ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

בלי מחשופים: המעצבת האוונגרדית שנמנעת מחשיפה

ריי קוואקובו, מעצבת מותג האופנה "קום דה גרסון", זכתה בפרס המעצב הבינלאומי בטקס פרסי מועצת האופנה האמריקאית, ובחרה כהרגלה להיעדר מן האירוע. סיפור של אישה קטנה, הצלחה גדולה וסלידה עזה מחשיפה

טקס הענקת פרסי מועצת האופנה האמריקאית, ה-CFDA, הוא ללא ספק אחד מרגעי השיא בעולם האופנה האמריקאי. מדי שנה מוענקים על ידי המועצה, שבראשה עומדת המעצבת דיאן פון פירסטנברג, פרסי הצטיינות למעצבים צעירים ששוויים נע בין 100 ל-300 אלף דולר. נוסף לפרס הכספי זוכים המעצבים לחשיפה עצומה ולליווי והנחיה עסקיים על ידי מומחים.

- עשו לייק לעמוד הפייסבוק של סגנון

בטקס ה-50 במספרו, שנערך בשני האחרון במרכז לינקולן שבניו יורק בהנחיית השחקן סת' מאיירס, קטפו את הפרסים הגדולים התאומות מרי קייט ואשלי אולסן למותג The Row, שזכו בקטגוריית האופנה לנשים, בילי רייד בקטגוריית הגברים וריד קרקוף בקטגוריית עיצוב האביזרים. פרס אייקון האופנה הוענק לשחקן ג'וני דפ, ופרס מפעל חיים למעצב אמריקאי הוענק לטומי הילפיגר.

אחד הפרסים החשובים בטקס הוא פרס המעצב הבינלאומי, היחיד שמוענק למעצב שאינו בהכרח אמריקאי. בשנים קודמות היו בין זוכיו פיבי פיילו, מעצבת "סלין", כריסטופר ביילי, מעצב "ברברי" הבריטית, ומארק ג'ייקובס. השנה הוענק הפרס היוקרתי לריי קוואקובו, המעצבת והבעלים של מותג האופנה היפני המציג בפריז "קום דה גרסון" (בצרפתית - כמו הבנים), אחד מבתי האופנה החשובים והמשפיעים בעולם מאז הקמתו בטוקיו ב-1969.

למרות חשיבותו של הטקס הזוהר שנערך מדי שנה בחסות "ווג", קוואקובו בת ה-70 החליטה שלא לכבד אותו בנוכחותה. הבחירה להיעדר מן האירוע אינה מפתיעה: קוואקובו נראית רק לעתים נדירות בציבור, היא מעולם לא חשפה את תהליך יצירתה, היא אינה משתחווה אל הקהל המריע בסיום התצוגות שלה, וכמעט אינה מתראיינת לתקשורת.

בעידן שבו מרבית מעצבי העל הפכו למנוע יחסי ציבור ומשמשים כפרזנטורים ססגוניים עבור המותגים שהם מובילים, בחירתה של קוואקובו שלא להיחשף בפומבי עשויה להיראות תמוהה. אך לאור הדיווח האחרון על רווח של יותר מ-200 מיליון דולר בשנת 2012, נראה כי הפרסום והשיווק אינם צריכים להיות בראש מעייניה.

למותג האוונגרדי שהקימה קוואקובו יש מיליוני מעריצים ברחבי העולם, העוקבים באדיקות אחר השתקפות אישיותה האניגמטית בכל רובדי יצירתה. את הקולקציות האוונגרדיות שהיא יוצרת עונה אחר עונה היא מנסחת דרך מילים שעשויות להיות מובנות רק לה, וממניעים כמעט מסתוריים, שאותם ניסו טובי חוקרי ועיתונאי האופנה לפענח.

הקולקציה הראשונה שהציגה בפריז ב-1981 נקראה "להרוס". בעידן שבו שלט המראה העמוס והטווסי מסדרות טלוויזיה כמו "דאלאס" ו"שושלת" היא בחרה להציג מראה חדש ומהפכני בדמות שמלות שחורות אדירות ממדים ומרושלות, שנראו כעשויות סחבות מקומטות. ב-1997 היא הציגה קולקציה בלתי נשכחת שהפגישה בין הגוף לבגד שעליו, ושאבה השראה מצורתם של האיברים הפנימיים בגוף האדם - כליות, שרירים, מעיים - והציגה אותם בדמות כריות נפוחות שנתפרו אל הבגד ושינו את צורת הגוף לכדי צללית אמורפית ומהפנטת.

בחודש מרס השנה היא הציגה קולקציית חורף מלאת צבעים חיים וטקסטורות מודגשות, עשויה צמר בצלליות פשוטות, שטוחות וגדולות. זוהי אחת הקולקציות המורכבות שיצרה בכל 43 שנותיו של "קום דה גרסון", מעין ניסיון להציג את העתיד בשני ממדים בלבד, ושוב, להימנע מבדים המשדרים יוקרה ועושר, אלה שאפיינו העונה את שאר בתי האופנה.

למרות האפלוליות שעשויה להצטייר מתוך עבודתה, תמיד יימצאו בה גם קריצה והומור - ז'קט שממנו צומחות כפות ידיים החובקות את גוף הלובשת אותו, שמלה עשויה טול שקוף שתחתיו עשרות שרשראות פנינים חבויות, טקסטורות מנוגדות ומלאות חיים כנקודות, פסים ומשבצות צבעוניות שאותם היא מפגישה לכדי יצירה אחת הרמונית, או קו הבשמים המצליח שיצרה כאוסף שיקויים סודיים שמורכבים מניחוחות מפתיעים כגון זפת שחור, גומי שרוף, חומרי ניקוי יבש וסודה.

ככל שהתפתח "קום דה גרסון" במהלך השנים, תמצית רוחה החתרנית של קוואקובו נותרה נוכחת בכל דבר שיצרה, אך זאת בלי לגרוע ביכולתה להצלחה מסחרית, וחלק ניכר מכך הודות לניהול משותף מוצלח עם בעלה אדריאן ג'ופה, שאפשר להם לשמור על החברה בבעלות פרטית. יחד הקימו את רשת חנויות הגרילה בלאק ב-2004, שנפתחות במפתיע ונסגרות תוך זמן קצוב. באותה שנה הקימו גם את חנות הקונספט הלונדונית בת חמש הקומות דובר סטריט מרקט, והם משתפים פעולה עם מותגים כגון "ספידו", "לקוסט", "לואי ויטון" ו-H&M (אחד משיתופי הפעולה המצליחים ביותר של העונה האחרונה).

קוואקובו עצמה, אישה קטנת ממדים ששערה עשוי בתספורת קארה שחור נצחי, לובשת רק בגדים נזיריים בצבעי שחור ולבן, כאלו שלעולם לא יעידו על החופש והשחרור שהיא יוצרת על מסלולי התצוגות. "אף מעצב חי לא זוכה להערכה גבוהה כל כך מצד עמיתיו", כתבה עליה קתי הורין בשבוע שעבר בניו יורק טיימס, "ואף אחד מהם לא העשיר את רוחנו בכל כך הרבה דרכים מקוריות וסותרות".

היא אף הוסיפה ציטוט מהתכתבות בדואר האלקטרוני בינה ובין המעצבת: "תהליך העיצוב שלי לעולם אינו מתחיל או נגמר. אני מקווה למצוא משהו דרך פעולת החיים היומיומיים שלי. אני לא עובדת ליד שולחן עבודה, ואין לי נקודת התחלה ברורה לקולקציה. אין לי אף פעם לוחות השראה, אני לא עוברת על גזירי בדים מוכנים, אני לא מציירת סקיצות, אין לי רגעי 'אאוריקה', ואין סוף לחיפוש אחר דבר חדש. כשאני חיה את החיים הנורמליים שלי, אני מקווה למצוא משהו שיפעיל כמו כפתור את המחשבה שלי, ואז משהו לא קשור לחלוטין מגיע לפתע, ואלמנט שלישי נוסף מגיח משום מקום. כמעט בכל קולקציה שלי נשתלים בערך שלושה זרעים של דברים שיהפכו אחר כך בטעות למה שנראה לכולם כמוצר סופי, אבל בשבילי זה לעולם לא נגמר. לעולם אין לי רגע שבו אני חושבת לעצמי' זה עובד, זה ברור'", סיכמה. "אם לרגע אחד אחשוב כך, סימן שמשהו נגמר, ואת הדבר הבא כבר לא אוכל לעשות".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...