצמיות האלה. אתה זקוק לאישורים מהבחוץ (ממנה) ש"אתה בסדר"? יענו, מעצמך זה לא מספיק נחשב? כי זו אשליה שתוכל להשיג פה עם המייל הזה את ה"בסדריות" שלך בעיניה. כי ממנה - בחיייייים לא תקבל אותה. כי אין פרידות יפות, שמחות, או נעימות. “בהבנה הדדית" – אלו מילים מכובסות, גרסת יחסי הציבור של כל פרידה מחורבנת, כדי להסתיר את הנוצות המרוטות מהקהל.
וזו מחשבה ינקותית שאם האישורים האלה לא יבואו לך מהבחוץ (מההורים?...), הם לא יהיו לך אף פעם. הם בהחלט יהיו לך – אם רק תעניק אותם לעצמך בעצמך. אז הענק לעצמך את ה"בסדר" שלך בעיניך, והיה סוף־סוף הבעלים (“אואון איט!") של המעשה שכבר עשית. הרי אתה לא רוצה לחזור אליה, אז מה עכשיו זיופי אצילות? וברור שזיופים - כי אם היה כל כך יפה וטוב, למה עזבת?
אין לכם ילדים משותפים, ובכל זאת אתה מרגיש כמו “רוצח המונים" כי העזת להיות זה שסיים את הקשר. לא משנה כמה רע היה לך, אסרת על עצמך לעזוב.
אז אולי תפסיק כבר לראות את אביך דרך העיניים של אמך, כדי שתוכל לתת לו חנינה, וכך תוכל להפסיק לשפוט את עצמך כל כך חמור? תבין: אם יודעים טוב יותר, פועלים טוב יותר – ולו אביך היה יודע יותר, מן הסתם, הוא היה עושה טוב יותר. אבל הוא לא ידע יותר ממה שהוא ידע. בכל רגע נתון - כולנו המקסימום של עצמנו. ואלה היו כלי ההישרדות היחידים שלו: לברוח, לא להתמודד וככה “לתקן" את המצב. אז יאללה־יאללה. אתה לא אבא שלך, והאקסית הזו שלך התחרעה עליך בשפגט, ואין מה להוסיף על זה מילה.
אווה לונגוריה ציטטה את מה שלימד אותה דון מיגל (מחבר “ארבע ההסכמות") רואיס:
“אני מתגעגעת אליו (אל האקס שלה, הכדורסלן שבגד בה, א"ש), ולכן אתקשר אליו" - הוא לא משפט שלם. “אני מתגעגעת אליו ולכן אני... מתגעגעת אליו", זה המשפט הנכון.
והתרגום? שלא חובה לעשות שום פעולות במחובר לרגש מסוים, אם הפעולות האלה לא טובות לך. תפריד בין הדברים: תרגיש כמה שרק בא לך, אבל בלי שום פעולות “מתבקשות". כן, מחשבה מהפכנית.
בפרידה יש חוויה של ריק ושעמום. כן, שעמום. מפני שמתפנה שם המון זמן חדש, שברגיל היה מלא עם סדר היום של ה"ביחד". לזמן שלך היה “מילוי" עם חומרים מוכרים. ומכיוון שהישן אבד והחדש טרם התהווה - זמן הביניים הזה (גם אם הוא לשתי דקות בנצח), מרגיש לך כמו כלום אחד גדול וארוך. ואתה לא מתאר לעצמך כמה אנשים הרסו לעצמם את החיים בכך שהם חזרו לאקסים שלהם, רק בגלל שהם לא יכלו לשאת את השעמום - אז יאללה, חאפלה. כי אנשים מעדיפים שיזרום להם אפילו חרא בוורידים על פני שום־כלום. אז אם מצ'עמם לך, לך דפוק את הראש בקיר, תעשה פילטיס, אבל אל תחרב לעצמך את החיים החדשים שהשגת לעצמך בעמל כה גדול.
ומצד שני, אם זה בשיעור שלך לחזור אליה לעוד סיבוב – אתה תחזור. עם עצתי או בלעדיה. כי אין טעויות, יש רק התנסויות הכרחיות.
אז שלח לה את המייל הזה אם עדיין בא לך לעשות זאת, כי הכל חוקי ומותר. אבל עשה זאת בעיניים פקוחות, יקירי, וממקום מבין ובוחר.
באופטיקה בז'רנו (תרצה 19, מרכז מסחרי מרום נווה, רמת גן), בפסג' המרכזי, יש להשיג משקפיים סקסיים של “סלין", שיאים לכוכבת (דגם CL41026/S). הם מגיעים בשני צבעים, אבל הדגם השחור בגבות, שמתמזג לצבע נמר בלחיים, הוא הכי־הכי אואו!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם