ריפוי זוגי: סיפורים מהקליניקה
הוא נכנס לחדר הטיפולים, היא נכנסת כמה דקות אחריו. לאחר כרבע שעה שוקע כל אחד מהם בעולמו הפנימי, אך עיניהם העצומות מופנות האחד בכיוונו של השנייה
השאלה החשובה היא אם יש סיפוק, ואם המטרה של להקל על סבל מושגת. כשחשבתי עוד על השאלה שלה, מאוחר יותר, הבנתי שאחד הגורמים החשובים בהקלה על הסבל ובהפחתת התלונות קשור בחוויית הריפוי המשותף שחווים המטופלים המגיעים לקליניקה. החוויה הזו יכולה גם ללמד אותנו דבר או שניים על מקורות הסבל בכלל.
אחד הדברים שיותר מחממים לי את הלב הוא לראות זוגות או בני משפחה מגיעים לטיפול ביחד. הסידור של הקליניקה הקהילתית מאפשר לבני משפחה לשכב על כורסאות הטיפולים זה ליד זה, ולשקוע בתנומה משותפת. מזה מספר חודשים מגיע אליי זוג, נשוי טרי, לטיפול. הוא נכנס לחדר הטיפולים ומתיישב, היא נכנסת כמה דקות אחריו. לאחר כרבע שעה, בדרך כלל, שוקע כל אחד מהם בעולמו הפנימי, אך עם נטייה מובהקת להפנות את עיניהם העצומות אחד בכיוונו של השנייה. אחרי הטיפול הם יוצאים מהחדר ועוזבים את הקליניקה, מחויכים וקצת מרחפים.
לפני מספר חודשים הגיע אליי זוג מבוגר. הוא בן 94 והיא בשנות ה-80 לחייה. הטיפול היה מיועד לו, אך היא ישבה צמודה אליו לאורך כל זמן הישיבה עם המחטים. קשובה וערנית, מחזיקה את מקל ההליכה והכובע שלו בידיה למרות שהצעתי לתלות אותם בפינת החדר, נראה היה שהיא פשוט שומרת עליו. ביציאה מהקליניקה תמיד הלכו שלובי ידיים, תומכים אחד בשני.
וכך, מדי פעם מגיעים בני משפחה לטיפול משותף: אישה כבת 40 שעוזרת לאמה המבוגרת לחלוץ את נעליה, תיכוניסטית ש"סחבה" את הוריה לקליניקה (חדר הטיפולים נראה כמעט כמו סלון ביתי - רק הטלוויזיה הייתה חסרה...), מטופל נוסף שבא עם בנו. פעם אחת יצא ששלוש מתוך ארבע המטופלות בחדר הכירו זו את זו מהשכונה. למרות שבדרך כלל נשמר השקט בקליניקה, כאן כבר לא יכולתי למנוע את הפטפוט המשותף. היה בזה אפילו שינוי מרענן.
חוויה משותפת של ריפוי מתקיימת ברוב הקליניקות בסין, והתקיימה לאורך התרבות האנושית במשך אלפי שנים. אך בתרבות המודרנית מוצאים את עצמם רבים מהחולים במצב של בדידות בהתמודדותם עם כאב או חולי. זה יכול להתבטא בחדרים הקטנים עם המיטה הבודדת, בהפרדה ממטופלים אחרים
הרפואה המשלימה בכללותה מנסה להשריש תרבות של "רפואה מונעת". לא לבוא לטיפול רק "כשכלו כל הקיצין" ואי אפשר לתפקד, אלא הרבה קודם. בכך גם ניתן למנוע את הפחד והבדידות שמתלווים להתמודדות עם מצבים שהתדרדרו לכדי מחלה של ממש. וכאשר בני משפחה או מכרים מגיעים יחדיו לטיפול, הרפואה עצמה הופכת לחוויה ידידותית יותר, נעימה ואפילו מחזקת. מחקר ששמעתי עליו לאחרונה מצביע על חפיפה בין אזורים במוח הפועלים בזמן חרדה ומתח, ובין אזורים הקשורים לכאבים כרוניים. אז אם אפשר להוריד את מפלס החרדה והבדידות הכרוך בתהליך הריפוי עצמו, הרי שעשינו צעד משמעותי גם בהקלה על הסבל הפיזי.
אז כן, אני יכול לשמוע תלונות של אנשים כל היום, כי אני יודע שברגע שהם נכנסים לחדר הטיפולים הם מבינים פתאום שלרבים וטובים כואב או קשה, ושהם לא לבד בעניין הזה. הדבר היפה הוא שבטיפולים הבאים הנטייה להתלונן פוחתת, גם בזכות השיפור המתחולל בעקבות הטיפול, אך אולי גם בשל ההכרה הקיומית באוניברסליות של הסבל והריפוי.
לאתר הבית של רפואה סינית קהילתית בירושלים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם