ד"ש מגן עדן
זה נראה כמו סוג של אחרית הימים - רב יהודי יושב לצד אימאם סופי, לאמה בודהיסטי ונזיר פרנציסקני. כל אחד מדבר במושגים מתוך המסורת שלו, אך המסר זהה, והמסר הוא אהבה • נעם פז חוזר הביתה, אל האשרם באיי הבהאמס
אווום... אני מתאים את קולי לצליל הצופר של "ספינת האהבה" הענקית שעוגנת במפרץ שמאחורי, בעיצומו של שיעור יוגה שאני מעביר. התלמידים צוחקים. שיבננדה אשרם יוגה רטריט, אי גן העדן, הבהאמס. השילוב הבלתי אפשרי של אשרם מסורתי בטבורו של אחד מאתרי הנופש המבוקשים ביותר בעולם. חולות לבנים, דקלי קוקוס ופרחי היביסקוס ענקיים, נזירים בגלימות כתומות מודטים וברקע מהדהדים הבסים של מסיבה רווית אלכוהול על סיפונה של אניית נופש אחרת, קטנה יותר, החולפת במפרץ.
כבר כמעט ארבעה שבועות חלפו מאז שהגעתי לכאן, למקום שעבורי הוא בית הרחק מהבית. המפגש הראשון שלי עם היוגה התרחש כשהייתי בן שש. חזרתי הביתה מבית הספר וגיליתי בסלון את "ספר היוגה השלם" מאת סוומי וישנו דבננדה, האיש שהקים במו ידיו את ארגון שיבננדה העולמי, עם מרכזים ואשרמים בכל רחבי
אני זוכר שדפדפתי בספר והתבוננתי בתמונות של סוומיג'י בצעירותו, מדגים אסנות מורכבות, וניסיתי לתרגל בעצמי. ישיבת הלוטוס היתה התנוחה הראשונה שבהן. אמא שלי עשתה אז את צעדיה הראשונים במה שעתיד להפוך עבורה לדרך חיים. אחותי, אחי ואני הלכנו בעקבותיה.
מרכז שיבננדה ליוגה בתל אביב, שהיה אז ממוקם בבניין מזדקן בן שלוש קומות ברחוב עין הקורא 11, לא רחוק מהתחנה המרכזית החדשה בטרם נפתחה לציבור, היה מקום קסום מדיף ניחוחות קטורת. על קירותיו היו תלויות תמונות מוזרות ומסקרנות של אלים בעלי ארבע זרועות, שמיים מלאים בבוהיסטוות, תמונה ענקית של "שיויתי" עם השם המפורש לצד פרצופיהם המחייכים של סוומי שיבננדה, המאסטר מרישיקש, ותלמידו סוומי וישנו דבננדה, שאותו הייתי עתיד לפגוש לראשונה כשלוש שנים לאחר מכן, כשביקר בארץ.
במרכז למדתי לתרגל מדיטציה ולהתבונן פנימה, אל תוך הלב. חוויות הילדות הללו ליוו אותי כשגדלתי, דרך שנות בית הספר, תנועת הנוער והצבא. מרד הנעורים שלי היה לנסות להתרחק מהיוגה ולטעום מ"החיים הרגילים", אך די מהר גיליתי שהדרך שלי מכילה את החיים הרוחניים יחד עם החיים הארציים.
וכך אני מוצא את עצמי אחת לכמה זמן חוזר הביתה אל האשרם, מתמזג בטבעיות בסביבה התומכת של קהילה רוחנית, סופג השראה וגם מעביר משהו מזה הלאה, כמורה מן המנין. לקראת העונה הנוכחית התבקשתי לבוא וללמד קורסים וסדנאות בנושאים האהובים עלי - חשיבה חיובית, סיפורי המיתולוגיה ההודית שחוצים את גבולות הדמיון ואמנות מקודשת, תחום העיסוק העיקרי שלי.
בנוסף, העברתי את תוכנית הילדים, מעין סגירת מעגל עם צעדיי הראשונים בארץ היוגה. זו היתה חוויה מאוד מיוחדת, לעבור את התוכנית מהצד השני, להקים מחנה קטן בתחומי האשרם שבו ערכנו את שיעורי היוגה המעט-רועשים שלנו, את סדנאות היצירה ואת גולת הכותרת של התוכנית – הסיפורים.
על אף הניסיון שצברתי בעבודה עם ילדים מכל הגילים, עדיין הופתעתי מרמת הריכוז וההקשבה של חמישה-עשר היוגים הצעירים הללו כשמדובר בעלילותיו המופלאות של ראמה, הנסיך שהוגלה אל היער, ובעזרת האנומן, האל בעל פני הקוף, הציל את סיטה אהובתו מזרועותיו של מלך השדים הנורא.
כל מי שעובד עם ילדים או מגדל כמה משל עצמו בוודאי מודע למתנה הגדולה שיש להם להעניק לעולם שלנו. זה היה שיעור מאלף, לשמוע את דעותיהם על מדיטציה, על אלוהים ועל מטרת החיים.
במהלך העונה האשרם מזמין מורים רבים שבאים ומשתפים את האורחים והצוות בידע שלהם. מנהיגים רוחניים בני דתות ומסורות שונות משתתפים בסימפוזיון "אחדות בשונות", שמתקיים כל שנה בתקופה שבין חג המולד לראש השנה האזרחית.
עץ חג המולד המקושט ניצב לצד דמויותיהם של קרישנה, שיוה והאמא הקוסמית. החגיגה גדולה וכולם מוזמנים. זה נראה כמו סוג של אחרית הימים - רב יהודי יושב לצד אימאם סופי, לאמה בודהיסטי ונזיר פרנציסקני. כל אחד מדבר במושגים מתוך המסורת שלו אך המסר זהה, והמסר הוא אהבה.
סוומי סוורופננדה, המורה הרוחני של האשרם והמורה האישי שלי מילדות, פותח את הסימפוזיון בשיחה מקרבת לבבות. לסוומיג'י יש נוכחות מרשימה, חידתית משהו. לצופה מן הצד הוא נראה לעתים חמור-סבר כשהוא מתהלך ברחבי האשרם, אך בשיחה אישית יותר, וגם כאשר הוא פונה אל קהל התלמידים והאורחים, מתגלה החמלה הרבה שלו.
עם השנים למדתי להיפתח ולהתמסר בכדי לקבל את הידע הרב וההשראה שיש לו להעניק. לפעמים אני שוכח זאת, בהתנהלות הרגילה של חיי היומיום, אך בכל פעם שאני פוגש אותו, או ברגע שהוא נכנס אל המקדש, אני מיד חש בחסד העצום הזה.
פירוש המילה "גורו" הוא "זה שמגרש את החושך". אצלנו אומרים שהגורו הוא לא האדם עצמו, שהוא בשר ודם כמו כל אחד אחר, אלא עיקרון אוניברסלי ששופע דרך אותו אדם. מידת ההתמסרות של התלמיד היא זו שמאפשרת לו לקבל את החסד הזה אל תוך חייו. באותו ערב ראשון הוקרנו את זכרו של משתתף ותיק בסימפוזיון, הרב ג'וזף גלברמן, שהלך לעולמו בערב ראש השנה היהודית והוא בן 98.
בשנה שעברה זכיתי להכיר את הרב גלברמן, ולספוג משהו מן החוכמה ושמחת החיים שלו. המראה שלו רוקד עם מקל ההליכה שלו לצלילי הקירטן, שירת הדבקות היוגית, היה בלתי נשכח. באחת השיחות שהיו לנו אז שאלתי אותו שאלה בנוגע לכשרות. הוא אמר לי משהו שחדר עמוק - כשאתה בא לעשות דבר מה, כל דבר - אתה צריך לשאול את עצמך רק את השאלות הבאות - האם זה יהפוך אותי לאדם טוב יותר? האם זה יטיב איתי ועם הסובבים אותי? זו כשרות אמיתית! שנזכה לשאול את השאלות הנכונות.
אורח מיוחד נוסף של הסימפוזיון הוא מאסטר מוסיקאי מאיראן, דווד אזד שמו. הכרתי אותה בעונה הקודמת, שבה הוזמן להשתתף בפסטיבל המוסיקה הרוחנית, “על כנפי האקסטזה". דווד הוא איש גבוה ונאה עם זקן ארוך וכסוף שמתהלך באשרם כאילו הגיע מעולם אחר, עולם של מלכים ואצילים. הוא מנגן על העוד, הסאז והדאף, ושר בקול רך ועוצמתי שחודר עמוק אל תוך הלב ומטלטל אותו.
מיד כאשר הגיע שאל את אחי ואותי האם יש באשרם מוסיקאים שיוכלו ללוות אותו, וכך מצאנו את עצמנו יחד איתו על הבמה, אחי נראיין ג'יוטי בתוף ואני עם הגיטרה, נמסים אל תוך המוסיקה המופלאה שלו.
אחד האירועים האחרונים בסימפוזיון היה ערב השנה החדשה, שהחל בקונצרט קסום של הזמרים הסיקהים סנאטם קהור וגורו גנשה. לאחר הקונצרט התקיימה פוג'ה מיוחדת. הפוג'ה היא טקס שבו מזמינים את הנוכחות האלוהית לבוא ולברך את המרחב בו אנו נמצאים. הנוכחות האלוהית מיוצגת על ידי מזבח ועליו אש בוערת, מנדלה צבעונית העשויה מגרגירי אבקת אורז בצבעים שונים, או פסל המייצג את אחד האספקטים הרבים והשונים של האל.
אך אין ללכת שולל אחרי מה שרואים מבחוץ; העשייה האמיתית בפוג'ה היא פנימית. לטהר את הלב שלנו ולעשות בו מקום לאהבת אמת, לתכונות אלוהיות כמו חמלה, טוב ונדיבות, שהן הטבע הגבוה שחבוי בכל אדם באשר הוא.
פוג'ת ערב השנה החדשה היתה "הומה" – טקס אש. הטקס מתחיל בהבעת התכוונות, לברך את השנה החדשה ואת כל הנוכחים ואהוביהם בכל פן ופן של החיים – אהבה, בריאות, פרנסה, חוכמה והארה רוחנית. קרישנאן נמבודרי, כהן הדת הטנטרי של האשרם מזמר מנטרות ואנחנו חוזרים אחריו. הוא מגיש מנחות שונות לאש, וכל המשתתפים, איש איש בתורו, מגישים את המנחה שלהם.
אחד הדברים היפים בתפישת עולם רחבה ומלאה יותר הוא שניתן לעשות דברים באופן מנטלי, על ידי התכוונות עמוקה. וכך, באופן מנטלי, הגשתי שם פרח אחרי פרח, עבור כל האנשים והיצורים האהובים עלי, הנמצאים הרחק מעבר לים, לשתף אותם בברכות הרבות מספור שהומטרו עלינו מהשמיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם