אני לא ציפיתי: ביקרנו באוונגרד
אז טעיתי וחשבתי שאוונגרד היא לא מה שהיא, מה שהביא אותי להביא איתי את סבתא לבר-מסעדה רועש וזוהר. סביר להניח שקרו שם עוד כמה דברים, אבל אנחנו נזכור רק את הפילה מיניון. לא תתחרטו
כשהגענו למקום, הופתענו למדי: איך אף אחד לא חשב לציין כי מדובר בר ספורט. פלזמות מקיר לקיר, גופי ניאון בצורות בירה זו או אחרת על הקירות, ובר רועש למדי למרות שמדובר בשלישי בשמונה בערב.
ההפתעה מקבלת נופך אחר כאשר לוקחים בחשבון את בת הלוויה לארוחה. זו הפעם הראשונה בה סבתא מצטרפת לביקור קולינרי, ואחרי 81 שנות פעילות בשלוש יבשות שונות, מתוכן שלושה עשורים בבואנוס איירס, קשה להתווכח איתה על אוכל, ובכלל. מה גם שהאסאדו בגינת ביתה לא נופל מאף מסעדה באזור, ודאי לא ספורט בר ברמת החייל.
לאחר ההלם הראשוני עברנו על התפריט העבה, בזמן שהוגשה לשולחן כוס מלאה פופקורן, תזכורת לטעות. התפריט מגוון ומצויד במנות גדולות, גם הראשונות, ולפתיחה בחרנו בפטה כבד שמוגש עם טוסטונים וצ'אטני קיווי (48 שקל), וסלסלת פטריות מעופפת - פטריות שמפניון מטוגנות בבצק בירה (58 שקל).
בעוד ניסיתי למצוא דרך לתרץ ש"בפעם האחרונה בה הייתי במקום הוא נראה אחרת" (עברו שבע שנים, כך שסביר שאני גם טועה וגם משקר), הגיעה המלצרית הנהדרת עם המנות לשולחן. הן גדולות, וברור לשנינו שניתן להסתפק באחת.
אוונגרד דן פרץ
הטעימה הראשונה ממנת הכבד הבהירה שמצפות לנו הפתעות נוספת. הפטה חמאתי במידה, בעל טעם חזק ועם צ'אטני שהתאים בדיוק, וגם הסלט הסתדר מצוין בצלחת. מהסלסלה נהננו אף יותר: הפטריות אמנם שמנוניות (בכל זאת טיגון עמוק), אך מי שאוהב את הז'אנר כמונו ייהנה מהמנה בוודאות. הבצק קריספי, הפטריות גדולות, ומלבד המיונז הפיקנטי שלא הסתדר ונותר בצד, נהננו מכל ביס.
אין צורך בגברת פלפלת
עכשיו כבר אפשר להירגע: הסבתא מרוצה, הלחץ ירד והכל בסדר. משחק הטניס ששודר על הפלזמות הסתיים רק כדי להזכיר שליגת האלופות מתחילה עוד חמש דקות. נו מילא - נפצה על כך באוכל.
לעיקרית בחרנו בנתחי פילה מיניון (110 שקל), עם צ'יפס בצד. איומים מצד הגרמנייה כי לא אקבל אפילו ביס בודד שיכנעו כי רצוי להזמין מנה נוספת, בעוד סלט קיסר עם תוספת נתחי עוף ישמש כגיבוי.
הסלט היה בסיסי וענה על הדרישות, אך במהירות ננטש עם הגעת המדליונים. שלושה נתחים נהדרים הצליחו להאפיל על ההמולה, על הפלזמות ועל כל שאר המנות.
פילה מיניון. כל השאר הרבה פחות חשוב. דן פרץ
יחד עם פאי תפוחים, תה ואספרסו לקינוח קיבלנו חשבון של 334 שקלים - מחיר סביר בהחלט לדעתנו, בהתחשב בתמורה. מה גם שעיניים קטנות משלנו היו מסיימות את הערב במחיר נמוך בהרבה.
אז יש כאלו שיתווכחו לגבי אופי המקום, ויגידו כי לא מדובר בבר ספורט אלא במקום בילוי או מוסד שהגדיר בעצמו ז'אנר חדש. רוצים עוד? גם ים תיכוני אפשר להוסיף לטייטל הלא רשמי. לא מספיק? קחו גם דיינר. אותנו זה ממש לא מעניין - רק תביאו עוד מנה של פילה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מתכונים -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם