מכורה פומבית: כך התמכרתי לשופינג באי.ביי
זה היה מטונף. אבל זה לא עניין אותי. תוך שעות ספורות איבדתי צלם אנוש, ובמקומו קיבלתי שמלה של אנה סואי. כך איבדתי צלם אנוש במרדף אחר בגדי מעצבים יד שנייה באי.ביי
חמישה ימים תמימים חיכיתי בסבלנות כדי להציע רק כשהמכירה נסגרת ולהשיג את השמלה במחיר הנמוך ביותר (הידרדרות מוסרית מס‘ ,(1 וביום הגדול אף ביטלתי תוכניות עם חברה תוך שימוש בתירוץ שקרי לחלוטין מסוגת האבל (הידרדרות מוסרית מס‘ .(2 כך ששעות ספורות לפני המכירה הייתי כל כולי מרוכזת במסך, מוכנה להשתמש בכל טריק מלוכלך כדי שאף מעודדת בולימית מאריזונה לא תצליח לגזול את השמלה ממני (הידרדרות מוסרית מס‘ .(3
שלוש דקות לפני רגע האמת, בעודי לוחצת F5 כאפילפטית, צלצל הטלפון הנייד. אינני זוכרת מי היה על הקו ומה רצה מחיי, רק שכשחזרתי אל המסך, לבי עצר מלכת. המכירה הסתיימה לפני עשר שניות, ואהבת חיי נגזלה ממני על ידי פרחת קרוואנים עם חיבור מהיר.
"לא! לאאאאאא,“!!! זעקות השבר שלי ניפצו את כל כוסות היין במגדלי אקירוב. אך עוד בטרם הספיק בן הזוג לשאול למה אני צורחת באמצע הלילה, החלטתי שזהו, אני מסירה את הכפפות.
"כל כך רציתי את השמלה הזאת,“ כתבתי הודעה נרגשת לפחמימה הבריטית, "ואני חושבת שמגיע לך לקבל עליה יותר כסף. תני אותה לי! אני אשלם כפול“! (הידרדרות מוסרית מס‘ .(4 זה היה מטונף. אבל זה לא עניין אותי, וגם לא את חובבת הפיש אנד לוטס אוף צ‘יפס, שהסכימה מיד. תוך שעות ספורות איבדתי צלם אנוש, ובמקומו קיבלתי אנה סואי. העסקה הכי טובה שעשיתי.
במחשבה לאחור, היה זה מאוד צפוי שאתמכר לאי.ביי, שהוא לא עוד קהילת יד שנייה אלא בפירוש שוק הפשפשים הגדול בעולם. מאז ומעולם התמכרתי מיד לכל מה שהיה לי כיף לעשות, בין אם מדובר בנגינה בלופים של אלבום שאהבתי, צפייה אובססיבית בסדרות מדע בדיוני (חרר(! או טורניר פרו-אבולושן במשרד. אז אתר שמרכז את כל פשעי האופנה מכל העשורים האחרונים, ועם תוספת האדרנלין שבמכירה פומבית!? לעזאזל, שמישהו יתקשר לבטי פורד!
ועדיין, לא היה לי מושג שתוך יומיים מהרגע שבו
בפעם הראשונה שבה נשארתי ערה עד שלוש לפנות בוקר כדי להשיג שמלת וינטג‘ מהפנטת ב70- דולר, כולם הודו שזה הגיוני מאוד. איש לא הרים גבה גם כשרכשתי את חולצת הפיראט עטורת התחרה. רק כשהזמנתי מקוריאה את קישוט השיער שמכסה את הפנים בתחרה שחורה, התחלתי לזהות מבטי פקפוק. טיפשים, חשבתי לעצמי, אין להם מושג כמה שימושי זה יהיה כשאתאלמן.
לא הייתי מודעת למצבי. לא כשהתעוררתי במיוחד בחמש וחצי, כדי לזכות במכירה פומבית בפריט שרציתי ולפספס אותו - כי מרוב עייפות שכחתי את הסיסמה. גם לא ביום שבו הגיעה שמלה מהונג קונג שעלתה רק דולר, והסתברה במציאות כשק יוטה קרוע בריח נפט. למעשה, ההכרה היכתה בי רק ביום בו הזמינה אותי אחותי לאותה רשת אופנה שבדית שפקקה לנצח את דרך פתח-תקוה.
"עזבי, באי.ביי יותר כיף,“ אמרתי לה.
"מה!? מי את,“!? היא שאלה בזעזוע. האמת היא שכבר לא ידעתי.
שלושה שבועות חלפו מאז הרכישה האחרונה שלי. זה לא שנגמלתי לחלוטין, עדיין מצאתי את עצמי בודקת מדי פעם אם הגיע משהו חדש ששווה בשבילו לזרוק את הגמילה לכל הרוחות. אבל קנייה של ממש לא ביצעתי, והחלטתי לחגוג את הגמילה בדרך היחידה שאני מכירה - שפצלי.
חיש קל השתחלתי אל תוך אנה סואי ובצעדים חתוליים התקרבתי לבן הזוג, מנסה למשוך את תשומת לבו מהלפטופ.
"וואו,“ התלהב בן הזוג מהטקסטיל המעוצב, "לכבוד מה זה.“?
"החלטתי שמגיע לנו לחגוג הערב. רוצה שפצלי.“?
"בטח! אבל לפני זה,“ הפנה אלי את מסך הלפטופ שלו. "אני מחפש תיק חדש ללפטופ. את יכולה לעזור לי למצוא משהו באי.ביי.“?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם