נגד הבאז: ביקור במסעדת פרינסס מרי בירושלים
אומרים שבמסעדת "מחניהודה" החדשה והמדוברת בירושלים יושבים עכשיו בעיקר תל אביבים שמחפשים גימיקים בצנצנת. אז נסענו דווקא למסעדת פרינסס מרי הצרפתית והלא כשרה
הקולגות בירושלים אוהבים להגיד בשקט שאת מסעדת מחניהודה ממלאים רק תל אביבים. בירושלים זה לא נחשב מרשים במיוחד. "קהל של גימיקים" הם קוראים לתל אביבים שמרגישים מתוחכמים כשהם עולים במיוחד בעליות של הקסטל, כדי לאכול בלהיט החדש והמרוחק.
"שגרניט ייתן להם גימיקים כמו ריזוטו בצנצנת ואנחנו נגיש לירושלמים שמבינים, אוכל טוב" אומרים המתחרים. אז גרניט מגיש דווקא פולנטה בצנצנת, ולא ריזוטו, ובאמת שמזמן מסעדן ירושלמי לא זכה לכזה פרגון מקיר לקיר. אבל עדיין יש מקומות טעימים ומוקפדים ששווים נסיעה במיוחד לעיר הקרירה.
מסעדת פרינסס מרי למשל, שנפתחה לפני כשמונה חודשים. המסעדה היא אחת מתוך אשכול מצומצם של מסעדות לא כשרות שפועלות בעיר. מי שלא אוהב קינוחי פרווה אחרי ארוחה בשרית, ממצה די מהר את האופציות בירושלים שמסביבו ולמסעדה לא כשרה שנפתחת שם, במידה והיא טובה, לא קשה לבלוט.
את פרינסס מרי פתח עורך הדין הירושלמי עמוס גבעון, שמתמחה ברשלנות רפואית. במשך שנים הוא הביט, כילד, על המבנה היפה שבו פועלת כיום המסעדה שלו - מבנה שהוקם בתחילת המאה הקודמת
קירות המסעדה הפינתית מעוגלים, התקרה גבוהה והחלונות גדולים. האדריכל גיל קריבין הרים עיצוב פנים אלגנטי ובהיר מנקודת פתיחה בעייתית, מספר גבעון. הוא תלה נברשות בצורת חלוקי נחל שמשתלשלות מחוטים ארוכים והשקיע גם בחדרי שירותים בסגנון צרפתי. התוצאה הסופית היא מסעדה לא גדולה, עם שני מפלסים ואווירה חגיגית ואינטימית שמתאימה לאירועים משפחתיים או לציון אירועים זוגיים, קטנים ושקטים, ומשרה נינוחות.
את התפריט בנה השף מוטי אוחנה ממסעדת "החצר" הירושלמית, והוא צרפתי בבסיסו. אוחנה הוא בוגר הקורדון בלו והטיפול שלו בחומרים הוא בהחלט יצירתי.
למנה הראשונה הזמנו סביצ'ה על חצילים ופלפלים (39 או 59 שקלים, תלוי בגודל המנה). מנה טרייה וטעימה שגם הוגשה באופן אסתטי. אחר כך הגיעו קוקי סן ז'אק והוכיחו שהבחור במטבח לא מתברבר עם היצירתיות שלו, הוא פשוט רוצה לצייר.
הפירה נמשח במשיחה ארוכה על הצלחת המלבנית ובשני הקצוות נחו שתי ערמות רעננות ונהדרות של סלט מסלרי, תפוח עץ ושמנת עדינה. צדפות הקוקי סאן ז'אק השמנמנות סודרו בשורה והיו מפתות מאד. הן בילו כמה שניות יותר מדי על האש, אבל עדיין היו טעימות ועסיסיות.
כל פירות הים והדגים, גבעון שמח לספר, מגיעים ישירות מהדייג פטריק באשדוד, בלי מתווך. את הבשר הוא בוחר בעצמו, בסיבובים שהוא עושה עם קצב קפדן. הבשר מתיישן בחדר מיוחד ששייך למסעדה ומדובר תמיד בבשר עגל רך ולא בשום דבר אחר.
טעמנו גם מרק קרם ערמונים טעים, עדין ולא כבד על בסיס שמנת, שכבד אווז רך במיוחד נח במרכזו (49 שקלים) ומנת בלאק טייגר שרימפס (59 או 109 שקלים) שהייתה לא גדולה והתבססה על רוטב נחמד. לא יותר מזה. האנטריקוט (119 שקלים) אכן הגיע מבשר משובח אבל היה קשה לשפוט אותו לעומק, כי החבר שהזמין אותו, דרש שהוא יהיה כל כך רייר, עד שאפשר כבר היה להפוך אותו לחיית מחמד.
השירות היה חם ונעים לאורך כל הדרך. גם כשמשפחת תיירים אמריקאית גדולה גדשה פתאום את המסעדה ומילאה את החלל בהמון הזמנות מהמטבח וסיפורים מתגלגלים.
הקינוח שהזמנו, בוריק שוקולד, נראה כמו מתנה באריזה אישית - מדובר במעין שקיק מעלי פילו שנאפה עם המילוי שלו כשהוא קשור בחוט. בתוכו רחשה לבת שוקולד חמימה, שפרצה החוצה עם נגיעת הסכין הראשונה, ישר על הבננות המטוגנות שחיכו בצלחת.
מהמטבח שלחו גם את ספיישל הקיץ: צלחת לבנה בצורת קונכייה, שבתוכה קצפת טרייה ומסביבה פרוסות של פירות טריים ושני כדורי סורבה פירות. מנה שאפשר להפוך לעוד יותר מעניינת עם עוד קצת מאמץ.
אנחנו פשוט העברנו את הקצפת לקונכיית השוקולד, ורק אז, עם המבטים המסוממים הרצויים, אפשר היה לטייל בממילא מתוך ריחוף שאנן.
פרינסס מרי, שלומציון המלכה 18, ירושלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם